האם עיצוב טוב הוא עיצוב יפה? האם עיצוב טוב הוא עיצוב פורץ דרך שקובע סטנדטים חדשים, או אולי כזה שמתאים לתקופה? ואולי ההגדרה צריכה להיות עיצוב "נכון"? ואם נכון אז נכון בעיני מי?

הגדרת עיצוב כ"עיצוב טוב" הינה סוגיה שאין לה תשובה אחת. במשך עשורים שלמים, מרצים, סטודנטים לעיצוב ומעצבים שואלים את עצמם את השאלה הזאת, אבל אין תשובה נכונה אחת.

אם שואלים הדיוט את השאלה המאתגרת, לרוב הוא יענה שעיצוב טוב אמור להיות עיצוב יפה. את המעצבים "מלמדים" באקדמיות שאין כזה דבר יפה, יש נכון. אבל האם זה נכון? בסופו של דבר את העיצוב הנכון רוכש הדיוט שאומר שהוא יפה. אז מי צודק?

יכול להיות שהגזמנו? בואו ניקח כאנלוגיה את תחום המוסיקה. האם יש שיר נכון? לא. יש שיר יפה. השיר היפה מורכב מרבדים שונים – טקסט, לחן, עיבוד והפקה שבסופו של דבר הופכים אותו לנעים לאוזן, ללב ולבטן. בסופו של דבר לרוב קשה גם להסביר למה שיר הוא יפה. הוא נכנס לנשמה בצורה מסויימת ואז המוח שלנו מקטלג אותו במקום חיובי וקורא לו יפה.

אם כך הדבר, יכול להיות שכל הבחירות שלנו מתבצעות בכלל בתת מודע. ובסופו של דבר כשמסתכלים על עיצוב מסויים מבלי לשים לב, אנחנו מקטלגים אותו דבר ראשון כחיובי או כשלילי - זה מה שקובע מבחינתנו אם זה עיצוב טוב או לא. לאחר מכן אנו מוצאים חיזוקים לאישוש הבחירה שלנו, כמו למשל: העיצוב נראה נכון, זה עיצוב שנראה נוח, זה עיצוב עם ארגונומיה נכונה, העיצוב הזה עושה שימוש בשפה עיצובית עכשוית, הצורות "מתכתבות" אחת עם השנייה, ועוד פניני מעצבים.

קיטלוג של עיצוב טוב בתת מודע יכול לנבוע מפרופוציות נכונות של המוצר, משילוב צבעים וחומרים הרמוני, מהרצון למשש אותו כי המשטחים או החומרים נראים נעימים למגע; וזה יכול להיות כתוצאה ממראה פורץ דרך שנתפס אצלנו כשונה מכל דבר שהכרנו ומייצג לנו את חזית הטכנולוגיה, או להיפך זה יכול להראות מוכר וטרנדי ולכן אנחנו מרגישים בנוח לידו.

בתהליך העיצוב, המעצב נדרש להציג מספר קונספטים שונים כדי לאפשר ללקוח את חופש הבחירה. ההצגה יכולה להעשות ברמת המחשה של סקיצות ידניות או כהדמיות פוטוריאליסטיות, ותמיד מעניין לראות את תגובתו של הלקוח. לרוב הבחירה נעשית מהבטן: עיצוב אחד מזכיר לו את ה walkman הישן שלו ומעלה בו זיכרונות נעימים, לאחר זה מזכיר iphone ובאופן מידי מקוטלג כעכשווי, והשלישי בחר את האדום כי זה מזכיר לו פרארי אבל הסיבה האמיתית היא שאישתו אוהבת אדום. לאחר מכן הניתוח הופך לרציונלי, למשל: נראה לי שבעיצוב הזה יצטבר הרבה אבק על המשטח, או מבריק זה לא טוב כי רואים את טביעות האצבע, ולהפך מבריק זה מצויין כי זה סקסי ומוכר טוב, ועוד...

אל תטעו, אין הכוונה לבטל את הרציונל. העיצוב צריך להתאים לקהל היעד אליו הוא מכוון, לעמוד ביעד תמחירי ולהיות כזה שניתן לייצר אותו. בתהליך העיצוב ישנם צמתי דרכים בהם המעצב פוגש את הלקוח ופורס בפניו את תוצרי עבודתו. בשלבים הראשונים של הפרוייקט, בשלבי המחקר, האפיון והגדרת התצורה, התוצרים הם בעיקר רציונלים ומנסים להציג את מתווה הפרוייקט ואת אבני היסוד עליהם העיצוב יתבסס. נושאים כמו: הבנת סביבת השימוש, חיזוי תרחיש השימוש במוצר, הבנת השוק והמתחרים, הגדרת מחיר יעד למוצר וכד', הם נושאים שהמעצב נוגע בהם, מביע את דעתו וכמובן ממליץ על דרכי פעולה. שלב הבחירה מהבטן תופס את מרכז הבמה, בעת הצגת קונספטי עיצוב ("styling").

בדומה לתחומים אחרים, גם בעיצוב אנחנו מוצאים את עצמנו מתאהבים במבט ראשון בסקיצה מסויימת, שכנראה תהיה זו שתבחר, תעבור לשלב העיצוב המפורט ותהפוך למוצר. האם העיצוב טוב? כמו שנאמר בתחילה, אין תשובה נכונה אחת.