"השתיקה עשויה ממילים שאין אנו אומרים" (Marguerite Yourcenar)

אפשר לדמות שתיקה במהלך שיחה לאומנות מודרנית: תארו לעצמכם קנבס לבן של אומן - האם זו אומנות, או שמא היעדר שלה? אם זו אומנות, האם זה ייחשב לאומנות טובה או גרועה? התשובה היא "תלוי", מאחר שאין כאן תשובה נכונה או לא נכונה.

כך גם עם שתיקה בשיחה: המשמעות של שתיקה באמצע שיחה עסקית משתנה מתרבות אחת לשנייה ואפילו בתוך אותה תרבות - הכל תלוי בהקשר. אנשי עסקים צפון אמריקאים ימהרו למלא את החלל בדיבור, מפני שהשתיקה נתפסת אצלם כדבר שלילי. האמריקאים דוגלים בתקשורת ישירה, כזו שבה נוטים לדבר יותר מאשר להקשיב.

בקצה השני יש את היפנים, אשר מאמינים ב"הרנגאי" (Harangei) - תפיסה תרבותית בה מאפשרים שתיקות ארוכות במהלך שיחה. היפנים מאמינים שכוונות עוברות גם באמצעות שתיקות. כמובן שהיפנים מדברים, אבל הם דוגלים בהקשבה עמוקה ונותנים לעצמם זמן להרהר בשאלות שמופנות אליהם ולפני שישיבו.

תארו לעצמכם סיטואציה עסקית בין צפון אמריקאי ליפני - בכל פעם שהקולגה היפני שותק, האמריקאי קופץ עם מילים. האם לדעתכם שיחה כזאת תהיה פורה? כנראה שלא. האמריקאי יחשוב שהיפני שותק כי הוא לא מסכים, או שמדובר בטקטיקה של משא ומתן, וכך האמריקאי עלול להפסיד עמדה שתחבל במינוף העסקה.

בין שני הקצוות הללו של סגנון התקשורת, ישנו ספקטרום שלם של תפיסות לגבי שתיקה, ומומלץ ללמוד מהי משמעות השתיקה ואיך היא באה לידי ביטוי כשמתנהלים בזירה הגלובלית. אבל רגע לפני בניית המודעות לשתיקה, בואו נברר במה צריך להיות מודעים.

האם שתיקה היא שלילית או חיובית?

ביפן, השתיקה נחשבת כאות לכבוד כי היא מעידה שהצד השני חושב על מה שנאמר. בפינלנד, השתיקה מסמלת מעורבות - הפיני רוצה לשמוע ולהבין את כל המסר לפני שיגיב. באפריקה, כשאנשים מרגישים די נוח אחד עם השני, אין חובה לדבר.

כל מה שחיובי בארצות הללו, נתפס כשלילי בספרד - שם שתיקה מצביעה על בושה או חוסר אמון. גם בארה"ב, שתיקה בשיחה פירושה לעיתים בלבול, חוסר שביעות רצון או חוסר עניין.

איך שתיקה משקפת סגנונות תקשורת שונים?

שתיקה נפוצה יותר בתרבויות בהן סגנון התקשורת הוא מעורפל ולא ישיר, וכך השתיקה הופכת לחלק מאוצר המילים. אפריקה, אסיה, דרום אמריקה ומדינות ערב נמנות בין התרבויות בהן סגנון התקשורת מסתמך על מסרים בלתי מילוליים. בתרבויות כמו אוסטרליה, אירופה המערבית וצפון אמריקה, התקשורת היא ישירה ושם מסתמכים על מילים ליצירת בהירות בשיחה, ולכן השתיקה היא פחות אופיינית. כמובן שבכל כלל, יש יוצאים מן הכלל: למשל באיטליה ובישראל, נוהגים לא מעט לקטוע ולדבר תוך הדברים של האחר.

האם יש יותר ממשמעות אחת לשתיקה?

כמו שמילים משתמעות לעיתים לשני כיוונים, כך גם לשתיקה יש משמעויות שונות וכשזה קורה, אנו צריכים להסתמך על רמזים בלתי מילוליים כדי לפענח את הכוונה. כשאמריקאי מביע חוסר שביעות רצון, הוא מקמט את מצחו או לא יוצר קשר עין. כשאתה מאותה התרבות, אתה באופן אינסטינקטיבי יודע לפענח את הרמזים הללו, אך אנשים מתרבויות שונות אולי יתקשו יותר. בצרפת, השתיקה קלה מאוד לפענוח ויש לה משמעות אחת בלבד – "לא הבנתי את דברייך."

לסיכום, זהו לא הדרכון שלנו שיקבע כיצד נגיב ו/או נתייחס לדבריו של האחר. חשוב להבין הבדלים בנורמות תרבותיות אך גם חשוב גם לזכור שבסוף, אנשים הם אינדיבידואליים וייתכן שהושפעו מתרבויות שונות מתרבות המקור שלהם.