כמעט כל אדם שנמצא מספיק שנים בתעשייה יוכל להעיד שלבעלי עסקים ומנהלים יש לא מעט אובססיות וחרדות כלפי העסקים והארגונים שלהם – בין אם מדובר בסידור מחדש, צמיחה ועד לשימוש בשירותי יעוץ. במאמר זה נרכז שתיים מאותן אובססיות שנמצאות אצל לא מעט עסקים, נבין אותן לעומק ונסביר מדוע הן עלולות לפגוע בעסק שלכם.

ארגון מחדש

מנקודת ראיה עסקית, הרי שמדובר בהליך מבורך. שווקים הם דוגמא חיה של עקרון הדארוויניזם שבו רק מי שמתאים שורד, ועם הזמן, על הארגונים לבצע התאמות ושינויים כדי לעמוד בתחרות.

אבל גם אם מדובר במשהו נכון באופן כללי, הרי שלא מדובר בהחלטה שנכונה תמיד. התאמה לשווקים יכולה להיות כל דבר, ויש לא מעט בעלים ומנהלים שפשוט אוהבים את עצם הרעיון בלי להתמקד בנקודה העיקרית – האם השינוי עצמו טוב? האם אתם רק שמחים על עצם השינוי או גם ממהותו? נתקלנו במקרים בהם המניעים לפעולה היו פשוט "מילים שנשמעו טוב" או ההפך הגמור.

עוד נקודה היא שלרוב מנהלים מקשיבים לרעיונות שבאים מיועצים – אם הרעיון עובד טוב, ההנהלה תיקח קרדיט על הפעולה האיכותית והמהירה. אם הרעיון כושל, הרי שניתן בקלות להפנות את ההאשמה אל יועץ מקצועי ומנוסה – וללא ספק עקרון זה קורץ למנהלים רבים.

הלוגיקה של ארגון מחדש חוזרת על עצמה כל כמה שנים (לרוב שנים בודדות). אין מספר או נוסחא מדויקים, אבל כן יש כמה עקרונות נפוצים בנושא שיצרו את ה"מעגל הארגון מחדש" שמתבסס על היועצים שפעלו בכל "פעימה".

• בהתבסס על מחקר שנעשה על ידי חברת היעוץ, החברה מארגנת את עצמה מחדש לפי אזורים שנבחרים על פי נתוני המכירות במדינות בהן היא מציעה את שירותיה
• כאשר זה לא עובד, החברה פועלת לפי ההצעה "החדשה" שבה כדאי לעבוד לפי פעולות אסטרטגיות ולאו דווקא אזורי מכירה. מדובר לרוב בלקוחות גדולים שלרוב דורשים צוות שלם כדי לטפל בהם, ולכן ישנו סיכוי גבוה שחברה חדשה שתבוא ותציע להם מוצר או שירות חדש, יתכן מאוד שהלקוח יתפתה להצעה ויעזוב את החברה
• החברה לרוב תשכור פירמת יעוץ חדשה שתמליץ (שוב) על ארגון מחדש לפי אזורים או לפי קו מוצר או אזור עסקי, שלמרבה הפלא – לא יעבוד
• החברה תחזור לשלב 2, אבל הפעם תעשה זאת בצורה "שונה" וממש לא בתור טקס שחוזר על עצמו שוב ושוב כי "הפעם המצגת נראתה שונה"

אם אתם חושבים שהתיאור הזה מוגזם, אנחנו בהחלט יכולים להבין למה. אבל בפועל, מחקר שבוצע על ידי קבוצת הייעוץ קלמר, כ-50-70% מהארגונים מחדש כושלים. אולי למדתם בתואר שהחלטות בסדר גודל כזה מתבצעות לפי מניעים לוגיים בלבד, נשקלים בכבדות ראש ומתבססים על נתונים, אך התמונה במציאות שונה לחלוטין.

צמיחה

למה חברות כל כך מתעסקות בצמיחה? יש מספר סיבות טובות, וסיבה אחת גרועה.

הנה הסיבות הטובות: צמיחה היא גורם מניע: היא מתרגמת ליותר כוח שוק, רווחים גבוהים יותר, היא גורמת לגלגלי המחשבה לנוע ולחשוב שוול סטריט תכף יתקשרו ויחמיאו להם על הביצועים, היא תשפיע על משקיעים כל כך שהם יקנו את המניות ויעלו את מחיר המניה משמעותית.

בקצרה, חברות מתרגשות מצמיחה כי מבחינתם מדובר בגידול ברווחים.

ועכשיו, לסיבה הרעה: אם אתם משקיעים לטווח קצר בחברה ציבורית, אתם כנראה מניות כדי למכור ולא כדי להחזיק בהן. אתם רוצים שמחיר המניה יעלה בהקדם ולהצליח למכור אותה לפראייר שיקנה אותה במחשבה שמחיר המניה ימשיך לעלות והוא יעשה רווח. אבל כאשר שווקים משתנים, לפעמים האסטרטגיה הטובה ביותר היא להפחית את מטרות הצמיחה. אם אתם רוצים להיות מוכשרים בכל הקשור לתחרויות, אתם צריכים אמינות ושקיפות. אבל מה שטוב לעסק שלכם לא תמיד טוב למשקיעים בטווח הקצר.

בקצרה: חברות לא מפסיקות לפנטז על צמיחה מפני שמבחינתם זהו סוף העולם כאשר הצמיחה מואטת. מה שהם לא מבינים הוא עקרון פשוט: בסופו של יום, הצמיחה תמיד תאט מתישהו.

הפתולוגיה של מטרות הצמיחה

צמיחה היא טובה. מטרות אובססיביות לגבי צמיחה הן ממש לא טובות. למה בכירים ממשיכים לדחוף אינסוף מטרות שהן אינן רציונאליות, מציאותיות או הגיוניות, אם בסופו של דבר זה יכה בהם כמו בומרנג?

המקור לכך הוא האמירה המוכרת אצל רבים (אך יחד עם זאת, לא מוכחת בעליל) ש"אם אתם עומדים במקום, אתם לא תשרדו". האמירה הזו אכן נכונה לתאוריית הדארוויניזם, שם אם עמדתם במקום בזמן שנמר רדף אחריכם, כנראה שזה באמת היה הסוף שלכם.

בזמנים המודרניים, חשוב לשאול את עצמכם – מי אמר שצמיחה היא כל כך קריטית? מה רע עם להישאר במקום? מה כל כך נוראי בלהיות מסופקים במיקום הנוכחי שלכם ולוודא שאתם נשארים בו (מה שמצריך תחרות אמיתית ולא אשליות)?

מטרות אובססיביות לצמיחה מציגות פחד אמיתי של רווח שכמעט ואינו נשאר יציב, ואין ספק שהרעיון של לצנוח היישר לתוך שווקים שצומחים בקצב מרשים היא האסטרטגיה הבסיסית של חברות בוול סטריט. תוכניות MBA לרוב לא ילמדו אתכם על תעשיות שעושות כסף בכל שנה ושנה, אפילו בלי צורך באפליקציות – כי מבחינתן זה משעמם.

אבל תעשיות "משעממות" עדיין קיימות, והן עדיין מרוויחות ומבדלות את עצמן מבלי להיכנס למלחמות מיותרות הקשורות למחיר, נתח שוק או מגוון שיטות עקובות מדם. למעשה, השחקנים החזקים והחכמים באמת עושים כסף על ידי כך שהם מחלקים את השוק – חשוב להבין שלהתחרות בתעשיה "משעממת" לא אומר שאתם מצמצמים בהוצאות או תמיד נמצאים על הרגליים האחוריות (כמו שלא מעט אנליסטים ירצו שנחשוב), זה אומר שאתם מתעסקים בעיקר במיקום שלכם בשוק.

ומה קורה בפועל? כשאנחנו מנסים למכור את החברה שלנו לתאגיד מסוים, אנחנו תמיד חוזרים לאותן מניירות: "אנחנו בונים מפעל חדש בסין! אם כל אזרח סיני יקנה מאיתנו מוצר אחד, אנחנו נעשה המון כסף!" זה אולי נשמע יפה, אבל בפועל אתם לא שונים מהילד שמוכר כוס לימונדה ב-10,000$ בטענה של "מספיק שאני צריך למכור אחת ואני מסודר". נשמע לכם הזוי? אתם לא רחוקים מהתפיסה שלו.