*המאמר תורגם מאנגלית.

אתם לא תאמינו כמה אנשים נגשים אלי ושואלים "איך אני משיג מימון לסטארטאפ שלי" או "אתה יכול לשדך אותי למשקיע עבור המיזם שלי?"

השאלות האלו מגיעות מתוך איזו הנחה בסיסית של השואלים כי מה שהם מציעים הוא לכל הפחות מדהים והעולם לא רק צריך אלא חייב שיהיה לו את המוצר, השירות או הדבר הזה שהם פיתחו.

קיימת, כפי שאני רואה את זה, איזו נטייה אנושית של יזמים להתאהב ברעיונות והפתרונות שלהם. אבל האמת העצובה היא שהתאהבות עיוורת בפתרון שלך מונעת ממך לראות באהובתך את הפגמים שבה. אלו לא מרגישים צורך אמיתי לאמוד את הפתרון שלהם. כי האם האומדן הכי טוב הוא לא זה שמגיע מהרגש?

ברגע שאתה מתגבר על ההבנה הבסיסית הזו, שאתה לא באמת יודע כלום, שכל מה שיש לך הן השערות שצריכות לקבל תוקף דרך תהליך של למידה מאומתת, ברגע שהם מתגברים על זה, רוב האנשים שואלים שאלה מאוד מאוד יסודיות - "האם זה שווה שלוש או ארבע שנים מחיי?" שאלה טריוויאלית, לא?

ובכן, נראה כי רוב היזמים שעושים זאת בפעם הראשונה בחייהם (ולעיתים יש גם את הסדרתיים) לא מרגישים את הצורך לענות לשאלה הזו לפני שהם מתחילים. זה מוביל לעוד כמה שאלות פילוסופיות ולמי זה בכלל טוב.

אז אני אמנע מלהיכנס אתכם לכל הפילוסופיה הזו ואשאיר את זה לעבודה שאתם תצטרכו לעשות עם עצמכם. אבל יש איזו הסכמה רווחת בקרב התרבות הפופולרית בנוגע לפירוש המונח "שווי" והיא "כסף".

כמה כסף זה שווה אם אני אצליח להשתלט על כל נתח השוק? האם אנחנו עומדים על 10 מיליון או 2 ביליון? וזה לא משנה אם אנחנו לא מדייקים במספרים, העיקר שנהיה קרובים.

מתודה מאוד נחמדה ושימושית שאני משתמש בה נקראת "חישוב פרמי" מתוך ויקפדיה: 

סוג הבעיה קרוי על שם הפיזיקאי אנריקו פרמי,

שנודע בזכות יכולת האומדן המדויקת שלו

כמעט ללא צורך בנתונים ממשיים

הדוגמא הכי לעוסה שבה משתמשים בויקיפדיה היא "כמה מכווני פסנתרים יש בשיקגו?" אני לעומת זאת הולך לערוך כאן ניסוי "חי":

אז בואו נאמר שאני מפתח אפליקציה שמוצאת לי שיפוצניק מקומי באיזור שלי ומביאה לי את הפידבקים של החברים שלי עליהם. ואני מצאתי כי נישה מייצגת בתחום היא שרברבים (היתה לי נזילה נוראית בשבוע שעבר, אז כן, שרברבים...). לפני שאמשיך, זה חשוב לציין כי זה צריך להיות "מהיר ומלוכלך". אם אתם לא מצליחים למצוא משהו במהירות, עשו הערכה גסה אך הגיונית. התאוריה מאחורי זה היא שאתם מייצרים את ההערכות האלו עם טעות בטווח של חזקת עשר. ואז הערכת היתר החיובית מבטלת את הערכת היתר השלילית.

לפני שאני אפילו אתחיל להריץ את הצרכנים לראיונות, אולי כדאי שאני אגלה כמה שרברבים יש? אז בואו נשתמש בישראל למקרה זה. שאלה הראשונה היא - כמה משקי בית יש בישראל? בדיקה מהירה באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה שיש 2,417,000 כאלו.

אוקי, אז בדירה הנוכחית שלי יש 3 כיורים ואצל החברים שלי יש 5 כיורים. בואו נלך על הערכה גסה של 4 כיורים בכל משק בית. זה מביא אותנו לסביבות 9,670,800 כיורים בישראל. עבורי, זה הגיוני שבכל שנה כל כיור זקוק לתיקון. ואם אקח בחשבון את זמן הנסיעה, אני מניח שכל שרברב יכול להגיע ולתקן 3-4 כיורים ביום.

ישנם כ-250 ימי עבודה בישראל. כלומר כל שרברב יכול להתנהל עם 850 כיורים בשנה. חשוב לשים לב שאני מניח את ההנחה הבסיסית שלי על בסיס היצע וביקוש שאמורים להיות כמספר השרברבים שצריכים לטפל בכל הכיורים בישראל.

אז 9,670,800 חלקי 850 הוא 11,377 שרברבים. זה חשוב לשים לב שהשרברבים לא רק מתקנים כיורים, ולמעשה, אני מניח שרוב הכיורים שורדים יותר משנה... אבל כל הקונספט הוא להשאיר את החישוב קל ומהיר ואם אתם מייצרים צעדים מצטברים על הנחת שליליות, אתם תכסו את ההנחות החיוביות. אז הלכתי ובדקתי, כי הרי רציתי לראות אם צדקתי, ומצאתי את הטבלה הממשלתית הזו ושימו לב:

לדעתי יש כאן טווח מאוד טוב של טעויות. עכשיו, אין סיכוי שזה יכול להחליף ראיונות גילוי ללקוח או איזה תהליך קפדני של הפיכת ההנחות להיפותזות וניסוי MVP במטרה לאמת אותם. אבל זהו כלי פרקטי ויעיל לעשות חישוב שהוא קריטי עבורכם לפני שאתם מתחילים לרדוף את החלום. הזמן האישי שלכם לא משתנה, הוא המשאב היחיד שאתם הבעלים שלו והוא הולך בכיוון אחד בלבד.

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם, תרגישו חופשי להגיב פה או לשלוח לי בנושא זה או בכל נושא אחר.