"חשבתי שזה היה ברור," אמר המנהל הישראלי בנוגע לחווייתו האחרונה, שבה ביקש מהעובדת ההודית שלו משימה דחופה. מעיניו השתקפה תערובת של בלבול, הלם ותדהמה. לרגע נראה שהוא לא מבין מה קורה בצוות שלו, השלוחה ההודית של החברה הישראלית שבה הוא עובד.

המנהל הישראלי ביקש מהעובדת שלו משימה חשובה והמתין לתוצאות. משתוצרי העבודה טרם הגיעו אליו, הוא פנה לעובדת שלו והתעניין בנוגע למצב העדכני של המשימה. להפתעתו (או לתדהמתו) גילה המנהל שהעובדת ההודית שלו כלל לא החלה בביצוע המטלה שכן "היא לא הייתה בטוחה בנוגע לכמה דברים." תגובתו "אבל מדוע לא שאלת אותי?" הראתה מיד שהשניים הניחו הנחות שגויות האחד כלפי השני כל העת.

המשקפיים הסובייקטיביות שלנו

הדוגמה הזו ממחישה את התפיסה השגויה של ההיגיון הבריא בעסקים בין-תרבותיים. מנהלים רבים הבאים במגע עם עובדים מתרבויות אחרות נופלים במלכודת הזו. הם מניחים שהאחרים פועלים על פי אותם סטנדרטים כמוהם, ושהם חולקים את אותה תפיסה של התנהלות עסקית.

פעמים רבות אנחנו מתבוננים בעולם דרך המשקפיים התרבותיים שלנו, משקפיים שנועדו לתקן עבורנו את הראייה שלנו, ולא מתוך תפיסת העולם של האדם השני. הפתעת ה"חשבתי שזה היה ברור" מסמנת את הנקודה שבה פתאום אנשים נעשים מודעים לעובדה שעמיתיהם לעבודה, המשתייכים לתרבות אחרת, פועלים מתוך נקודת מבט שונה לגמרי בנוגע לאותה סיטואציה בדיוק.

כך למעשה דבר אינו ברור מאליו, ודברים רבים שהיו צריכים להיאמר לא נאמרו.

ניתוח פערים תרבותיים

בדוגמה לעיל ההבדל בהגדרה של "התנהלות מוכרת" בין המנהל הישראלי והעובדת ההודית עשוי להיראות כך:

הישראלי, שגדל בתרבות שבה מגיל צעיר ילדים לומדים להיות עצמאיים ולהסתמך על יכולותיהם שלהם, מאמין שעובדים בכל דרג צריכים לקחת יוזמה במטרה להשלים את המשימה שהוטלה עליהם. בעיניו, לבקש את המידע החסר לביצוע המשימה זה הדבר הטבעי ביותר.

מנגד, העובדת ההודית גדלה בחברה היררכית שבה אנשים נותנים כבוד למנהלים שלהם, ופנייה ביוזמתה למנהל נתפסת כדבר חריג. לפי כך, היא חוששת ליזום פנייה ישירות אליו כדי לדווח על ההתקדמות או על קושי בביצוע המטלה. בעיניה, טבעי שהמנהל שלה יפקח על עבודתה וינחה אותה מיוזמתו בכל שלב על מנת לוודא שהמטלה מבוצעת.

הישראלי מניח שהעובדת שלו תפנה אליו אם היא צריכה מידע נוסף, העובדת מצפה מהמנהל שלה לנהל אותה, והיא מאמינה שאין לה את הזכות להטריד אותו בשאלות. היגיון בריא?

האמת היא שאין "היגיון בריא" בהתנהלות בין-תרבותית. האופן שבו אנחנו מעלים נושא לדיון, תופסים את מערכות היחסים שלנו עם אחרים, מתדיינים, נושאים, מקבלים החלטות, פותרים קונפליקטים ומבצעים מטלות משתנה באופן ניכר מתרבות אחת לאחרת. 

לכן חשוב כל כך לכל האנשים הנוגעים בדבר להיות מודעים לאותו "היגיון לא-בריא" - כל יום, בכל מפגש בין-תרבותי. מנקודת מוצא זו אנחנו יכולים ללמוד עוד על הרגשות והמחשבות של העמיתים שלנו מתרבויות אחרות בנוגע לסיטואציה מסוימת, וכן מה הם מחשיבים כ"התנהגות מקובלת" באותה סיטואציה.

כיצד נעשה זאת?

נקשיב לקולגות שלנו ברחבי העולם כדי לגלות את ה"למה" שבבסיס התנהגויות תרבותיות שונות.

נפסיק לפרש את ההתנהגות של האחר באופן סובייקטיבי ולשפוט התנהגויות זרות באמצעות הערכים שלנו.

נסביר את עצמנו ואת ההנחות שלנו בפתיחות ובאופן מילולי - את כל אותם הדברים הקטנים והגדולים שבדרך כלל לא נאמרים – כך שנהפוך זאת להרגל.

נלמד לרכוש תפיסת עולם גלובלית, כזו שלוקחת בחשבון כי אנשים מתקשרים זה עם זה בדרכים שונות, בהתאם לערכים התרבותיים שלהם.

במילים אחרות: אנחנו לומדים ליצור סיטואציות בין-תרבותיות שקופות. כך, המנהל הישראלי מהדוגמה שלנו לא יחווה את ההפתעה הכרוכה ב"חשבתי שזה היה ברור", ובמקום זאת יוכל לומר: "זה אמנם לא היה ברור בהתחלה, אבל כעת אני יודע מה לעשות כדי שזה יהיה ברור!"