"אחד הדברים המשמעותיים שמצאתי וצריך לקחת בחשבון כשמסתכלים על העולם הזה של יזמות נשים למען נשים הוא ההבדלים בין נשים פריווילגיות לנשים לא פריווילגיות. הבנתי שמדובר בשני עולמות נפרדים. בחנתי מה המיזמים עושים ועם מה הם מתמודדים ומצאתי כי קיים 'רצף של מיקומים"
בעולם היזמות בארץ קיים פלח נכבד של יזמות נשית שפועלת למען נשים. השאלה שעולה היא האם קיים סיכוי שהמיזמים האלו יצליחו לצמצם את הפערים ולהביא לשוויון אמיתי בין גברים ונשים.
תמר אלמוג, יזמית חברתית, ביקשה למצוא את התשובה לשאלה – מה הגורמים המשפיעים על בחירתה והצלחתה של אישה להפוך ליזמת חברתית למען נשים, בהתבסס על סיפור חייה. במחקרה היא ריכזה רשימה הטרוגנית של 90 מיזמים שהוקמו על ידי נשים ולמען נשים. "רציתי להבין מה התנאים לפיהם אישה הופכת ליזמת מצליחה או לא מצליחה. במסגרת המחקר ראיינתי נשים על כל השלבים שהן עברו בהקמת המיזם ועל האופן שבו הן רואות את התעשייה הזו. בנוסף עשיתי מיפוי של כל השדה הזה בישראל. אחד הדברים המשמעותיים שמצאתי וצריך לקחת בחשבון כשמסתכלים על העולם הזה של יזמות נשים למען נשים הוא ההבדלים בין נשים פריווילגיות לנשים לא פריווילגיות. הבנתי שמדובר בשני עולמות נפרדים. בחנתי מה המיזמים עושים ועם מה הם מתמודדים ומצאתי כי קיים 'רצף של מיקומים'".
אלמוג בעצמה מייסדת שותפה של המיזם CO.DO שמתמודד עם אתגרי הבדידות והדחיינות של עצמאים באמצעות מודל של עבודה לבד-ביחד. לאלמוג רקע במחקר יזמות חברתית בג'וינט, בעלת תואר שני בפיתוח בין-לאומי מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת ניסיון בעבודה עם יזמים חברתיים בארץ ובעולם.
תמר אלמוג. צילום: לנה לי גרין
"אנחנו מדברות הרבה על תקרת זכוכית ואיך מתקדמים לתפקידי המפתח" ממשיכה אלמוג, "אבל ברצף הזה יש הרבה מאוד מאבקים, יש נשים בדואיות שלא מצליחות לעבוד בתפקידי הוראה, יש נשים טרנסג'נדריות שצריכות להיאבק על קבלת ניתוח או הכרה ציבורית, יש נשים ערביות ונשים חרדיות שנאבקות על דברים כמו הזכות להצביע או הזכות להיות מיוצגות במפלגות שלהן. כל המאבקים האלה נמצאים על רצף של מיקום סוציולוגי ראשוני של הנאבקות. אחריהן יש נשים מזרחיות או לסביות שנאבקות את המאבק שלהן ולמעלה נמצאות הנשים הלבנות הפריווילגיות שרוצות להצליח בתפקידי הניהול".
למה שלא כל אחת תאבק במאבק שלה?
"כי יש לנו כאן סיפור הוליסטי, וכאן במידה רבה צדקו התיאורטיקניות של הפמיניזם הרב-גזעי לפיו הנשים צריכות להיאבק את המאבקים ביחד. כי אם יש עדיין נשים בדואיות שמוגבלות לשטחי ביתן בכפרים הלא מוכרזים אז לי כאישה אשכנזית יהיה קשה יותר להגיע לתפקידי ניהול. אני לא אומרת את זה מתוך כתבים פמיניסטיים אלא מתוך תוצאות המחקר שלי. אסתי שושן לדוגמה במאבק "נבחרות" מבקשת להפוך את המפלגות החרדיות ליותר הטרוגניות. למפלגות החרדיות יש כוח אלקטוריאלי קיצוני מכיוון שהציבור החרדי מתגייס לבחור בהן, אך בתקנון של אותן מפלגות כתוב שנשים לא יכולות להיבחר, דבר שמנוגד לחוקי המדינה. המשמעות של מפלגות שמהוות גוש משמעותי בקואליציה, ותמיד יהיו מורכבת רק מגברים, היא שגם הנשים הפריווילגיות נפגעות. אך באמת ברוב המקרים כל אחת נלחמת את המאבק שלה, נשים בדואיות עושות למען נשים בדואיות ונשים לבנות עושות למען נשים לבנות. זה תהליך טבעי, בני אדם עושים דברים לפי מי שדומה להם, אבל זה מקבע וזה לא עוזר לאי שוויון להיפסק. הנשים החזקות מתחזקות בכל מקרה והנשים האחרות צועדות במקום וכל עוד לא יהיה איחוד מאבקים זה לא ייגמר.
"דרך המחקר הבנתי כיצד התעשייה עצמה באופן סמוי ולא מכוון מפלגת בין המאבקים. לדוגמא, לאחרונה אחד הארגונים הדומיננטיים בשדה הפיק טקס חלוקת פרסים לנשים מובילות על פי קטגוריות, תחת הקטגוריה של יזמות, נכנסו בעיקר יזמיות בתחומים של הייטק, ומרקעים חזקים. לעומת זאת, תחת הקטגוריה של חברה, נכנסו נשים ערביות, יוצאות זנות וכדומה. החלוקה הדיכוטומית הזאת משדרת את המסר שאו שאת מצליחה בענק ואז את נקראת יזמת או שאת אחת עם לב טוב ואז את נקראת חברתית. למה לא גם וגם? מבחינתי מדובר באותה קבוצה, נשים שמקימות מיזמים לנשים. התעשייה עצמה בלי לשים לב מסלילה את הנשים האלו למקומות שונים ומייצרת מודל אחד לאישה מצליחנית, אם את לא עונה על Y, X או Z את לא יכולה להגיע אליו".
בכתבה שפורסמה הבוקר הופיעו לא מעט מיזמים נהדרים שפועלים למען נשים ממגוון האוכלוסיות, לכאורה נראה כי איחוד המאבקים קיים, אך מחקרה של אלמוג מציע תמונה מורכבת יותר. "ניתן לראות קשר חזק בין הרקע וההזדמנויות אליהן נחשפה היזמת מגיל צעיר, לבין היכולת שלה לבצע בחירות יזמיות מוצלחות בהווה. יש להן את סל הכלים לעשות את זה ויש להן ניסיון חיובי עם כסף מגיל צעיר, הן יודעות לקחת בחשבון כי המיזם שלהן צריך להיות סקלבילי (ניתן לצמיחה במהירות) ולייצר רווח במהירות, הן יכולות לעמוד בקנה המידה הגברי. הנשים הלא פריווילגיות שמקימות מיזמים עושות את זה מתוך רצון לעזור, וזה טוב שכך, אבל לעיתים חסרים להן הכלים לעשות את זה. מאחר והמיזמים שלהן נועדו לשרת אוכלוסיות קצה, שהן non-costumers, לעתים קרובות המודל הכלכלי שלהן מלכתחילה נמצא תחת בסכנת התמוטטות, וכך גם יכולת ההתפרנסות שלהן בהווה".
אבל יש הרבה מאוד תוכניות לקידום נשים בכל קשתות האוכלוסייה ושם הן אמורות לקבל את הכלים שיובילו אותן להצלחה.
"אם תקחי למשל פרויקט של עידוד מקצועות טכונולוגיים בקרב נערות בתיכון, לרהט – ההשפעה שלו תהיה מצומצמת. בסופו של דבר סל הכלים שהאישה מגיעה איתו מלכתחילה משמעותי מאוד. כדי להצליח באמת להביא את הנשים לאותה רמה צריך להשקיע בצמצום הפערים בהשכלה, בתשתיות, בתחבורה וצריך שנשים יתמכו יותר אחת בשנייה".
יש גם הרבה מאוד קהילות שנועדו לתת את התמיכה הזו
"בהרבה מהן הנשים מקבלות מנטורשיפ מנשים בתעשייה. הבעיה היא שצריך שהרבה מאוד דברים יקרו בשביל שמישהי תצליח להקים מיזם. כשאני מדברת על תמיכה הרעיון הוא שנשים ממקומות שונים על הרצף אך באותה רמה מקצועית יסייעו אחת לשנייה, סוג של מנטורשיפ פיר-טו-פיר. הרבה פעמים בעסקים חברתיים היזמיות נשארות במודל לא רווחי. 'סילברליין' לדוגמה הצליחו לייצר מודל אחר, הן פונות לחברות עסקיות רגילות ומציעות דרכן מוצרים בעלי ערך, ואת חלק מהרווחים הן מעבירות לעמותות. מצד אחד זה עסק חברתי ומצד שני הן מכניסות כסף. סוג חשיבה כזה הוא יותר פרוגרסיבי מאחר והוא משתף פעולה עם גורמים משמעותיים במשק, ולא מתבסס על ייצור מוצרים בקנה מידה קטן בלבד".
מה עוד אפשר לעשות כדי לסייע ליזמיות לא פריווילגיות להצליח?
"עצם זה שיש כיום יותר ויותר יזמיות חברתיות, ובאופן ספציפי כאלה שקוראות לעצמן פמיניסטיות, ושבוחרות להקדיש את חייהן למען נשים אחרות, זה שינוי חיובי מאוד, וזה נכון לגבי נשים לאורך הרצף. יזמיות מהפריפריה משמשות מודל לחיקוי עבור הקהילות בהן גדלו. זה הרי כל כך קשה לפרוץ את המחסומים האלו, ועצם העובדה שמישהי הצליחה עוזר לאחרות להאמין שזה אפשרי, חוזרת ומראה את ההצלחה האדירה שלה, בכך נוצר שינוי שהוא מערכתי ורחב יותר מהשפעת המיזם כשלעצמו.
דוגמא לשינוי מהצד הפריווילגי הוא 'סופרסונס'. זה מודל שכל מה שהוא עושה זה להגיד 'תראו כמה יזמיות וכמה נשים מעוררות השראה ישנן', ובכך נוצר שינוי מערכתי ולא אינדיבידואלי; לא עוד ניסיון להעצים נשים אינדיבידואליות אחת על אחת אלא מסר על גבי פלטפורמה ציבורית שיש לה אדוות.
זה השינוי שחל בשדה של הנשים הפריווילגיות; פעם היה אסור לך להגיד שאת פמיניסטית, כי את הרי משחקת במגרש הגברי וצריכה לדבר ולהתנהג כמוהו. היום זה לא רק לגיטימי אלא גם רצוי; את יכולה להיות גם חזקה (בקנה מידה גברי), וגם להיות חברתית ולדאוג לנשים אחרות.
בעצם היותן מודלים לחיקוי כל אחת מהנשים האלו מהדהדות לאחרות ודוחפות את המערכת לכיוון טוב יותר".
