8 השנואים זה סרט טוב של טרנטינו, אבל 8 הטיפוסים הם החבר'ה שכולכם מכירים במציאות. מי הם, ואיך הם יכולים לעזור לארגון שלכם? התשובה במאמר הבא
אתחיל בשורה התחתונה - נסו להבין מה הארגון נותן למנהל החדשנות, ותגלו מה תקבלו בחזרה.
בסוף הפאנל באירוע האחרון של הקטליזטורים באמזון, הצגנו מודל שמציג 8 טיפוסים של מנהלי חדשנות שנתקלנו בהם בארגונים לאורך השנים (לכאורה לכאורה). ניתחנו אותם על פי שלושה מימדים שונים: תפקיד, תרבות ותקציב. אני רוצה להתעכב עליו קצת ולדבר על מה יעזור לכם להתקדם אל המרכז.
תפקיד - פירושו הגדרת התפקיד בארגון: עד כמה יש משרה מלאה לניהול חדשנות בארגון, לאיזה דרג כפוף מנהל החדשנות, והאם יש לו צוות של עובדים איתו. תרבות - פירושה עד כמה התרבות הארגונית פתוחה לחדשנות ורוצה לראות שינוי בפועל. תקציב - פירושו האם קיים תקציב ייעודי לנושא, ועד כמה הוא רחב או מצומצם. זה לא הגדרות של כן או לא, אלא סקאלה, ובכל אחת מהן מעניין לבחון עד כמה כל אחד משלושת המשתנים חזק אצלכם, ואיזה סוג מנהל חדשנות יוצרות ההצלבות, או במילים אחרות, מה אתם צפויים לחוות בתפקיד בעתיד הקרוב.
המתוסכלים (תרבות ארגונית בלבד) - מוביל החדשנות שבארגון שלו יש המון רצון לראות חדשנות בשטח, אבל אין לו הגדרת תפקיד ברורה, ואין לו תקציב מוגדר לחדשנות. קרוב לוודאי שטיפוס זה יחווה תסכול גדול, גם ביכולת לראות שינוי בפועל וגם בהמשכיות.
היחצ"נים (הגדרת תפקיד בלבד) - כשישנה הגדרת תפקיד ברורה למנהל החדשנות, ולעיתים גם צוות חזק, אבל אין פתיחות בארגון ונכונות להכניס חדשנות ואין תקציב ייעודי לנושא, כנראה שנשמע המון רעש על חדשנות, הרבה הצהרות, אך לצידן מעט עשייה.
המפיקים (תקציב בלבד) – אם יש לך כמנהלת חדשנות רק תקציב (גם אם הוא גדול), כנראה שזה יגמר בהפקת אירוע – ההימור שלי הוא על האק'תון, או סוג כלשהו של אירוע חדשנות שאין בו המשכיות ביום שאחרי. המפיק שונה מהיחצ"ן כי הוא לא מדבר על זה, אלא עושה פעילות כלשהי – אם כי אין אצלו מישהו שיודע להוביל את זה ביום שאחרי, ולכן זה נגמר באירוע פנימי או חיצוני בנושא.
מיישרי הגבעות (תרבות + תפקיד) – קבוצה ייחודית של מנהלי חדשנות, שיש אצלם תפקיד ברור וצוות ייעודי, והארגון מאוד פתוח לחדשנות, אולם אין תקציב ייעודי לנושא. מיישרי הגבעות, יזיזו הרים יהפכו עולמות, יגרמו לחדשנות להיכנס ללא עלות ויצליחו להזיז שינויים משמעותיים בארגון, אם כי הם לא ברי שכפול או המשכיות לאורך זמן.
הפיילוטנים (תפקיד + תקציב) – אם זכיתם להכיר אחד כזה, מצבכם טוב. יש להם תפקיד וצוות ייעודי, ויש להם תקציב מופלא. רק בעיה קטנה, הארגון שונא חדשנות. הם מובילים הרבה תהליכים, יש להם תקציבים לפיילוטים, אך כמעט תמיד זה נשאר בעיקר בשלב זה, ולא מתקדם הלאה להטמעה.
הקניינים (תרבות + תקציב) – אלו שיש אצלם תרבות שפתוחה לחדשנות, ויש הרבה תקציב אך אין להם מנהל ייעודי לנושא, מקבעים בארגון תפיסה של חדשנות כשינוי הגדרות הרכש. נגדיר מה הטכנולוגיה שאנחנו רוצים, ובגלל שיש תקציב, נסתכל על זה כתהליך רכש, מגדירים, בוחנים הצעות וקונים. אין אצלם תהליך פנימי או חיצוני, והידע בתוך הארגון ומחוצה לו לא משנה תהליכים בארגון. עבורם, חדשנות היא מוצר מדף לכניסת פתרון חדש.
השחקנים (אין תרבות – אין תפקיד – אין תקציב) - אלו משחקים בתיאטרון החדשנות. הם אומרים חדשנות, אבל לא ברור על מה זה נשען, אין תהליך מובנה וסדור, אין אמא ואבא לחדשנות, וטכנולוגיות מבחוץ בעיקר מרגישות תסכול בעבודה איתם.
הסופרמנים/וונדרוומניות (תרבות +תקציב + תפקיד) – אלו הכוכבים של התחום. נתן להם האל הטוב גם תפקיד רחב וצוות, גם תקציב נרחב לעשייה והארגון כולו צמא למהלכים. כאלו היינו רוצים לראות יותר, ואנחנו רוצים לעזור לכולכם להפוך לכאלו.
ובסוף, השאלה היא איך כולנו יכולים לעזור אחד לשני לנוע קדימה לכיוון המרכז של גיבורי העל. מהי התשובה שלכם?
סמנכ"ל המכון הישראלי לחדשנות ומנכ"ל CatalystIL קהילת ניהול החדשנות בארגונים
