אייל ליפשיץ בנה את הקריירה שלו באופן די סולידי וחסר סיכונים. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל-אביב מיד כשסיים את שירותו הצבאי בפלס"ר נח"ל. אחרי שהתחיל את התואר השני בהנדסת אלקטרוניקה החליט שהוא לא מעוניין להתמקצע בצד הטכנולוגי ועבר לשיקגו כדי ללמוד שם מנהל עסקים. בסיום לימודיו עבד בחברת הייעוץ מקינזי וליווה חברות היי-טק וקרנות השקעה פרטיות. כעבור שנה עבר להתיישב בכיסא המשקיע בקרן Greylock (כיום 83North).

קרן 83North השקיעה בחברות פינטק רבות כמו Payoneer ו־Wonga. זה מה שהביא את אייל להיחשף להשקעות רבות בתחום הפינטק בכלל ובתחום האשראי בפרט. לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 צצו חברות רבות בארה"ב שהציעו אשראי דרך האינטרנט ויצרו מהפכה בתחום. אייל חקר את הנושא וניסה למצוא נושאים בתחום האשראי שעדיין לא עברו את המהפכה הזאת. הוא למד על תחום שנקרא Invoice Factoring (סליקת חשבוניות) שעדיין לא היה קיים באינטרנט. הוא גילה שוק שמגלגל בארה"ב כ־100 מיליארד דולר בשנה, שוק שמורכב ממאות חברות קטנות שנותנות את השרות הזה בצורה מיושנת וללא טכנולוגיה בכלל. בשלב זה אייל החליט לקחת סיכון מהותי בקריירה שלו בפעם הראשונה ולהקים את BlueVine.

מאז הקמתה, לפני כארבע שנים וחצי, גייסה החברה השקעה של כ-68M$ וחוב של כ־200M$. מבין המשקעים של BlueVine ניתן למצוא את יוני חפץ מ-Lightspeed Ventures, 83North, Kima Ventures ועוד. ל־BlueVine אלפי לקוחות בארה"ב והיא מעסיקה כ־160 עובדים, מתוכם 60 במרכז הפיתוח ברמת גן והשאר במשרדי הנהלת החברה בסיליקון ואלי.

בשיחה עם אייל ליפשיץ, מייסד ומנכ"ל BlueVine, מספר אייל מה למד על יזמות כשעבד כמשקיע ב-83North, מה למד כשהקים את BlueVine שלא ידע כשישב בכיסא המשקיע וגם נותן טיפ ליזמים בתחילת הדרך.

מתוך הריאיון:

"אני חושב שמה שקורה עם קרנות זה שיש לפעמים את המחשבה הזאת של 'אם אני לא אשקיע עכשיו אז אשקיע בסיבוב הבא... אני אדחה את ההחלטה שלי לסיבוב הבא. עכשיו אני לא מרגיש בנוח עם הסיכון – אם זה יהיה טוב אז בסדר, זה יהיה באיוולואציה יותר טובה אבל אני אוכל להיכנס'. במיוחד למשקיעים ישראלים, אם אני עושה לרגע ניתוק בין משקיעים ישראלים לבין־לאומיים, אז חברה שמאוד מצליחה, ואני לא מדבר כאן על BlueVine אלא ממש באופן כללי, חברה שמאוד מצליחה – לא בטוח שלמשקיע תהיה הזדמנות להיכנס להשקעה בסיבוב הבא. זה לא עניין של איוולואציה בכלל, זה עניין של בכלל אם תהיה לו הזדמנות להשקיע.  במיוחד אם זו חברה שפונה לשוק האמריקאי, והיזם עובר לארצות הברית, במצב הזה נפתחות לו הזדמנויות של גיוס ממשקיעים אמריקאים ובין־לאומיים. הוא כבר לא מוגבל רק לשוק הישראלי של המשקיעים. ואז אתה צריך לשאול את עצמך: 'אוקיי, אם זו חברה שהיא נורא חמה ונמצאת בסיליקון ואלי, ומתנפלות עליה כל המשקיעים הבין־לאומיים כמו אנדרסון הורביץ וכו', אז למה שהם ייקחו כסף ממשקיע ישראלי בשלב הזה?' עכשיו זה כבר לא העניין האם תוכל להשקיע באיוולואציה יותר גדולה אלא זה האם תוכל להשקיע בכלל".

(אייל ליפשיץ על ההזדמנות להשקיע בחברה מצליחה בשלבים מוקדמים אל מול האפשרות לפספס השקעה כזו).

לראיון המלא עם אייל באתר הפודקאסט "יזמות או למות"