הרבה אנשים מנסים למצוא את "סוד ההצלחה" הגדול. הרבה יודעי דבר מספרים לנו סיפורים שונים על טכניקות, קורסים וליווים חדשים, שיובילו אותנו לנתיב ההצלחה הבטוח. בזמן שדברים אלו יכולים להיות נכונים, קיימת שיטה הרבה יותר פשוטה. שיטה כל כך פשוטה שזה נראה לפעמים לא ברור, למה לא כולם עושים אותה.

סיפורי השראה

מה משותף לסטיב ג'ובס, פיל ג'קסון, ג'רי סיינפלד, פול מקרטני ואופרה ווינפרי? לכאורה כל אחד מהם הוא אינדבידואל מאוד מוצלח בתחום שלו, ולא נראה שיש קשר כלשהו ביניהם.

סטיב ג'ובס הינו אחד היזמים המשפיעים בעולם ומייסד חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם. פיל ג'קסון היה מאמן כדורסל אגדי שזכה ב 11 אליפויות NBA, ואימן את כוכבי הכדורסל הגדולים ביותר. ג'רי סיינפלד יצר את תוכנית הטלוויזיה "סיינפלד", אחת התוכניות הנצפות ביותר בארה"ב. פול מקרטני הינו זמר וחבר לשעבר בלהקה הכי פופולארית של שנות ה-60 , הביטלס. ואופרה ווינפרי היא האשה העשירה ביותר בעולם הבידור, ואייקון תרבותי בארה"ב.

על פני השטח פרט לעובדה שכולם אנשים מאוד מוצלחים ומצליחים אין שום קשר ביניהם. אבל אם נרד קצת יותר לעומק נגלה כי יש עוד דבר אחד שמאחד בין הדמויות האלו. כל הדמויות מתרגלות "נשימה".

חיים על 200 קמ"ש

מהרגע שאנחנו קמים בבוקר ועד לרגע שאנחנו הולכים לישון, הראש שלנו מלא במחשבות: עבודה, משפחה, זוגיות, דברים שהספקנו לעשות, דברים שצריכים להשלים יותר מאוחר, להתעדכן מה קורה בפייסבוק, חתונה של חבר, להוריד את הזבל, טיול שרוצים לעשות בקיץ, לבקש קידום מהבוס, לבדוק מיילים, לראות מה קורה בחדשות, לחפור בוואטסאפ, להספיק לרוץ למכון, ו...כאב ראש. כל יום מישהו אחר מגלה שיש לו הפרעת קשב וריכוז, אבל האמת היא שלכולנו יש. הגוף שלנו נותר ללא שינוי, כאשר רק בעשור האחרון קרו יותר מהפכות ושינויים טכנולוגיים מאשר בכל שנות הספירה לפניו. כל שינוי כזה מצריך מאיתנו אנרגיה, ומפני שאנחנו לא רוצים להישאר מאחור, אנחנו מבקשים מהגוף שלנו עוד מצבורים של כוח מנטלי.

בעולם ההישגי וללא המעצורים שלנו, אנחנו נותנים מעל 100% כל יום-כל היום. בזמן שאנו נוטים להאמין שאנחנו לא מתאמצים מספיק, אנחנו בעצם חיים במהירות מטורפת של 200 קמ"ש, ונותנים מעל 200%. להיות על הכביש במהירות 200 קמ"ש מעלה את הסיכויים לתאונת דרכים. להיות במהירות 200 קמ"ש בחיים מעלה את הסיכויים לקריסה...קריסת מערכות.

קשר בין הגוף והנפש

אנחנו חולים במחלות שאין לנו הסבר איך חלינו בהם מלכתחילה. אנחנו נמצאים במתחים שאנו מתכחשים אליהם. ואנחנו לא עוצרים לשניה כדי לעשותRestart  למערכת שלנו – למוח. לא חסרים וורקוהוליקים שלוקחים את העבודה יחד איתם הביתה – במחשבות, ועוסקים בה 24/7. הם מתחילים לפתח עייפות, עצבנות ובהדרגה גם חולשה ומחלות. אבל בעיה זו לא שמורה רק לחולי העבודה, והיא קיימת בכל סטרס, לחץ או חרדה הפוקדים ופוגעים בנו בצורה לא מודעת. אנחנו יכולים להאמין שהכל בסדר, עד שכבר מאוחר מידי.

הבעיה שאין לנו "פסקי זמן", אין באמת רגע לקחת אוויר, ואין אפילו רגע אחד להיות עם עצמנו. בזמן שאנחנו מאמינים ששינה הוא הפתרון לחידוש האנרגיות לגוף ולמוח, אין היא מספיקה להרגעת התודעה.

התודעה הינו מושג היוצר רובד נוסף אצל האדם. יש אנשים המיחסים את התודעה כמרכיב בתוך נפש האדם, ואחרים המיחסים את התודעה לרוח האדם. התודעה נתפסת כדבר המפריד בין גוף חי לגוף מת. אבל על אף הרוחניות של המושג שיכול לגרום לנו לחשוב כי רק הזרמים הדתיים מאמינים בה, קיימת הסכמה מדעית לגבי הימצאות התודעה באדם.

התודעה שלנו מורכבת מהרבה קולות שרצים לנו בראש. יש לנו נדידת מחשבות והרבה רצונות במקביל, עד שלפעמים אנחנו מרגישים שיש כמה "אני". התודעה שלנו היא המטריה סביב כל הקולות הללו, והאמת היא שאנחנו ממש אבל ממש לא שולטים בה. שינה יכולה להיות טובה כדי לאושש את הגוף, אבל היא לא מאוששת את התודעה. בזמן שאנחנו צריכים לעשות כיבוי מערכות ואתחול מחדש, כל מה שאנחנו עושים לתודעה במקרה הטוב זה Standby.

מסע רוחני

תורת הבודהיזם דוגלת בשליטה בתודעה ואת זה היא עושה על ידי-נשימה. תרגול של מדיטציה שמטרתה היא לרוקן את המוח ממחשבות ולהתמקד רק בנשימה, עוזרת למקד את התודעה ובעצם להתחבר אל ה"אני הפנימי".

הבודהיזם נוצר במאה ה-6 לפנה"ס במטרה למגר את הסבל בעולם. אם נתבונן בסדר היום שלנו שכולל: לחץ זמן, עצבים ומתחים, אפשר בהחלט לראות שיש הרבה סבל, גם אם הוא לא צף על פני המים. על ידי תרגול מדיטציה מגיעים לרבדים העמוקים של התודעה, שבהם מתרחשים דברים על גבול הדמיוניים: מתחים נעלמים, הבריאות משתפרת, יצירתיות מתגברת, תפקודי המוח עולים, רגיעה פנימית נוצרת, ומימוש פוטנציאל אישי נהיה בהישג יד.

ניו אייג' או חוכמה עתיקת יומין

אפילו במקומות שמרנים כמו ארגונים עסקיים התחילו לתרגל מדיטציה. חברות אט אט מתחילות להבין שקיים משהו נוסף שצריך לספק לעובדים, על מנת לתת להם את האפשרות למצות יותר מעצמם בעבודה. השינוי מגיע מהמנהלים הבכירים אשר מתרגלים מדיטציה מדי יום. אבל בגלל שמדיטציה נתפסת בחוגים מסויימים כעניין של "ניו אייג'" וכדבר שחורג מהנורמה, חלק גדול מהמנהלים מעדיפים להישאר בעילום שם, כאשר הם ממליצים בחום לאנשים להתחיל לתרגל, או בשפתם "למדט".

בזכות המדיטציה הרבה מנהלים מספרים איך הם יותר קשובים לעובדים שלהם, מסוגלים לפתור בעיות ביתר קלות ונהיים הרבה יותר נגישים. "אנשים שואלים אותי על השינוי שקרה לי, על איך אני פחות עצבני. ואני פשוט אומר שהתחלתי לתרגל מדיטציה" אומר אחד המנהלים. כמו כן, מחקרים שבודקים את השפעות המדיטציה מראים שאפילו אחרי תרגול יחסית קצר, של כרבע שעה ביום במשך כמה שבועות, מתחילים להיווצר שינויים בבריאות הנפשית. בנוסף, יש תחושה מוגברת של יכולת התמודדות עם מצבים קשים והפחתה של אגרסיה.

ולמרות כל זאת עדיין נשאלת השאלה: "האם מדיטציה היא המפתח להצלחה?" כנראה שאי אפשר לענות על שאלה זו בצורה חד משמעית. אבל אם מדיטציה משפרת את הבריאות, משחררת ממתחים ועוזרת במיקוד, כבר יצרנו יתרון יחסי על פני כל אותם אנשים שלא מתרגלים אותה. כבר יצרנו לעצמנו יתרון כי הדבר הכי יקר בחיים שמגלים רק עם הזמן – זו הבריאות.

ואולי בכלל כל נושא המדיטציה הוא משל ומסר לחיים. כולנו נושמים יום יום אבל עושים זאת בצורה פסיבית. אנחנו לא באמת מנסים לשלוט על הנשימה, לא מקדישים לה זמן או מחשבה. אנחנו נושמים כי אנחנו חייבים – כי אנחנו צריכים לשרוד. כשאנו מתרגלים מדיטציה ועוברים לנשימה אקטיבית – אנחנו הופכים להיות מודעים אליה, אנחנו מרגישים אותה ממלאת אותנו, ואנחנו לוקחים עליה שליטה. בעצם, ההבדל בין סוגי הנשימות משמש משל לדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות את החיים.