איך מייעלים את מקומות העבודה שלנו ומגדילים רווחים של ארגונים רבים בישראל? לשאלה זו אין תשובה ברורה, אך נראה כי אחת מהן טמונה בבחירה מושכלת בשיטות הלמידה ובשיטות ההדרכה של העובדים. ככל שעובדים לומדים טוב יותר ובזמן קצר ככל האפשר - ביצועי הארגון משתפרים באופן משמעותי. מכאן שבחירה נכונה של שיטת לימוד תסייע במימוש הדרכה איכותית שתועיל ותשפר את ביצועי הארגון ותגדיל את מקצוענות העובדים עליה אחראית מחלקת ההדרכה בארגון.

במחקר שערכתי בנושא עם עמיתיי ד"ר ערן גל וגדעון זילר בפקולטה לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי בחולון, נבחנו שיטות וטכנולוגיות למידה בשימוש בארגונים בישראל. 200 מפתחי הדרכה המייצגים את מגוון ענפי המשק וביניהם הייטק, מגזר פיננסי ומגזר ציבורי, נשאלו בשאלון לגבי שיטות הלימוד בארגונים שלהם. מהמחקר עלה כי 80% מהארגונים בישראל נוטים להמשיך ולעבוד בשיטת ההדרכה המסורתית המוגבלת לזמן ולמקום - ההרצאה והסדנה הפרונטלית, אולם רק מעטים משלבים שיטות למידה דיגיטליות כמו סמארטפונים ומחשבים ניידים, משחקי למידה ולמידה חברתית.

עוד עולה מהסקר כי 70% עושים שימוש רב בטכנולוגיות למידה ותיקות, כדוגמת המחשב האישי ומערכת ניהול למידה. לעומת זאת, טכנולוגיות הלמידה החדשות כדוגמת אמצעים ניידים, מציאות מדומה ומציאות רבודה כמעט ולא משולבות בהדרכות ארגוניות. הדבר מעיד כי קיים פער משמעותי בין שוק ההדרכה בישראל לשוק ההדרכה בארה"ב, שם קיימת עלייה בשילוב מתודות הדרכה וטכנולוגיות למידה חדשניות. לדוגמה בדו"ח שפורסם לאחרונה בארה"ב, דו"ח הדרכה אמריקאי היוצא מדי שנה וממפה את מאפייני תעשיית פיתוח הדרכה בארה"ב, דווח על עלייה בהיקף ההדרכות המתוקשבות ולעומת זאת דווח על ירידה משמעותית בהיקף ההדרכות הפרונטלית.

מקורם של הפערים בשיטות הלימוד בין ישראל לארה"ב הוא בהבדלים בגודל השוק ובמרחב הגיאוגרפי. השוק האמריקאי גדול בהרבה מזה הישראלי. כך לדוגמה אחוז החברות הגדולות בארה"ב (מעל 10,000 עובדים) גדול בהרבה מהמקבילה הישראלית. ככל שהארגון גדול יותר הרי שהפצת תוכן באמצעים דיגיטליים היא יעילה יותר מאשר העברת מידע פנים אל פנים. בנוסף, בשל גודלה של ארה"ב, העלות הכרוכה בהסעת עובדים להדרכה ברחבי המדינה גדולה בהרבה בהשוואה לזו של ישראל. לכן, החיסכון הכספי שמאפשרת הלמידה הדיגיטלית שיכולה להתבצע מכל מקום ובכל זמן הוא ברור.

אבל העלות לא מסתכמת רק בגורמים הללו, אלא גם בכוח הקנייה הנמוך של שוק ההדרכה הישראלי. היות ומרבית הטכנולוגיות החדשניות תומכות בשפה האנגלית, הרי שתרגומן לעברית במרבית המקרים אינו כדאי כלכלית. כך יוצא שיישומים טכנולוגיים חדשניים לא מוצאים את מקומם הראוי בסל הכלים של מפתחי ההדרכה בישראל. ולבסוף, התרבות הארגונית בישראל הרואה במפגש פנים אל פנים כאמצעי היעיל ללמידה יחד עם חסמי רגולציה, בפרט בחברות ממשלתיות, מקשה על הכנסת טכנולוגיות חדשניות לארגונים בישראל.

לאור נתוני ההשוואה העגומים ולאור הנתון הדרמטי שעד 2020 כ-50% מכוח העבודה הארגוני יהיה בני דור המילניום שגדל בעולם הדיגיטלי, ניתן להסיק שהעידן הנוכחי המתקדם עדיין לא מוצא את ביטויו בלמידה הארגונית בישראל. בארץ פשוט מעדיפים להישאר מיושנים. חישוב מסלול מחדש בתהליכי למידה, דבר שיגדיל את מומחיותם של העובדים, הוא דבר הכרחי. אם לא נשכיל להתפתח, כנראה שנישאר רחוקים מאחורי השוק האמריקאי.