האדמה מסבבנו בוערת. אני בטוח שכולם כאן שמים לב שאנחנו בנקודת רתיחה ואף אחד לא מנמיך את הלהבות. גם אלו שלכאורה מנסים להנמיך, זה רק לכאורה. מצד שני לפעמים אומרים שרק פיצוץ מאפשר שינוי רציני ומהותי. לא ברור איזה נתיב עדיף. 

מספיק לראות אותם נואמים בכנסת או אצל אופירה וברקו בראיונות לפני כניסת השבת.

האדמה בוערת - בגלל משבר הקורונה.
צריך רק לעבור משיח תחושתי לשיח מבוסס Data ולראות א-נורמליות בקבלת ההחלטות.

האדמה בוערת - בגלל האונס באילת.
שאנחנו צריכים לדמיין 30 גברים ובחורה אחת כשאין אפילו גיבור אחד בסדום שאומר לכולם לעצור.

כנסו לאינסוף פוסטים ורק תקראו את הטוקבקים.

סעו לחוף והזהרו מכסאות פלסטיק שעלולים לעוף לעברכם.

וכנראה שיש עוד סיבות שגורמות לאדמה שלנו לבעור, אפשר להמשיך למנות אותן. אין ספק שאנחנו חיים בתקופת מגפה ומשבר של פעם במאה שנים, אנחנו חיים בנקודת רתיחה פוליטית שלפחות לדעתי הפעם האחרונה שחווינו דומה לה היתה בתקופה שקדמה לרצח רבין, אנחנו חיים בתקופה שהריאליטי בטלוויזיה פשוט יוצא החוצה למציאות והכל צריך להיות כאן, עכשיו ומהר.

אבל באותה נשימה כנראה שאנחנו בהיי טק הישראלי מרגישים מוגנים.
וירוס הקורונה הגיע, אבל עברנו אותו בשלום (לפחות כך זה נראה).
השכר הממוצע בהיי טק לא נפגע, רוב אלו שפוטרו חזרו לשוק וחלקם אף שיפרו תנאים.

סטארטאפים מגייסים כסף בלי עין הרע.

נחתם הסכם שלום עם איחוד האמירויות, כך שנפתח לנו שוק חדש.

הפוליטיקאים לא נוגעים בנו, הרי אנחנו הקטר הכלכלי של ישראל.

האונס? מה לנו ולזה.
האלימות? לא שמענו, לא ראינו.

היציבות הזו שאנחנו חווים היא ״פייק ניוז״ (מלא זמן חיפשתי דרך להשתמש במונח הזה).

המחלות הרעות האלה חודרות ל DNA שלנו ובסופו של דבר מעגלים נסגרים, וכקטר הישראלי אנחנו צריכים להלחם בזה. כיזמים אנחנו צריכים להתוות את הדרך. אנחנו צריכים לחדד את הערכים. אנחנו צריכים למשוך אותנו, את כולנו, גבוה. אנחנו צריכים לעשות לא רק למען המשקיעים שלנו או למען הלקוחות שלנו - אנחנו צריכים לעשות למען החברה שאנחנו חלק ממנה.

היה מדהים לראות אתמול (יום א׳) חברות גדולות במשק בינהן חברות היי-טק עוצרות את היום כדי להזדהות ולתמוך בבחורה מאילת. בעיני זה לא היה רק הזדהות. זה היה יותר מזה - זו היתה אמירה חדה. יש לנו אחריות על הנעשה בחברה.

ואני טוען שזה גם צריך להעשות על ידי סטארטאפים קטנים. נכון מעגל ההשפעה קטן יותר. נכון אין דקה לנשום. אבל אני מאמין שמהיום הראשון שמתאגדים צריכים למצוא את המשהו החברתי הזה שיהפוך את ישראל למקום טוב יותר לגור בו ולגדל בו את ילדנו.

אז מה עושים? כל אחד מה שהוא מבין, רק אל תתעלמו.

יהיו את אלו שיסעו להפגין בבלפור.

יהיו את אלו שיתרמו כסף למטרה נעלה.

יהיו את אלו שיאמצו חייל.

יהיו את אלו שיאמצו עמותה.

יהיו את אלו שיעזרו ליזם אחר לפרוץ.

יהיו את אלו שיקבלו לעבודה דווקא מישהו או מישהי חסרי ניסיון.

יהיו את אלו שיחליטו לא לצפור יותר בכביש.

כל אחד מאיתנו צריך לקחת דלי של מים ולשפוך אותו על האדמה הבוערת שסביבו ולנסות לשקם אותה, כי עד כמה שהמשפט הזה הפך לקלישאה בעולם הציני של היום באמת שאין לנו ארץ אחרת. 

שלכם,

יוסי