קצרה היריעה מלתאר את מכלול עשייתה של ד"ר ארנה ברי בתעשיית ההיי טק הישראלית. החל משירותה הצבאי כקצינת תאום והדרכה בתקופת ההתשה, דרך עשייתה כיזמת שהקימה חברה והייתה בין הראשונות שעשתה אקזיט לחברה בינלאומית, מעורבותה באינספור חברות וארגוני תעשייה כחברת הנהלה ודירקטורית, ועד לתפקידה היום, ומאז שנת 2013, כמנכ"לית מרכז המצוינות בישראל CEO(Center of Excellence) של EMCDELLוסגנית נשיא בחברה העולמית. בין כל אלו, ד"ר ברי הייתה האישה הראשונה והיחידה עד היום בתפקיד המדענית הראשית.

אם יש מי שהייתה עדה ולקחה חלק פעיל מהתהוותה של המדינה שלנו כ"אומת הסטארטאפ" זו ד"ר ברי. שאלנו אותה מה דעתה על מקומה של החדשנות והטכנולוגיה במדינת ישראל היום, איך הגענו למעמדנו המכובד כאומת הסטארטאפ ומה צופן לנו העתיד?

שימו לב, ד"ר ברי לא אופטימית כלל.

את כיהנת כאישה הראשונה והיחידה בתפקיד המדען הראשי. מדוע לדעתך מאז לא הגיעו נשים נוספות לעמדות אלו?

יש תפיסה חברתית מסוימת כלפי נשים. כשאת משווה, נניח, את הסגנון של הילארי קלינטון ודונלד טרמפ במסע הבחירות. את רואה שהילארי בשום פנים ואופן לא הרשתה לעצמה להתבטא בצורה מתפרצת כמו טראמפ. היא הייתה צריכה להתנהל אחרת. החברה עדיין תופסת את האישה בצורה שמרנית. אם הקול שלה רך יותר, חושבים שיש לה פחות מה לומר. לכן, במקום שנחשב לדומיננטי וכוחני כמו המערכת הפוליטית, יש קושי בהקשבה לנשים ברמה מקצועית בכירה.

יש מחיר מסוים שצריך לשלם אותו כדי לחיות במערכת הזאת וזה המחיר של הפגיעה הרגשית. כנגדו עומד מבחן התוצאה. מי שמסוגלת להכיל את הפגיעה הרגשית הכרוכה במילוי תפקידה, תעמוד במבחן התוצאה. כלומר, הסיכוי שהיא תתקבל לתפקיד ותצליח בו בסביבה גברית, גדול יותר.

יש מיתוסים לגבי היכולות של נשים בלקיחת סיכונים והבנה מערכתית גבוהה והם שייכים לתפיסה השמרנית.

מי לדעתך הצליחה לעמוד במבחן הזה?

לטעמי, רות ארנון, אשר זכיתי לרשת את מקומה במועצה למחקר בקהילה האירופית, וקיבלתי ממנה הדרכה, היא אישה רבת הישגים בכל אמת מידה.

היא בחרה לא להיות אף פעם בחזית. לא בהישגים שלה במכון וויצמן, לא בהישגים שלה בפיתוח חיסונים ולא במקומה בראש האקדמיה למדעים בארץ. זו בחירה אישית של סגנון כי היא אישה צנועה בסך הכול. אבל מנקודת ראות של קידום נשים, דווקא מאוד חשוב לדעת מהם הקריטריונים שלפיהם היא נבחרה, ואין לי ספק כי בהצטיינות יתרה בכולם.

כשאנו מתבוננים על החברה ומנסים להבין את ההתפתחות, ניתן לראות שהשכלה ותוצאות הם אלה שמקדמים בצורה נכונה נשים, בין אם בעולם האקדמי ובין אם בעולם התעשייתי.

יש נשים שמקצועית הן משכמן ומעלה לכל אורך הדרך ובכל אמת מידה ובסופו של דבר הן מגיעות גם לשיא ניהולי, כמו רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

לרבקה כרמי יש השפעה רבה על התפתחות הנגב, על המהלך הלאומי של מעבר צהל דרומה, והיא שהובילה לבשלות את מחויבותה של המדינה להקים את בירת הסייבר בבאר שבע.

הנושא של תעסוקת נשים בתעשייה עדיין אינו זוכה מספיק להתייחסות, לא הלאומית ולא התקשורתית. אנחנו מדינה קטנה אשר עלות כוח האדם בה גבוה, בין השאר כי ההכשרה המקצועית טובה והאוכלוסייה המקצועית קטנה. אם היינו מביאים לשוק התעסוקה יותר נשים, יחד עם מגזרים נוספים שכיום פחות שותפים לתעסוקה בהם חרדים וערבים, היינו מתגברים על הבעיה הזו.

לא מזמן פורסמו תוצאות מבחן פיזה, שמצאו כי בישראל הפערים הגדולים ביותר בין התלמידים החזקים והחלשים הם במקצועות המתמטיקה, המדעים והקריאה. כדירקטורית לשעבר בעמותת קו משווה, וכבעלת רקורד בעשייה ההתנדבותית לקידום המיעוטים בארץ, איך לדעתך אפשר להסביר את הפערים הללו?

יש פה בלבול מסוים. התוצאות של מערכת חינוך משקפות את איכות מערכת החינוך ולא שום דבר על האנשים שבה. כשאת מסתכלת באופן אינדיווידואלי על בתי ספר, תמצאי שבנצרת יש שני בתי ספר שמנפקים את התוצאות הגבוהות ביותר בארץ והם פרטיים. יש בוגרים ערבים שמצטיינים בלימודים ומצטיינים בעבודתם. ג'וני סרוג'י, שגדל בואדי ניסנאס והיום משמש כסגן נשיא בכיר באפל האמריקאית, לא היה מצליח לנסוק ככה אם היה נשאר בארץ. ויש לשמחתנו, מי שהתעקש על יזמות ערבית בארץ, כמו ג'מיל מזאוי מנצרת שסיים את לימודיו בטכניון בהצטיינות (מייסד אופטימה דיזיין אוטומיישן).

אין ספק שיש מסוגלות במגזר הערבי. 40% מהאוכלוסייה הפרא רפואית בישראל היא ערבית. אולם, יש בהחלט מקום לשפר את מערכת החינוך במגזר זה ובכלל, כי יש.

דוגמאות לכך גם במערכת החינוך היהודית. בסוף שנות ה-90, לפני שהתפוצצה הבועה, אנשים מיהרו להשתחרר מהעתודה כדי להצטרף לתעשייה. בו בזמן, הוקמה תכנית עתידים שקיבלה לגיטימציה מהצבא ומטרתה הייתה לשלב צעירים מצטיינים מיישובי ההיקף ושולי החברה הישראלית במוסדות להשכלה גבוהה. כשהלכו לגייס תלמידים, לא נמצא מורה אחד לפיזיקה, מזרחית לעפולה.

אי אפשר לצפות לתוצאות טובות כשאיכות ההוראה נכשלת. אין שום פרופורציות בין הצוות המקצועי שמסוגל לחנך גם ערכית וגם מקצועית את התלמידים אל מול כמות הבירוקרטיה שנמצאת במערכת ומגדילה את התקציב של המשרד.

הקואליציה מכשילה פעם אחר פעם את לימודי הליבה בקרב האוכלוסייה החרדית. צריך להבין, שהאוכלוסייה החרדית לא מתנגדת ללימודי ליבה, אלא לעירוב האוכלוסייה שלהם באוכלוסייה האזרחית, אשר עלול לדעתם להחליש את ההנהגה הרבנית.

גם נושא הילדים המחוננים דורש טיפול מעמיק. קשה מאוד למצוא ילדים מחוננים במשפחות מעוטות יכולת. זה קורה כי הילדים האלו לא מקבלים את ההכשרה מהבית. אם נשלב את המוטיבציה שלהם עם היכולת שלהם, אם נפעיל את המוטיבציה, אפשר להגיע אתם לרמות ביצוע מאוד גבוהות. בינתיים, רבים מהם ואחרים אפילו לא ניגשים למבחנים כי הם לא רלוונטיים עבורם, או שניגשים ללא כל הכשרה מוקדמת. אם נזכור שחינוך יכול להוביל לרווחה, במובן זה שבסופו של דבר יהיה פריון ותהיה שביעות רצון גדולה של המשתתפים בתעסוקה בארץ, אז נוכל לייצר מערכת שונה וטובה יותר מהמערכת הקיימת היום.

כיום, משרד הנגב והגליל לוקח תקציב ממשרד המדען הראשי ומצמצם את היכולת של רשות החדשנות להשקיע במצוינות. פיזור כספים למטרות פוליטיות אינו מאפשר בניית מערכת חזקה יותר באוכלוסיות שמסוגלות למצוינות. זו המגבלה של המערכת השלטונית שלנו ושל שיטת הבחירות. המכנה המשותף בין חברי הקואליציה הנו נמוך. בשנות כהונתי כמדענית ראשית, כאשר ראש הממשלה ושר האוצר דאז, הגדירו את שלוש הנושאים החשובים ביותר במדינת ישראל, נושא המדע והטכנולוגיה היה בניהם. היום זה לא נושא שלא נשמע בשיח הפוליטי והוא בעל פוטנציאל לתרום לשוויון, לחברה אזרחית טובה, ולחשיבה עתידנית.

כיצד את רואה את אחריות המדען הראשי בהובלת ההיי טק הישראלי קדימה?

הכלי החשוב ביותר שיש למדען זה התקציב, והוא זה שמשפיע על היקף הפעילות שלו באוניברסיטאות, במחקר היישומי, בתעשייה וביצירת תחרותיות בסקטורים שונים. היום הסקטור היחיד התחרותי בארץ הוא ההיי-טק, וחשוב להכניס תחרותיות בסקטורים נוספים כדי שהפריון יגדל, והיכולת שלנו תגיע לשיא הקדמה. התקציב היום הוא נומינלית נמוך בהרבה ממה שהיה בזמני ולכן יש למשרד יכולת פחותה.

הכלי השני שעומד לרשות המדען הראשי הוא ועדת ההשקעות, אשר צריכה להיות ממונה בצורה מקצועית. אם יש התערבות פוליטית או התנהגות בלתי סבירה בתהליך העברת הכספים, החברות שמבקשות את הכספים לא יכולות להסתמך על כך כדי לפתח חדשנות. לכן, ההתערבות הזו חייבת להיפסק. הנושאים צריכים לחזור להיות קונסטיטוציוניים, בין אם זה בבנק ישראל או ברשות החדשנות. צריך שמערכות אלו יהיו מסודרות, כמו בפינלנד או בסינגפור, בהן יש מערכות יעילות מאוד שמפרידות את השייכות של המדינה אליהם.

איך לדעתך הפכנו בישראל, למרות כל המגבלות האלו, ל-Startup Nation?

נחנו עדיין רוכבים על המוניטין שהיה לנו מאז סוף שנות ה-70. מוניטין שהתפתח בעקבות שני אירועים: ועדת קציר שהובילה להקמת משרדי המדען הראשי, והקמת קרן BIRD המבוססת על שיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית, שתמכה בטכנולוגיות הישראליות ובעצם נהנתה מפירות היכולות שנבנו בארץ. חברות רבות גדלו על המימון הדואלי הזה ובעצם פרצו לשוק האמריקאי, המתאים ביותר לפריצה ראשונה, כי הוא גדול ודי הומוגני. בשנת 1992 נבנתה "תכנית יוזמה" שנועדה לעידוד השקעות הון סיכון בישראל.

מה עושים היום כדי שנהיה במקום דומה? מדוע לא מנצלים את ההזדמנות של מעבר צה"ל לנגב ומייצרים יכולת מערכתית שיכולה לייצר? יש הרבה דברים שאפשר לעשות ואי אפשר להטיל את המשימה על גופים כאלו ואחרים מבלי לתת להם את התקציבים הנכונים. אי אפשר לקחת את התקציבים למקומות שההשקעה בהן היא לא בעלת ספילאובר. יצירת ידע הוא הדבר עם הספילאובר הכי גדול ומשם צריך להתחיל. המקום הראשון שצריך להשקיע בו היא מערכת החינוך, החל מרמת הגן ועד גופי ההשכלה הגבוהה. מערכת שכוללת ייזום וחדשנות כמו המדען הראשי צריכה להיות במקום השני.

לישראל יש מוניטין גבוה בעיני חברות רב לאומיות. מוניטין זה מקדם רכישות של חברות הזנק ישראליות וסביבן התפתחה כלכלה שלמה שמניבה למדינה הרבה כספי מסים. עדיין לא נבנו מספיק תשתיות כדי שאפשר יהיה להתקדם בלי תמיכתן ומעורבותן של החברות הרב לאומיות. לכן, הקשר הזה חשוב.

אומת הסטארטאפים היא פרי של חינוך ומערכת. והיום כשמודדים את איכות המערכות לעומת אלו מלפני 30 ו-40 שנה, מוצאים שהן נחותות.