בין מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם שנבחרו על ידי אתר Medium.com כמו לאונרדו דיקפריו, אילון מאסק, מארק צוקרברג ונסיכת נורווגיה, נמצאת גם אינה ברוורמן, שותפה מייסדת בחברת אקו ויייב פאוור שזכתה לאחרונה בתחרות הסטארט-אפים בקזחסטן בתחום האנרגיה החדשה ותזכה להציג את הסטארט-אפ שלה בביתני תערוכת אקספו 2017. החלטנו לפגוש את היזמית שבילדותה הייתה בין הנפגעים מאסון צ'רנוביל, גדלה בעכו והחליטה שהיא רוצה לעשות שינוי בעולם.

אז בכמה מילים, במה את בעצם עוסקת? 

אני יזמית בחברת אקו וייב פאוור, שפיתחה טכנולוגיה ייחודית ליצור חשמל מגלי הים. שנה שעברה הייתה שנה מרגשת במיוחד עבורי ועבור החברה שכן פתחנו תחנת כוח מסחרית ראשונה ליצור חשמל מגלי הים בגיברלטר. בימים אלו, אזרחים בגיברלטר נהנים מחשמל ירוק שמגיע ישירות מגלי הים.

מה את מחדשת?

בשנת 2011, כאשר אני והשותף שלי דיויד לב החלטנו על הקמת החברה, רוב האנשים נרתעו מן התעשייה הזו בשל ניסיונות עבר של חברות אחרות, אשר לא הצליחו להקים תחנות כוח שהנן אמינות (עומדות בפני גלים גבוהים) וכלכליות. לפיכך, נכון לשנת 2011, למרות מחקרים של שנים רבות שגרסו בתוקף כי ניתן ליצור באמצעות גלי הים פי 2 מכמות החשמל שהעולם מייצר כעת, רוב האנשים והחברות חששו להיכנס לתעשייה הזו. אני חושבת שהחידוש הכי מרכזי שלנו הוא שנכון להיום הצלחנו לבנות תחנה מסחרית אמינה, ובמחיר אטרקטיבי, ואנו נמשיך ונחדש באמצעות שדרוג הטכנולוגיה ויישומה במקומות רבים ככל האפשר בעולם. יישום שכזה, יאפשר הקמת תעשיה חדשה ופתיחת מקומות עבודה נוספים רבים. בנוסף, ככל שיותר מדינות יחליטו על בניית תחנות כוח ליצור חשמל מגלי הים, כך ירדו רמות זיהום האוויר ומקומות נידחים שאין בהם תשתיות חשמל כרגע, יוכלו ליהנות מחשמל נקי וירוק במחירים מוזלים.

את מרגישה שאת בחרת ביזמות או שהיא בחרה בך? 

אני חושבת שיזמות היא שילוב של רצון, יכולת, וקצת מזל. לפיכך, אני מניחה שנקרו בדרכי הזדמנויות שעזרו לי לקדם את היצר היזמי שבי, ואני ידעתי ליטול אותם בשתי ידיים.

 איך הסביבה והמשפחה הגיבו? 

אני מאמינה שהמשפחה מאוד גאה. כשהמשפחה שלי בחרה לעלות לישראל בשנת 1990 היה חוק בברית המועצות כי יציאה מברית המועצות מותרת רק בתנאי שמוותרים על כל הרכוש והזכויות שהצטברו במשך דורות שלמים שחיו במדינה, ומעניקים הכול לממשלה. בהתאם לכך, כאשר המשפחה שלי עלתה לארץ, בעצם עלינו בלי כלום, מלבד בגדים ומעט פריטים שיכלנו לקחת איתנו. בתקופה הראשונה שלנו בארץ, שיכנו אותנו בשכונת קרוואנים בעכו ואף חווינו מלחמה ראשונה, בדמות מלחמת המפרץ . בהתאם לכך, אני מניחה שישראל טרם העלייה נראתה כ"ארץ ההזדמנויות" נתפסה לפתע באופן מעט מרתיע ואינו צפוי. אני חושבת שעבור ההורים שלי, העובדה שהבת שלהם מקדמת תעשיה חדשה, כאשר היא מגיעה מרקע מאוד מוחלש, הנו מקור גאווה עצום והחזיר להם את האמונה כי העלייה לישראל אכן הייתה ההחלטה הנכונה עבורנו.

את חושבת שאם לא הייתה לך נגיעה אישית לצ'רנוביל, היית מגיעה היום לתחום אחר? 

קשה לחזות באופן מדויק מה היה קורה אילו כל אחד מן האירועים שמרכיבים את חיי לא היה מתרחש. אני מאמינה שהחיים שלי הנם רצף של אירועים, חיוביים ושליליים, אשר הובילו כולם למקום שבו אני נמצאת היום. בהתאם לכך, לא הייתי בוחרת לוותר על אף אירוע וקשה לדעת מה היה קורה אילו חלק מן החוויות שעברתי היו נמנעות ממני.

הזכרת בהרצאה בטד כי בתחילת הדרך, בפגישות חשבו שאת הגעת בתפקיד של מזכירה. איך את מציעה לאישה להגיב כשקשה לאנשים להבין כי מולם עומדת היזמת או אשת העסקים ולא עוזרת של אף אחד? 

אני חושבת שלא צריך להיפגע או להגיב בצורה רגשית. הדרך הכי טובה לתקן רושם מוטעה הוא להגיע לפגישות עם רמות ידע ויכולות מרשימות ויוצאות מגדר הרגיל. בהחלט ייתכן וסביר כי עדיין ישנם משקיעים ואנשי עסקים שמתקשים "לעכל" נשים בעמדות בכירות. אולם, בסופו של דבר, במידה והרעיון או הטכנולוגיה שמוצגת להם הנם חדשניים ומהווים השקעה טובה ובמידה והיזמת מאחורי רעיונות אלו יודעת להציג אותם כראוי, הרי שהמשקיעים יתעלמו מאלמנטים "מרתיעים" כמו רקע, גיל או מין.

אז יש תקרת זכוכית? 

לדעתי כן. אומנם בימינו מקובל יותר שנשים יקימו ויעמדו בראש של חברות ומחקרים עדכניים אף מראים כי חברות עם נשים בהנהלה הראו החזר השקעה גבוה ב15%. אולם, עדיין היחס, צורת השיפוטיות וצורת ההסתכלות על נשים בעמדות בכירות הנה שונה מאשר נקודת המבט על גברים. אתן דוגמא ספציפית ומעט משעשעת, לאחרונה הרצאתי ב-TED, וההרצאה שלי הייתה מיד לאחר הופעה של נגנית שניגנה בנֵבֶל. לאחר האירוע נשלחו לדוברים תמונות מקצועיות מן המעמד. נורא התגאיתי ופרסמתי את התמונות במדיה החברתית וכך גם הדוברים ממין זכר. בעוד שהתגובות שעמיתיי הגברים קיבלו היו תגובות ברובן של "כל הכבוד" וכדומה, חלק רב מן התגובות שאני קיבלתי היו: "איזה יופי, לא ידעתי שאת מנגנת בנבל". אני חושבת שדוגמא זו ממחישה היטב את ההבדל בראייה של עשייה גברית לעשייה נשית. בעוד שאף אחד לא חשב כי מי מן הדוברים הגברים מנגן בנבל, כאשר אישה הצטלמה לידו וליד לוגו של TED המסקנה המתבקשת הייתה שהיא כנראה מנגנת ולא מרצה. למרות מה שכתוב לעיל, חשוב לציין כי למרות חוויות משעשעות יותר ומשעשות פחות של תקרת זכוכית, אני מאמינה שבמדינת ישראל תופעות אלו הנן פחות נפוצות מאשר במדינות אחרות בעולם.

מה אפשר לעשות כדי שיהיו יותר נשים בתחום היזמות? 

לדעתי, יש ליצור רשת של ביטחון עבור נשים; רשת כזו יכולה להיווצר באמצעות פורומים לקידום העצמה נשית, סדנאות וגישה למנטוריות עבור יזמיות צעירות. בעיני, חשוב מאוד שנשים יחשפו נקודות חולשה ומכשולים שעברו בדרך להצלחה. ברוב הפורומים שיצא לי לבקר, שבהן הרצו נשים "עוצמתיות", הן תמיד סיפרו כיצד הן הגיעו מן הרקע הנכון, עם ההשכלה המתאימה וכו'. בעיני, להרצאות שכאלה ישנה השפעה הפוכה, כאשר בעצם יזמיות צעירות אשר מעריצות יזמיות יותר ותיקות, שומעות כי ליזמיות הוותיקות לא היו שום קשיים, הן מניחות (שלא בצדק), שאם הן חוות קשיים אז זה כנראה תוצאה ישירה מכך שהן עושות משהו לא נכון. והאמת היא, שגם יזמיות וגם יזמים גברים, חווים כולם קשיים ואף כישלונות רבים בדרך להצלחה ויש להדגיש זאת.

אז, את עדיין רוצה להגיע לפוליטיקה? 

לא כרגע.

איפה תהיי בעוד עשר שנים מהיום? 

בעוד עשר שנים חברת אקו וייב פאוור תתרחב לחברה גדולה ובינלאומית, עם תחנות כוח מסחריות ליצור חשמל מגלי הים במקומות שונים בעולם. כמו כן, הייתי מאוד רוצה לראות תחנת כוח מסחרית ראשונה גם בישראל. כרגע אנו מפעילים תחנת הדגמה בנמל יפו ואנו מקווים להרחיב את התחנה לגדלים משמעותיים יותר. כבר כיום, אנו צובעים את המצופים שלנו ברחבי העולם בכחול לבן, על מנת להראות זיקה לישראל.