כשהחלטתי שמתאים לי לעבוד כעצמאי הייתי חייב לשאול את עצמי, למה דווקא עצמאי?

באותה תקופה עזבתי סטארטאפ שעבדתי עליו מעל שנתיים מהמשאבים האישיים.

לפני כן הייתי שכיר מספר שנים ועם שש שנים בצבא.

כאב לי מאוד הנושא, שאתה מקים מיזם ורוצה לגייס השקעה או להגיע למספר לקוחות שיחזיקו אותך, וקשה לדעת מתי ואם בכלל זה יקרה.

(המספר שמשתמשים בו לרוב הוא 95% אחוזי כשלון)

כל 3 חודשים הרגשתי שהנה זה קורה זה מגיע, אבל זה לא קרה למרות מאמצים רבים וגישת אול-אין.
בשלב כזה כשדברים מתחילים להפוך ליותר ויותר לא צפויים, ההחלטות פתאום מתערבבות ברגש.
הרי בת הזוג רואה שאתה לא מכניס כסף כבר תקופה ארוכה, החברים שמדברים איתך כבר משדרים לך שהם בעצמם פחות מאמינים שמשהו יקרה.
צריך לגייס המון כוחות ויש לזה השפעה על ההתנהלות, ההחלטות ולעתים גם הביצוע.

לכן, כשהחלטתי שהדבר הנכון לי הוא להיות עצמאי, זה בעיקר מכך-
״אני רוצה ליצור לעצמי בסיס לרווח כספי שתלוי רק בי ולא במעסיק כלשהו, ככה שכאשר אקים שוב מיזם בהמשך, אוכל למשוך כספים מיום פה ויום שם ולעבוד בצורה חדה ומרוכזת ללא לחץ מבחוץ והחלטות רגשיות ולא נכונות״

הייתי בטוח ב100% שזו הסיבה שאני עושה את זה, אגיע לביסוס, הכנסה, מאגר לקוחות ולאט לאט אתחיל שוב מיזם ואהפוך את השקעת הזמן שלי לטובתו.

הייתי משוכנע בכך בעצמי ולכן גם שכנעתי בצורה מאוד טבעית כל מי שדיברתי איתו.

אחרי חצי שנה והזמן שעושה את שלו, פתאום האובססיה (כן, בדיעבד זה הרגיש ככה) לעשות הכל דווקא בשביל מיזם הפכה למשהו יותר מסודר.
״מה הלחץ להקים מיזם? הרי אין כרגע רעיון, אפשר לבנות עסק שאני נהנה ממנו וגם להרוויח ממנו. לא פחות כיף״

משהו התשחרר, זה הגיע בעקבות זמן שעבר, דברים שקרו והבנה קצת יותר עמוקה של המשמעות של להקים עסק לבד שהכל עליך אבל עם הכנסה יחסית מהיום הראשון.

המשכתי לעבוד בגישה הזו ואמרתי לעצמי שאם יום אחד ארגיש שעלה בראשי רעיון עם התכנות אמיתית ותשוקה, ארוץ עליו.
אין צורך לעשות זאת בכפייה.

כשהבורג הזה השתחרר, הגיעו כיוונים חדשים, ונפתחה האופציה להקים חברה עם שותפים נוספים שתספק שירותי פיתוח ברמה גבוהה ווייב אנושי.
גם כאן הייתי בטוח ב100% וככה גם שידרתי כלפי חוץ שהנה, מצאתי את הלמה העמוק שלי סוף סוף.

והתחלנו! עבדנו חצי שנה על מספר פרויקטים וניסינו להקים מודל שיוביל לפתיחת חברה בסופו של דבר.
הדברים נראו בכיוון מעולה ועל הגל.
אבל, גם שם קרו מספר דברים ולאחר העמקה לתוך הכיוון הזה שסימנו, החלטנו שזה לא הכיוון הנכון. הוא הרגיש נכון אבל גם כאן משהו חסר בדרך״

שוב, חיפשתי את ה״למה״ הנכון, ניסיתי להבין איך זה יכול להיות שאני שמחשיב את עצמי כאדם מאוד רציונלי ועם .
.רגליים על הקרקע, מרגיש בטוח במשהו ב-100% והוא מתגלה מספר פעמים ככמעט נכון..אבל לא
אצלי משהו חייב להיות מדוייק ואם אחרי תקופה זה לא קורה, מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה בדרך.

המשכתי לעבוד, ניסיתי לעבוד הפעם בלי למה מוגדר, פשוט לעבוד ולתת לתחושות ולאינטואיציה להוביל אותי.
היו חודשים שהיה ממש כיף והלך טוב והיו חודשים שהיה נחמד ולא יותר מיזה.
ככה זה בלי תכנית, התוצאה לא צפויה ובמיוחד שאין "למה" מדוייק.

הרגיש לי נחמד, אבל לא הסגנון שלי. משהו מתפספס כשהכיוון לא ברור מספיק.

לאחרונה התחלתי שוב להתכוונן ל״למה״ חדש.
יוצא לי להקדיש זמן, מחשבה והתנסות בכדי לבחון האם זה הכיוון.
אני מתייעץ עם אנשים שאני מעריך, בעיקר עצמאיים ששרדו לאורך שנים ויכולים לשתף תובנות עמוקות מדרכם ויכולת ההשרדות שלהם.

אני לוקח את הזמן לתת לתובנות האלו לשקוע.
מנסה דברים בקצב הנכון והסבלני, הכי חשוב שירגיש נכון ולא יהיה פזיז.

אחד הדברים שאני לומד, הוא שחשוב מאוד שיהיה לאדם שהחליט להיות עצמאי את ה״למה״ שלו.
אחוז גדול מהאנשים שמחליטים להיות עצמאיים לא שורדים מעל שנה.
קשה לשרוד כשלא ברור למה עושים מה שעושים, במיוחד בתקופה קשה שלא הולך.
אני שורד כבר שנתיים (או ארבע אם מחשיבים גם עבודה על מיזם פרטי) ומרגיש את נקודות האימות עם עצמך כל תקופה, ובדיעבד לא פשוט לעבור אותן.

אבל יחד עם זאת, חשוב שתבינו שזה בסדר שאותו ״למה״, ישתנה מדי פעם.
אל תתחייבו ל-"למה" אחד ותתאכזבו כאשר הוא מתברר כלא מדוייק או לא נכון.
תמשיכו לחדד אותו.
תמשיכו לחפש אותו.
אל תתביישו להתייעץ ולפתוח את הראש והלב בפני אנשים שאתם מעריכים.
זו לא חולשה, זו חוזקה להודות במשהו, ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה עם יכולות חדות יותר.
זו בעיניי הדרך שלכם לשרוד ולאחר מכן גם פשוט להתקיים כעצמאיים.

רגע חן...מה הפואנטה?!

אחוז העצמאיים בשוק העבודה גדל מיום ליום ויחד עם זאת, אין מודעות מספיק גדולה לצורה הנכונה להתחיל, להתמודדות הנכונה עם קשיים בדרך ומכשולים שצריך לעבור.

כבר זמן רב שאני חושב, איך אני יכול לתרום לעצמאיים ועצמאיות שנכנסים לשוק הזה מהתובנות שלי ולהעלות את הסיכויים שלהם להצליח.
בתוך שגרת היום יום העמוסה, קשה לפעמים לתת מעצמך לאחרים ללא תמורה שנראת לעין ולכן לעתים הדבר נדחה עוד ועוד לתחתית סדר העדיפויות.

בתקופה הקרובה אשתדל לעשות מאמץ ולכתוב מדי פעם תובנה או עצה פרקטית.
המטרה שלי, שכל תובנה תתרום למתעניינים והמסוקרנים לגבי התחום.
לפעמים זו תהיה תובנה שהיא קצת פילוסופית ותביע השקפה כמו הפוסט הנוכחי ולעתים היא תהיה פרקטית מאוד והרבה יותר בכיוון מקצועי.