משחקי מחשב יכולים להיות תחביב נהדר וחינוכי, אך לעתים הם טעונים במסרים בעייתיים שכדאי לשים לב אליהם. הפתרון - לפקח מקרוב ולבחור את המשחקים הנכונים.

לא, משחקי מחשב הם לא השטן ולא באתי לכאן כדי להפחיד אתכם. למעשה, כמפיק משחקים ב־Funtomic, אני משוכנע בכך שמשחקי מחשב הם המדיה החיובית ביותר שהומצאה עד כה, בוודאי בהשוואה לשידורי הטלוויזיה. זו לא סתם נאמנות למקצוע - אני בטוח שמשחקים הפכו אותי, באופן אישי, לאדם יצירתי, אינטליגנטי ואפילו חברתי יותר ממה שהייתי בלעדיהם.

אבל משחקים, כמו סרטים, כמו ספרים, כמו סדרות, יכולים לשאת גם מסרים שליליים ולא מקובלים. הבעיה מתחילה כאשר ההורים, פעמים רבות מתוך חוסר זמן או סבלנות, אינם לוקחים על עצמם את האחריות לפקח על איכות התכנים שמגיעים לילדיהם, ומעבירים את המשימה הזו לחברות מסחריות. אלו, לעתים רבות, אינן פועלות מתוך קוד אתי מחייב אלא מתוך אינטרס ציני להגדלת הרווחים.

האופן שבו זה נעשה איננו תמיד שקוף וברור לעין. אלימות ויזואלית מוקצנת היא בוודאי קו אדום עבורי, כאחראי על התוכן ב-Kizi, אחד מאתרי המשחקים הפופולריים בעולם, אולם אם הבעיה הייתה מסתכמת בכתמי דם על המסך - זה היה סינון קל יחסית ולרוב שינוי שניתן ליישם במשחק במהירות. אם אפשר להסיר מהמשחק כל סממן של אלימות גרוטסקית והוא עדיין יישאר מהנה, זה כנראה אומר ש״לב״ המשחק הוא מכאניקה כיפית באמת ולא סתם התעללות בפיקסלים חסרי ישע. לא משנה אם האלימות הזו אכן מסוגלת להשפיע על התנהגותם של ילדים בעולם האמיתי (אין הוכחה חותכת לכאן או לכאן בנושא זה), אנחנו לא לוקחים סיכונים.

שאלה קשה יותר היא זו שנוגעת לעולם המשחק, לחזון הכולל שאותו הוא מציג. האם הוא אפל? מדכא? כנראה שאין לו מקום בקטלוג שבו משחקים גם ילדים. באופן כללי, יוצרים בתחומי הבידור נוטים לעתים קרובות מידי לשייך באופן אוטומטי בין המושגים ״עומק״ או ״מסר משמעותי״ ובין ״ריאליזם״. הקשר בין כל אלו איננו מחייב. כאשר אני מעדיף להציג בפני הגולשים משחקים חיוביים ומשמחים, זה לא נעשה מתוך התנשאות או זלזול בהם. להפך - אני מאמין שאין צורך בניתוק אגרסיבי, כזה שיוצר עולם קודר ומרוחק, בכדי לעסוק בנושאים מורכבים.

וישנן, כמובן, גם את הדמויות עצמן. לצערי, אנו עדיין חיים בעולם שבו אפליה על רקע של מגדר או מוצא והצגה סטראוטיפית ופוגענית נתפסת לעתים כנורמה מקובלת ואף רצויה. זו הסיבה שאנחנו אומרים לא למשחקים שמציגים נשים כאובייקט שיווקי, כחפצים לבהות בהם ולא כדמות בעלת משמעות ומשקל של ממש בעולם המשחק. ב-Match Masters, משחק הפאזלים התחרותי שאותו משיקה Funtomic בימים אלו, בחרנו ליצור דמויות משעשעות וצבעוניות, בעלות אופי ועומק, מבלי לתייג אף אחת מהן תחת סטראוטיפים מיותרים.

אלו לא בחירות קלות. קשה לסכם אותן בסדרה של חוקים ברורים, שכן בכל אחד מהקריטריונים שציינתי מופעל שיקול מוסרי שאיננו התלבטות של שחור ולבן. הדרך הנכונה לפעול, לטעמי, היא דרך יצירת קוד אתי מחייב - האחריות שלנו כלפי לקוחותינו, וכלפי הדורות הבאים. אלו אנשים היינו רוצים לראות מסביבנו, באיזו חברה היינו רוצים לחיות. מקביעות אלו נגזרות ההחלטות הפרטניות לגבי כל משחק ומשחק, לא מתוך ניסיון טכנוקרטי ״לעמוד בכללים״, אלא מתוך הבנה אמיתית שאנו יכולים להשפיע, באופן חיובי או שלילי ואין בכך שום דבר מובן מאליו.