פתאום נוצרה כמות אדירה של תוכן שבחלקה איכותית מאוד ובחלקה לא מעניינת בכלל. השאלה הייתה, איך אפשר לדעת אם התוכן הוא טוב או לא לפני שצורכים אותו. מצד אחד היה הרבה מאוד תוכן ומצד שני הרבה מאוד נתונים על הצרכנים שלו כך שהרעיון של ירון ואורי היה להיות העורכים האישיים של הגולשים באינטרנט כך שיוכלו לסמוך עליהם שהם מציגים לכל גולש את התוכן המתאים לו ביותר.
ירון גלאי ואורי להב שירתו יחד בחיל הים. הם היו בני אותו מחזור בקורס חובלים. מאז ועד היום הם שומרים על המסורת של להפליג ביחד כל שנה. באחת ההפלגות השנתיות שלהם ליוון הגיע ירון להפלגה עם כ-500 דפים מודפסים. אורי שאל את ירון מה פשר כל הדפים המודפסים שהביא איתו. ירון ענה שזה תוכן אונליין ששמר להפלגה שלהם שהרי יש הרבה זמן פנוי לקרוא. אורי הקשה על ירון ושאל אם הוא מתכוון לקרוא את כל הטקסט שבחבילת הדפים הענקית שהביא איתו וירון השיב לו שהוא הולך לקרוא רק את הדברים המעניינים. אורי שאל אותו איך הוא יודע מה מעניין מכל הדפים שהדפיס. בשלב זה, אורי וירון הסתכלו אחד לשני בעיניים והבינו שיש כאן בעיה מאוד רצינית שמצריכה פתרון.
עידן האינטרנט הביא עימו את הדמוקרטיזציה של התוכן. אם בצורת בלוגים שאפשרו ליצר תוכן כתוב שעד לאותו זמן היה בעיקר נחלתם של העיתונים או יוטיוב שהביאה את הבשורה לעולם הווידאו שאפשר לכל אחד לייצר תוכן ויזואלי ולהקים ערוץ לתכני וידאו משלו. ואפילו הפודקאסטים שאפשרו לכל אחד לייצר תכני שמע ולהתחרות בתחנות רדיו שעד אז תוכן האודיו נשלט על ידם. ופתאום נוצרה כמות אדירה של תוכן שבחלקה איכותית מאוד ובחלקה לא מעניינת בכלל. השאלה הייתה, איך אפשר לדעת אם התוכן הוא טוב או לא לפני שצורכים אותו. מצד אחד היה הרבה מאוד תוכן ומצד שני הרבה מאוד נתונים על הצרכנים שלו כך שהרעיון של ירון ואורי היה להיות העורכים האישיים של הגולשים באינטרנט כך שיוכלו לסמוך עליהם שהם מציגים לכל גולש את התוכן המתאים לו ביותר. הרעיון הזה הביא את ירון ואורי להקים את חברת אאוטבריין החברה הראשונה בעולם שהקימה פלטפורמה לגילוי תוכן.
מאז הקמתה ב-2006, הספיקה החברה לעשות 3 פיווטים, לגייס השקעות בסך של 150M$ ולבצע 5 רכישות של חברות אחרות. כיום מונה החברה כ-600 עובדים.
מתוך הריאיון:
"העיקרון הזה של המגדלור שלנו כמו שאורי תיאר אותו, של חזרה שנייה של אנשים, זה בעצם עיקרון שגנבנו למקדונלדס. שמעתי פעם ראיון עם היזם של מקדונלדס, ריי קרוק, ומסתבר שכשהם התחילו בשנות ה-50 היו כמה עשרות רשתות המבורגרים שעשו את אותם המבורגרים ואותו צ'יפס ואותו מילקשייק, ומקדונלדס היו מהקטנים. היו חברות הרבה יותר גדולות בזמנו. והמראיין שאל אותו 'איך זה שאתם נהייתם מקדונלדס וכל האחרים אפילו לא זוכרים את השמות שלהם?' היו לו שם כמה אנקדוטות מעניינות אבל הוא אמר שבמהות, ההבדל הכי גדול בינם לבין כל המתחרים שלהם זה שהמתחרים שלהם התמקדו בארוחה הזו ומקדונלדס התמקדו בארוחה הבאה. אז המראיין שואל אותו מה זה אפילו אומר... אז הוא (ריי קרוק) אומר שזה אמר המון דברים מבחינת איך שניהלנו את מקדונלדס ואני אתן לך דוגמה: אם היית ניגש לכל אחד מהמתחרים שלנו וקונה ארוחת צהריים, מסתובב ליד הדלפק והמגש שלך נופל אז אתה היית צריך עכשיו לקנות עוד ארוחה. במקדונלדס, היית מסתובב וידענו שלא אכלת את הארוחה אז קיבלת את הארוחה הזו חינם. וזה ההבדל בין חברות שהתמקדו בלייצר את הרווח בכניסה הזו למסעדה לבין מקדונלדס שהתמקדו בזה שתחזור פעם שנייה. והייתי אומר שזה מתאר יפה את העיקרון שלנו באאוטבריין"
(ירון גלאי על אחד הדברים העיקריים שמבדל את אאוטבריין מהמתחרים).
לראיון המלא עם ירון ואורי באתר הפודקאסט "יזמות או למות"
