30 מרץ 2017 | רביד אהרוני
6 דברים שלמדתי מלהקשיב ל-60 אנשים מדברים על כישלון ואיך מכל זה מצאתי עבודה

גיליתי שלהרבה אנשים בעיר הזאת (ובכלל בארץ) נמאס מלשמוע על כל תותחי העל שעשו מיליונים, רק כי הם גדלו במקום הנכון, יצאו מהיחידה הנכונה בצה״ל, או פשוט כי הם כל כך מלאים בכישרון ומדהימים. איפה האנשים האמיתיים? כמוני וכמוך? אלה שקמים בבוקר ורוב הדברים לא מסתדרים להם, ושעד שהם הצליחו להשיג את המטרות שלהם - כל כך הרבה הסתבך בדרך.

אני יושבת בכיסא, ראשי מוטה אל החלון, השלט להידוק חגורות נדלק ודיילת יפיפייה עם פרח היביסקוס צהוב קלוע בצמתה מבקשת ליישר את גב המושב. חופה המערבי של ארה״ב כבר מזמן מאחורי ואני מביטה על המים הכי כחולים שראיתי מימיי. אנחנו עומדים לנחות בהוואי. חציתי לצד השני של העולם כדי להגשים חלום.

 

עוד לא סיימתי ליהנות מהרגע וכבר המחשבות רצות בראש. סיום תואר ראשון וחיפוש אחר האתגר הבא, כזה שיגרום לי לחצות חצי עולם עבורו (גם אם בצורה מטפורית בלבד). אני הולכת למצוא עבודה אמיתית של גדולים, כזו שקמים בשבילה כל בוקר? לוותר על שגרה משונה של להתעורר בתחילת השבוע בהונג קונג ולפתוח את הסופ״ש בריצה בסנטרל פארק? (בלי לוותר על פרפצ׳ינו קרמל בסטארבאקס).

 

אז... מאיפה מתחילים?!

 

בשנה האחרונה יוצא לי לנהל שיח על כישלון, עם חבורת האנשים הכי מוכשרים שיצא לי להכיר. FuckUp Nights הפכו להיות חלק משגרת חיי, כזו שחברים שלי מכירים מקרוב, ושאימא שלי דואגת לעדכן על כל התרחשות שלנו שהיא רואה במדיה.

Fuckup Nights היא תנועה שהוקמה במקסיקו בשנת 2012. שם חבורה של יזמים החליטו, בערב מלא אלכוהול, שנמאס להם לשמוע על הצלחות של אנשים וארגנו ערב כישלונות. הערב הזה צמח וצמח וכיום הוא מתקיים פעם בחודש בלמעלה מ-200 ערים בכל העולם, כולל פה בתל אביב שלנו. ארבעה יזמים / פוליטיקאים / קומיקאים / אנשי תרבות ועוד עולים על הבמה, ובמשך שבע דקות בלבד משתפים את הקהל בכישלון הגדול שלהם, איך זה קרה ובעיקר מה הם למדו ממנו.

 

גיליתי שלהרבה אנשים בעיר הזאת (ובכלל בארץ) נמאס מלשמוע על כל תותחי העל שעשו מיליונים, רק כי הם גדלו במקום הנכון, יצאו מהיחידה הנכונה בצה״ל, או פשוט כי הם כל כך מלאים בכישרון ומדהימים. איפה האנשים האמיתיים? כמוני וכמוך? אלה שקמים בבוקר ורוב הדברים לא מסתדרים להם, ושעד שהם הצליחו להשיג את המטרות שלהם - כל כך הרבה הסתבך בדרך.

מעבר לזה שזה תמיד כיף לשמוע על נפילות של אחרים, ולגלות שאתם לא היחידים בסירה הזאת, מה גורם ל-300 תל אביבים להגיע בערב גשום ולהקשיב לכישלונות של אחרים?

הסיבה היא כי אין דבר מעורר השראה מלהקשיב לאנשים מדברים על כישלונות.

 

לפניכם שישה דברים שלמדתי מגדולים, טובים ואפילו נכשלים ממני:

 

1. זוזו

לא משנה איך, מתי או לאיזה כיוון - פשוט זוזו. צאו מהדלת, ענו להזמנה, לכו להרצאה, קומו מאזור הנוחות שלכם ופשוט התחילו לזוז. ד״ר סוס פעם אמר ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״. הוא לא דיבר על זה שהחלק הכי קשה זה פשוט לקום ולהתחיל ללכת. אין לכם מושג לאן תגיעו, אבל זה בטח יהיה יותר מעניין מלהישאר במקום.

 

2. אל תביטו לאחור

כולנו חוטאים בזה. כשהייתי בערך בת שמונה ובקושי ידעתי מילה באנגלית (או לקרוא כתוביות) אחותי הגדולה הושיבה אותי מול ״דלתות מסתובבות״ בכיכובה של גווינת פאלטרו. שאלת ה״מה היה קורה אילו הייתי מספיקה לעלות לרכבת״ לא עוזבת אותי מאז. נפלת? נכשלת? חכמת הבדיעבד לא שווה הרבה, ולשחק ב״מה היה קורה אילו״ לא נותנת לנו יותר מידי, מעבר להרבה כאבי ראש.  

 

3. אהבו את מה שאתם עושים

ותעשו את מה שאתם אוהבים. כדי שגם ברגעים הפחות טובים לא תיפלו, וכשתיפלו - תצליחו לקום בחזרה, בגרסה הטובה יותר שלכם.  

 

4. אספו את האנשים שמאמינים בכם, ובכישורים שלכם

ותבחרו אותם בפינצטה. יש מספיק אנשים שיורידו אתכם ויגרמו לכם להרגיש כמו כישלון. השאלה היא כמה ואיך תתנו לזה להשפיע עליכם.

 

5. הישארו נאמנים לעצמכם

במובן הכי קלישאתי - אל תעשו או תעבדו במקומות שאתם לא מאמינים בעצם קיומם, לא עבור כסף או תהילה. נסו להישאר מחוברים לעצמכם ולסמוך על התחושות שלכם. הן אלה שבדרך כלל יובילו אתכם למקום הנכון, עבורכם.
הקשיבו לקישקע שלכם, נסו להבין מה עובד עבורכם ומה לא.

 

6. הקשיבו לאנשים שנכשלו ולמדו מהם.

לכל חוויה אפשר להתחבר וללמוד ממנה להמשך הדרך שלכם. התמודדות עם מהמורות בדרך תדרבן אתכם להמשיך קדימה.

 

השלט להידוק חגורות שוב נדלק, והחלום המתוק של חופי הוואי הקסומים הצטרף לסל של זיכרונות מופלאים.

שני צלצולים נשמעים ״צוות, היכון לנחיתה״. קו החוף של תל אביב מתקדם לעברנו, ואת הנוף הזה לא הייתי מחליפה באחר.

 

אז מה עכשיו?

עכשיו יוצאים מאזור הנוחות, ומתחילים ללכת. קיבלתי הזדמנות להיות חלק מסטארט-אפ צעיר ובועט, שמורכב מאנשים שעובדים במקום שמרגש אותם, ומוכנים להשקיע בו ובצוות שלהם. מקום חדש שבטח אחווה בו הרבה המראות ונחיתות (צברתי מספיק ניסיון בזה), אבל כזה שכבר עכשיו גורם לי להתרגש ולשמוח שיצאתי לדרך, ורק לקוות שתהיה סוחפת, מאתגרת ומעניינת. השיח על כישלון לימד אותי שצריך לתפוס הזדמנויות בשתי ידיים ולאמץ אותן, מכאן השינוי שעתיד לקרות תלוי בעיקר בכם.

 

ומילה קטנה ממני אליכם,

קפצו למים הכי עמוקים וקרים כבר בהתחלה, אתם תתרגלו מהר משחשבתם.

תנו לעצמכם קצת קרדיט, כנראה שאתם מסוגלים להרבה יותר ממה שציפיתם מעצמכם.

 

מה כבר יקרה?

מקסימום תכשלו בדרך. זה בסך הכול אנושי.

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.