הימים הם ימי התואר הראשון שלי (הנדסת תוכנה) אי שם בעשור הראשון של שנות האלפיים, במקביל ללימודים שיחקתי כדורסל בליגה הלאומית. משהו בשילוב הזה של חשיפה לטכנולוגיות חדשות מצד אחד, לבין חוסר מובהק בחדשנות (באותם ימים) בעולם הספורט סיקרנה אותי. 

החלטתי לעשות מעשה, ולהרים את המיזם הראשון שלי - תוכנה לניהול תרגילים עבור מאמני כדורסל.

באותה תקופה הושק האייפון הראשון כך שמסכי מגע עוד לא היו בהישג יד כפי שהם היום, הרעיון היה לפתח תוכנה שתאפשר למאמנים לשרטט תרגילים במחשב או בנייד והתוכנה תדע להפוך כל שרטוט לסרטון כך שניתן יהיה לשתפו עם השחקנים ובין המאמנים בצורה דיגיטלית ולא ע"י הדפסת דפים או ע"י שרטוט ומחיקה על גבי לוח מחיק בחדר ההלבשה.

צוות המיזם היה מאוד מגוון:

• מנכ"ל - אני
• תוכניתן - אני
• סמנכ"ל שיווק ומכירות - אני
• מנהל מוצר - אני
• תמיכה - אני

במהלך האפיון עבד מנהל המוצר עם 3 מאמני כדורסל בכירים, מאמן צעיר, בוגר ואחד ותיק עם פחד גדול מטכנולוגיה, כל זאת כדי לוודא שהמוצר הסופי אכן ישרת את המאמנים בצורה הטובה ביותר.

התוכניתן עמד בלוח הזמנים והמוצר הושק בהצלחה, נרשמו עשרות מאמנים כבר בשבוע הראשון, חשוב לציין שההרשמה הייתה בחינם וכללה שמירה של עד 5 תרגילים, מעבר לזה היו מספר חבילות לתשלום חודשי קבוע - עפ"י מספר התרגילים הניתנים לשמירה בחשבון האישי.

סמנכ"ל השיווק הצליח בתקציב זעום אך יצירתי להגדיל את מספר המשתמשים הרשומים עד לשיא של 5,000 כאשר מתוכם כ 600 אקטיביים (עם יותר משתי כניסות בחודש).

עד כאן זה נשמע מבטיח, המוצר עובד ואף זוכה לשבחים. למרות הצמיחה הייתי רחוק מלהתפרנס מהמוצר, מה שאילץ אותי להתחיל עבודה חדשה ובכך למעשה התחיל מסע הגסיסה של התוכנה ובשנת 2018 הפסקתי לשלם על השרתים ואפילו הדומיין כבר לא שלי :(

אני מאוד מאמין בלתחקר אירועים, ממש כמו בסוף משחק כדורסל טוב, וכשישבתי עם עצמי וניתחתי את כל השלבים שעברתי וכמובן את השלבים של המוצר הגעתי לתובנה העיקרית שזה לא היה נכון לעשות הכל לבד.

מצד אחד יש משהו קל בלעבוד לבד, אין ריבוי דעות, אתה יכול פשוט לרוץ. מצד שני אתה לבד.

הבחירה שלי להחזיק בשני הכובעים של מנהל המוצר ואיש התוכנה הייתה פשוט טעות. אלה תפקידים שיש ביניהם מתח מאוד בריא כשמנהל המוצר צריך להיות איש של חזון ולהיות מנותק מיכולות של מתכנת כזה או אחר. ברגע שאיש המוצר הוא גם המתכנת, החשיבה היא תכנותית. לפעמים זה עוזר לייצר פתרונות מהירים ולפעמים הויתורים הם מהירים מדיי. 

דוגמא טובה לכך הייתה עם ייצוא התרגילים לקובץ וידאו, בזמן הפיתוח השתמשתי בספריית קוד פתוח, חסך לי כמפתח לא מעט זמן אך היה לזה מחיר כבד של איטיות, המאמן/משתמש היה צריך לחכות לפחות 30 שניות בתרגילים קצרים, בתרגילים ארוכים ההמתנה הגיעה לעיתים ל 5 דקות!!! מבחינה מוצרית, חייבים לשפר את חווית המשתמש אך בעיני המתכנת מדובר בפרויקט רציני ומורכב. מי אתם חושבים שניצח בסוף? ברור שהתוכניתן שלנו.

הבעיה הקריטית השניה שחשוב לי לשתף היא הבדידות. האם יזם הוא זאב בודד? או שאולי עדיף שיהיה חלק מלהקה? בכל מיזם ישנם ימים טובים וימים רעים, לפעמים הכל הולך ולפעמים כלום לא הולך. בסופו של דבר אנחנו בני אדם, מאוד קשה לרוץ בכל הכח לאורך זמן לבד... כשאתה חלק מצוות יזמים נוצרת מחויבות אך יותר מכך בכל רגע נתון יש לפחות מישהו אחד שרץ בכל הכח מחפה על זה שקצת עייף או מדוכדך. הצלחתי לעבור לא מעט תקופות קשות במיזם ולצאת מהן אך בשלב מסויים זה כבר היה Too much.

רגע קשה הזכור לי במיוחד הגיע בשלב בו מספר הפניות לתמיכה החלו לעלות, הייתי מוצף בבאגים והצעות לפיצ'רים חדשים...בנוסף, לא הצלחתי לעבוד על פי תוכנית העבודה שלי (roadmap). התסכול גובר מיום ליום, עוד מייל ממשתמש מתוסכל, באג קטן החייב להיפתר תוך דקות ספורות נמרח על פני סופ"ש שלם. תוך כדי תיקון הבאג (הארור) הצלחתי להגיע למצב "נפלא" בו השרת קורס כל כמה דקות... תענוג צרוף! רק המחשבה על כמות המיילים, התלונות, איך מייצבים את השרת... אין לי מושג מאיפה להתחיל... גם עכשיו אחרי שנים, לקחתי נשימה ארוכה :)

בחרתי ללכת במיזם הזה כזאב בודד, למה? הרגשתי שאני יכול לעשות הכל לבד, אני יודע בדיוק מה צריך לעשות וכל מי שיצטרף רק יפריע. האמנתי בכל ליבי שאני מרים משהו גדול, שיהיה שווה הרבה כסף... אם אני יכול לבד, למה שלא הכל יהיה שלי. 

אבל בסופו של דבר ובמבט לאחור החוויה האישית שלי כזאב בודד בשורה התחתונה היא לא טובה, למדתי הרבה אך לא הצלחתי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי. אני בהחלט חושב שהקמת מיזם עם שותפים היא הדרך הנכונה אבל אי אפשר לומר שללכת לבד זאת טעות, זה מאוד תלוי במיזם ומטרותיו - או כמו שאומרים "אם אתה רוצה ללכת מהר, לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, לך ביחד.''