יצרתי כמה דברים בחיים שלי.

לאחר השחרור יצרתי במשך שנה שלמה משחק קופסא שהגיע לבסוף לרשתות הגדולות. נמכרו ממנו כמה מאות יחידות אך הוא לא חדר לתודעה הציבורית.

יצרתי באותה תקופה גם ספר הומוריסטי בעברית ולאחר מספר שנים יצרתי ספר ילדים באנגלית שאף זכה לסקירה במגזין נחשב. גם מהם נמכרו עותקים בודדים.

יצרתי כמה וכמה מיזמים אינטרנטיים שחלקם הבשילו לכדי סנונית ראשונה וחלקם נעצרו באמצע.

יצרתי מיזם אחד שהצליח בגדול אבל לא מספיק גדול כדי שאוכל לפרוש לגמלאות.

יצרתי משפחה, יש לי שלושה ילדים.

יצרתי קריירת היי-טק מרשימה.


יצרתי לא מעט לאורך השנים. 

המשותף לכל היצירות שלי (למעט השתיים האחרונות) היא שאני מסתכל על כולן בתחושת אכזבה ופספוס. בכל אחת מהיצירות הללו פנטזתי על פסגה שאליה לא הגעתי - הכרה גדולה יותר. אף פסגה בדרך לא סיפקה אותי דיו - גם לא כשהיה לי סטארטאפ מצליח עם 40 עובדים שבניתי בזיעת אפי וללא מימון. תמיד הבטתי קדימה לעבר הפסגה הבאה הנכספת ולא עצרתי לחשוב על כך שכבר הגעתי לפסגה אחת וצברתי כברת דרך. קידשתי את המטרה, וכשהיא לא הגיעה - התאכזבתי.


לא מזמן בעת סידור ארון נתקלתי באותו ספר ילדים שכתבתי וזה הציף לי רגשות שליליים על כך שהוא נכשל בעיני. מלמלתי לעצמי באותו רגע שזה היה פרויקט מיותר. בשביל מה השקעתי כל-כך הרבה זמן ומאמץ על פרויקט שנגמר בשקית מאובקת בתוך ארון? מה היתה המטרה שלי? התחושה הזו קיננה בי והשליכה גם על יצירות אחרות שאני עדיין נמצא בתהליך איתם - אני כבר כמה שנים מנסה ליצור ולהפיק מספר שירים שכתבתי, אני לומד את רזי הבישול והקולינריה, עובד על מיזם אינטרנטי נוסף, ועוד. 


תחושת הכשלון שהדהדה לי כשהסתכלתי על הספר רוקנה ממני בן רגע את המוטיבציה להמשיך. איבדתי את הטעם. בשביל מה ליצור אם הפסגה שאליה אני שואף ועליה מפנטז דורשת הרבה יותר משאבים ויכולות ממה שאני מסוגל לתת בפועל ולכן אני נתון לכשלון מראש. 


קיימתי על זה שיחה עם חבר טוב והוא אמר לי שאני צריך להכיר בדרך.

גם אם המטרה הסופית והמאתגרת לא הושגה, כל יצירה ומיזם שאנחנו עושים מכיל בתוכו דרך מפותלת ומרתקת שמעשירה אותנו בחוויות ובידע בעל ערך. כולנו נושאים מיזמים ויצירות שעברו מסע עד שהגיעו לסופם בין אם לפני שהושלמו ובין אם הגיעו רחוק. 


לכן זו בחירה שלנו להגדיר האם יצירות ומיזמים שלנו הם הצלחה או כשלון. בחירה על מה לשים את הדגש, את תשומת הלב והמיקוד- אם נתמקד בדרך עצמה אז נראה שעברנו מסע מרתק וצברנו ידע שאנחנו עכשיו יכולים גם לשתף הלאה. התפתחנו, הכרנו אנשים ותחום חדש, עברנו משוכות והתמודדנו עם אתגרים, צברנו פז"ם וכברת דרך בתחום בו בחרנו לעסוק וליצור בו.


כשהתחלתי לחשוב בצורה הזו המיזמים שלי קיבלו אור אחד ונזכרתי למה בכלל יצרתי אותם מלכתחילה, כמה האמנתי ביופי שהיצירות שלי יכולות להעניק לאחרים וכמה בער בי להוציא אותם לאור. כשאני יוזם, כשאני יוצר, כשאני בורא, אני פועל מתוך שליחות ומתוך בערה פנימית, ולא משנה לאן מגיעים בדרך - כל צעד הוא פסגה חדשה שאפשר לעצור בה ולהסתכל על לאן הגענו. בכל שלב אפשר להתבונן על הנוף מהפסגה הנוכחית. 


אז נכון, המשחק קופסה שיצרתי לא נמכר באלפים ונהפך לשם דבר - אבל עכשיו אני מכיר לעומק את עולם הקמעונאות, יודע מה זה דורש כדי לייצר משחק קופסה, מכיר את העלויות, הספקים, המתחרים, היצרנים, והצלחתי לכבוש כמה פסגות ולהופיע בכמה עיתונים, ברדיו, ובחנויות נחשבות.


נכון, ספר הילדים שלי לא נהיה רב מכר בארה"ב אבל זה פרויקט שלקח קרוב לעשר שנים להשלים כיוון שהוא נעצר אין ספור פעמים בדרך, שפגש כל כך הרבה תגובות ושיפורים קטנים מהסביבה הקרובה, שזכיתי להקריא בגן הילדים של הבן שלי, ושהצליח להגיע למגזין דיגיטלי נחשב. פרויקט שלימד אותי איך מוציאים ספרים דיגיטלים באמזון, איך מעסיקים מאייר ואיך עושים עימוד לספר ילדים. 

עם כל יצירה שלי צלחתי אתגרים לא קטנים וכבשתי לא מעט פסגות קטנות כגדולות.


נכון, לא פרשתי לגמלאות אבל למדתי במהלך 4 שנים איך מקימים מיזם ומנהלים אופרציה שמתחילה ב-3 אנשים ומגיעה ל-40 איש ואלפי לקוחות. 
הביטוי להכיר בדרך מקבל משמעות כפולה, כיוון שלא רק שאני מכיר בדרך שעשיתי אלא אני גם מכיר לא מעט אנשים בדרך ולומד על עוד נדבך של העולם ומעשיר את עולמי האישי.
המיזמים גם נתנו לי סטירת התעוררות וגרמו לי להבין כמה מאמץ נדרש כדי להצליח בשוק וכמה כל שוק שלא נפנה אליו יהיה תחרותי ומלא ביזמים ויוצרים בעלי תשוקה אדירה להצליח בדיוק כמוך. לימדו אותי שאין יצירה העומדת בפני עצמה - כדי לחדור לשוק ולתודעה נדרשת השקעה שיווקית וכספית גדולה ולא משנה באיזו יצירה או מיזם מדובר.


בעידן בו מקדשים כשלונות ועובדים לפי הגישה של להיכשל מהר (Fail Fast) חשוב לדעת להעריך את הדרך שאנחנו עוברים ולהסתכל על כשלונות כחלק מתהליך ההצלחה. אסור לנו להתבאס בכל פעם שמשהו לא עובד בדיוק לפי התוכניות שלנו.


לסיכום, לא משנה כמה מתקדמים ומתפתחים עם כל יצירה וכל מיזם - תמיד אפשר להגיע רחוק יותר.

ההכרה בדרך חשובה הרבה יותר מהגעה למטרה נוספת.