"פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל"

רוקפור שרו וסיכמו את זה יפה בשיר "הכעס".

"כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה)"."

כתב הרמב"ן וצדק.

חברים, ישנה תכונה אחת שיכולה למחוק עבודה קשה מאוד במחי יד.

קוראים לה כעס.

כשהוא יוצא, השכל נכנס למצב טיסה. הרציונאל עף מהחלון, המידתיות נגוזה ונראה שזה לא הולך להפסק בקרוב. אתם מוזמנים לשאול את הקרובים אליכם - כמעט כל אחד מהם מכיר סיפור מדרגה ראשונה או שנייה בו התפרצות של כעס עשתה רע - זה יכול להיות טראומה, פרידה, מצב לא נעים וכו'. להזכירכם, אנחנו תכף מציינים את חורבן ירושלים בגלל אדם שכעס ולא היה מוכן להקשיב לטיעונים שהיו בהחלט לטובתו, שלא נדבר לטובת כל עם ישראל.

גם בעסקים זה חשוב - גם אם ישנם כאלו שיגידו שכעס זה סימן טוב, הרי שצעקה אחת על לקוח יכולה לגרום הפסד כספי עצום, כעס על עובד יכול לגרום לירידה בפרודקטיביות, וכעס על עצמכם יכול להביא לכך שלא תתנו את העבודה שאתם צריכים לעשות. מנהל טוב הוא מנהל שלא כועס, נקודה. מסר אמיתי עובר באסרטיביות, ואין כל קשר בין אסרטיביות לכעס. אז איך נרגעים?

הכנה - אי אפשר לעבור מ-100 ל-0 תוך שניה, ולנסות להדחיק את הכעס ייגמר ברע. המטרה היא להבין קודם כל שאין בכעס טעם, ולמנוע את עצם הופעתו מלכתחילה. אדם שכועס ורק ידחיק את זה בלי להוציא, יגרום לעצמו נזק בטווח הארוך. עצם הכעס עצמו הוא בעיית השורש, ולכן יש ליישם ולהבין את העקרונות הללו ברמה היום יומית. עבודה מתמדת תגרום לכך שגם כאשר הכעס יופיע, הוא יירד בכמות ובאיכות שלו עם הזמן.

פרופורציות - הרבה פעמים קולטים שכל ההתחממות הייתה על.. כלום. אם תסתכלו על תמונת המצב הרחבה, תראו שבסה"כ העובד שלפניכם הוא עובד טוב ותבינו שהוא לא עושה לכם דווקא. אם תסתכלו על מצבים דומים בשוק, תראו שאתם דווקא במצב בסדר גמור ושאפשר להתמודד עם הבעיה בקלות יחסית. אם תבינו שהכל מסתדר בסוף לטובה, תבינו שהכעס רק מעכב את התהליך הזה. כעס כמעט תמיד בא רק מחשיבה לטווח הקצר ומהתמקדות בנושא מסויים בלבד.

לא לקחת כמובן מאליו - מתי ועל מי כועסים הכי הרבה? בסביבה נוחה ובטוחה ועם אנשים שאתם מכירים. תחשבו על זה, על כמה אנשים זרים אתם כועסים ביום יום? למה? כי אתם לא יודעים איך הם יגיבו, ואתם חוששים מכך. דווקא על מי שבסביבתכם, והרבה פעמים מי שאתם אוהבים ומעריכים, סופג את הכעס שלכם. למה? בגלל תחושה, גם אם לא מודעת שהוא יכול לספוג את זה, שהוא לא יילך, ושהוא מבין. אם תדעו שפעולה כזו עלולה לגרום לצד השני לעזוב או להגיב בצורה חמורה, הרי שמלכתחילה לא תעשו את זה. כשלא תקחו דברים מאליו, תראו שהרצון לכעוס ולהתפרץ מתמוגג פלאים. כשלא לוקחים כמובן מאליו, פעולות רבות מתפרשות כטובות הרבה יותר - מה שגם תורם לתחושה הכללית.

חשיבה שכלית - הרבה ממה שצויין פה נובע מחשיבה שכלית ולוגית. אם תרגילו את עצמכם לחשוב בצורה רציונאלית, הרי שתכעסו פחות, מפני שהכעס בא מחוסר רציונאליות. אדם שחושב עם הראש הוא אדם שכאשר הוא נתקל במצב מכעיס, מתמקד יותר באיך לפתור את הבעיה במצב הנ"ל מאשר לבזבז זמן. איזה סוג של אדם אתם?

הכעס הוא כאן, אבל אתם יכולים לגרום לו שלא להשאר. מדובר בתכונה שרבים ניחנים בה, בייחוד בתקופתינו - אבל אין שום סיבה שלא תעבדו עליו. החיים שלכם ייראו טובים יותר בכל תחום, ואני יכול להיות ערב לכך. האדם הרגוע הוא זה שמשדר בטחון - וכולנו יודעים עד כמה זה חשוב.