רובנו ביקרנו בארה"ב, אולי טיילנו עם ילדינו בדיסנילנד, צילמנו תמונות סלפי בטיימס סקוור ובוודאי עמדנו בתור במקדונלד'ס. באופן כללי אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים את האמריקאים וזאת מכיוון שארה”ב וישראל הן שתי מדינות לכאורה דומות מבחינה תרבותית והן חולקות אין־ספור תחומים משותפים. אבל הדמיון בין התרבויות, הישראלית והאמריקאית, מטעה מאוד לו רק מהסיבה שההבדלים מעטים ונטמעים בקלות.

אם נניח שבין ישראל לארה”ב יש 90% דמיון תרבותי אז אנחנו לא נאמין כלל כי השוני הקטן שנותר, ה-10% (אם בכלל נזהה שהוא קיים), הוא גורם שעלול להוות מקור לבעיות ואי הבנות ואפילו עלול לחבל ביצירת קשרים עסקיים וסגירת עסקאות עם עמיתינו האמריקאים.

אני קוראת לתופעה הזו “הסכנה שבדומה”. בדרך כלל סכנה זו צצה כאשר הדומה בתרבות מסתיר את השוני עד כדי שאנו מתעלמים או מבטלים את ההבדלים ולא מייחסים להם חשיבות. הרי אם היה מדובר בהודו או בסין מיד היינו מבינים שאנחנו לא מבינים, אבל לא כך מול האמריקאים.

השוני הקטן הזה בא לידי ביטוי בצורה משמעותית ביותר בעולם העסקים בעת ניהול משא ומתן, בניית צוותים אפקטיביים, קבלת החלטות, יחסי עבודה, ניהול פרויקטים, תקשורת בין־אישית, ניהול עובדים ועוד.

מאלו סכנות עלינו להיזהר בעסקים עם האמריקאים? הנה כמה טיפים:

משא ומתן – תשתדלו לא לנהל שיחות צדדיות בעברית מול האמריקאים. זה גורם להם לחוסר ודאות ובונה חוסר אמון בכם. האמריקאים מתלוננים לעיתים שבאמצע משא ומתן הישראלים פתאום מתחילים להתווכח בינם לבין עצמם בעברית והם בטוחים שהישראלים הולכים לפוצץ את העסקה. אמנם יש מי שימצא בהתנהלות זו כהתנהלות אסטרטגית בניהול משא ומתן, אבל ברמה הבין־אישית, התנהלות זו בונה תדמית שלילית אצל האמריקאים.

תקשורת אימיילים – בכתיבה לעמיתיכם האמריקאים, כדאי לאמץ את הנימוס האמריקאי ובתחילת המייל לשאול לשלומו, איך היה הסופ"ש שלו ואם התקשורת נופלת על מוצאי חג, לברר איך עבר עליו החג. כל זאת לפני שאתם ניגשים לנושא המייל עצמו. לא פעם הישראלים נתפסים כלא מנומסים, כועסים וחסרי כבוד כלפי עמיתיהם האמריקאים בשל הכתיבה הישירה באימייל.

תקשורת אישית - אין צורך ליצור שיחת חולין לפני התחלה של דיון עסקי. בשונה מישראלים, ולמרות שאמריקאים מאוד ידידותיים, אין להם צורך בבניית מערכות יחסים אישיים כדי לבנות מערכת עסקית. בשונה מהארץ, אצל אמריקאים אין את השיחה: "מאיפה אני מכיר אותך" ושחזור מעגלי חיים שונים עד שמפענחים מאיפה מכירים.

פרויקטים משותפים – התרבות האמריקאית דוגלת בבהירות, בבניית תכנית, בדוחות מוגדרים, בהצבת יעדים ועוד. כל זה בא לידי ביטוי כאשר הם מתיישבים סביב השולחן לצורך התחלת הפרויקט. לעומת זאת, הישראלים יוזמים רעיון היום, בונים תכנית מחר ובשבוע הבא כבר מתחילים ליישם. פה נתונה הבעיה העמוקה - יש פער בין הספונטניות הישראלית לבניית הדרך של האמריקאים. עליכם להבין שאין מנוס מלבנות אבני דרך, יעדים ופתרונות לבעיות שיצוצו בדרך. תהיו יותר סובלניים וכך תצליחו ליישם את הפרויקט המשותף בקלות, ואולי אפילו תלמדו קצת על סדר וארגון מהאמריקאים.

מפגשי צוות – תכינו לו"ז מפורט בנוגע למפגשי עבודה, לתוכן שיעלה, לנושאי השיחה ולמטרות שתרצו להשיג בפגישה. אמריקאים אוהבים בהירות ונמנעים מאי ודאות, אז ככל שתהיו יותר ברורים לגבי מה ואיך הולכת להתנהל הפגישה, כך תיהנו משיתוף פעולה גדול יותר.

עמידה בזמנים – הביטוי "כסף = זמן" הוא ערך אצל אמריקאים. הם מצפים שתגיעו בזמן, תנהלו מפגשים לפי זמנים שנקבעו מראש, ושלא תתנהלו באופן של כיבוי שריפות והגשה בדקה ה־99.

עבודה ומשפחה - בישראל אין חלוקה בין עבודה לבית, אנשים תמיד מחוברים לטלפונים שלהם, למחשבים הניידים שלהם ולא חושבים פעמיים על כתיבת הודעות דוא"ל בחצות. האמריקנים, אומנם מעריכים עבודה קשה ואם יש צורך לוקחים עבודה הביתה, אבל יש להם חלוקה ברורה בין זמן המשפחה וזמן עבודה והם נמנעים מלעבוד בזמן המוגדר למשפחה.

ביקורת ישירה – למרות שאנחנו, בדומה לאמריקאים, דוגלים בביקורת ישירה, אנחנו לוקחים את הביקורת הישירה הזו לרמה אחת מעל לאמריקאים. חשוב להבין שהאמריקאים מתחילים באמירת הדברים החיוביים ורק לאחר מכן מעבירים ביקורת "בונה" בסגנון: "אהבתי את הרעיון שלך...", "יש לרעיון שלך צדדים מעניינים...", "האם חשבת שאולי כדאי..." או "האם בדקת אם...". אני ממליצה להיות יותר קשובים לשפת הדיבור האמריקאית ולשפת הגוף ומכאן להבין מתי הגעתם לגבול שאין לחצותו. תהיו יותר עדינים בהעברת ביקורת ישירה מול אמריקאים ויותר ערניים כאשר בשיחה נאמר לכם על רעיון שהצגתם This is very interesting…