בפברואר השנה הופיעה להקת Maroon 5 בצ'ילה (אז עוד היה אפשר לקיים הופעות..). מדובר באחת מההופעות הבעייתיות שלה בשנים האחרונות, כשהסולן, אדם לווין, חטף ביקורת נוקבת במיוחד, על גישה עוינת לקהל ועל ביצועים מוזיקליים מביכים. 

לווין בחר להתנצל, ואמר כי התנהגותו בהופעה הושפעה מתקלות טכניות רבות שקרו במהלך המופע – במוניטור, ברמקולים, באוזניה האישית שלו, והודה כי ההופעה הזו "לא היתה הטובה ביותר שיכולנו לתת". 

האם להקה מובילה כמו Maroon 5 היתה יכולה להמנע משורה של תקלות טכניות שישפיעו עד כדי כך על התנהלות הופעה מול עשרות אלפי אנשים? כנראה שכן. לי כבר יצא לראות אותם נותנים עבודה כמו שצריך. העובדה היא שהתקלות בהופעה בצ'ילה פגעו במטרה הסופית של הלהקה – לתת show ותחושת value for money לקהל שבא לראות אותם. 

אדם לוין אולי יכול להרשות לעצמו לטעות, אבל בסטוריטלינג כדאי לנו להמנע מזה. האומץ וההבנה של המשמעות של סטוריטלינג הם הצעד הראשון והחשוב. הצעד החשוב הבא הוא לראות איך עושים את זה כמו שצריך ואיך נמנעים מטעויות בתהליך עצמו. 

דנה נוריס, מחברת הספר "קוד הסטוריטלינג", שמה 10 כללים שיסייעו לכם לחמוק ממלכודות ותקלות בתהליך גיבוש הסיפור והעברת המסר:

1. לתת לרעיון מצוין לברוח
   
   כשיש לכם השראה או רעיון לסיפור - תעצרו הכל ותכתבו, לא משנה אם תכתבו את זה ב-notes בסלולרי, אם תקליטו את עצמכם, או אם תכתבו את זה בפתק שמצאתם על השולחן. תעשו הכל כדי לזכור את הסיפור ואת הסיבה שבגללה רציתם לספר אותו.
   
   
2. לא לקחת את הזמן לעבוד על הסיפור
   
   לאחר שיש לכם רעיון מגיע החלק הקשה – להזיע. אתם חייבים לתת לעצמכם זמן לעבוד על הסיפור שלכם, לארגן ולסדר אותו, לדייק ולחדד אותו, להגדיר למה הוא טוב ואיפה ומתי תשתמשו בו.
   
   
3. להיתקע עם הטיוטה הראשונה
   
   לאחר שיש לכם את הטיוטה הראשונה של הסיפור, קחו ממנו מרחק, ותחזרו אליו לאחר זמן. אתם לא צריכים לדאוג אם הסיפור טוב או לא.  במקום, תחשבו מה המטרה שלכם, ואז תבדקו האם הסיפור משרת אותה אתם בהחלט יכולים לשפר את הסיפור, אבל זה יקרה רק אחרי שתתקדמו מהטיוטה הראשונה.
   
   
4. לא להוסיף פרטים
   
   חשוב להבין שהקהל שלכם לא מכיר אוטומטית את המקומות או האנשים שאתם מזכירים בסיפור. לכן, בסיפור שלכם תכללו לפחות פרט אחד או תיאור קונקרטי עבור כל איש או מקום שאתם מזכירים.
   
   
5. להתחיל לאט
   
   תגידו לקהל שלכם מיד בהתחלה למה אכפת לכם מהסיפור – ואז יהיה גם להם אכפת. אם תתחילו לאט ותתמהמהו – הקהל לא יבין למה הוא צריך להקשיב לכם ותאבדו אותו די מהר.
   
   
6. לסיים מהר
   
   אל תעצרו את הסיפור מיד כשהגעתם לסוף. אתם צריך לתת לקהל רגע לעבד את המידע שהוא שמע, להבין את המסר שלכם עד הסוף. תעזרו לקהל לקשור את כל הקצוות, ותוודאו שהמטרה שלכם הושגה ושלסיפור שלכם יש משמעות.
   
   
7. לא להתאמן
   
   ככל שתתאמנו יותר ותשלטו היטב בסיפוק, כך הביצועים שלכם יהיו טובים יותר. תכירו את הפרטים הקטנים, תדייקו את הפאנצ'ים, תדעו מה המקומות שיפעילו את הקהל, ותספרו את הסיפור בצורה חלקה וזורמת, כך תגדילו את הסיכויים שלכם להביא את הקהל למטרה שהגדרתם.
   
   
8. לעשות את זה לבד
   
   תבקשו מאחרים עזרה! תספרו את הסיפור שלכם לחבר, תבקשו מבן משפחה להקשיב ולתת לכם פידבק אותנטי, תכתבו את הסיפור ותבקשו מקולגה בעבודה לקרוא ולהביע את דעתו. תנו לאנשים אחרים לעזור לכם לעצב את הסיפור ולדייק אותו. זה לא הזמן להתבייש.
   
   
9. להתקבע על מה ש"כולם אוהבים"
   
   המטרה שלכם היא לספר את הסיפור ולהעביר באמצעותו מסר. הסיפור שלכם יהיה טוב אם הוא יממש את המטרה שלו. אבל, אם תנסו לרצות את הקהל וללכת לכיוון סיפור ש"כולם יאהבו" – אתם מסתכנים. כמעט בלתי אפשרי לספר סיפור שכולם אוהבים. אל תדאגו לצאת טוב, תדאגו לזה שתספרו מה שאתם צריכים לספר.
   
   
10. לתת לספקות לנצח
    
    באיזה זכות אתם מבקשים מאנשים להקשיב לסיפורים שלכם? מי אתם, שאנשים יתעניינו במה שאתם אומרים? ובכלל, מי אמר שהסיפור שלכם כזה מעניין? 
    אלו שאלות שעולות לפעמים בראש שלנו, לפני שאנחנו מספרים סיפור. זה בסדר להעלות ספקות, אבל לא צריך לתת לספקות לנצח. זה נורמלי לחוות רגעים של שאלות וחוסר בטחון, אבל אל תתנו לרגעים האלה לשכנע אתכם לעצור מלספר את הסיפור ולהעביר את המסר.