תשמעו, אין ספק שהבחירות האלה בארצות הברית היו היצריות ביותר בשנים האחרונות. זו היתה חתיכת מלחמה.

אבל מה שמאפיין את האמריקאים יותר מהכל, זה היכולת להפסיד בכבוד, להודות בהפסד ולברך את המנצח.

מאז 1896 לא היה נשיא אמריקאי שלא הפסיד בכבוד.

גם עכשיו מספר ימים אחרי סיום הבחירות בארצות הברית וההכרזה על ביידן כנשיא הנבחר של ארצות הברית, מתקשה טראמפ להשלים עם הנושא וטוען לאי-סדרים שבגינם ״נגנבו הבחירות״, וכנראה שלמרות שהסוף ידוע, חשוב לו הקרב האחרון הזה.

למה? זה הרי כל כך מביך להסתכל על זה מהצד.
״אחי, הפסדת, תתקדם״.

באחת הפרשנויות הסבירו שבעצם טרמפ לא רוצה שיוצמד לו התואר ״לוזר״, ולכן הוא ממשיך להלחם.

בום. אגרוף בבטן.

מי פה מוכן להיות לוזר? תהיו כנים. אני לא.

מצד שני, סטטיסטית אם יצאתם לדרך יזמית - אתם בטח יודעים שכנראה תחוו חוויה אחת או יותר של הפסד, כשלון, סגירת מיזם - ״לוזריות״. הרי רק 1 ל-1,000 מצליחים באמת. כל השאר לוזרים. בשנים האחרונות קיימת ״תנועה״ מאוד חזקה בעולם שמנסה להקטין את הכשלון, מנסה ישר לדבר על ״מה למדנו״, ״העיקר שלמדנו מזה משהו״, ״אל תגידו כשלון - תגידו שלא הצלחתם״. 

אני אישית בסדר עם המילה הזו - כשלון.

כן, היה פה כשלון. כן, לא הצלחתי. כן, יש לי הרבה מה ללמוד ממה שקרה כאן.
זה הופך אותי ללוזר? ממש לא בטוח - זה ענין של פרשנות. 

אני אישית חושב שלוזר זה עניין של State of Mind. זו הדרך שבה אני בוחר להסתכל על הכשלון.

האם ילד בן שנה וכמה חודשים שמנסה ללכת ונופל הוא לוזר? הרי הוא נכשל. כשלון חרוץ. שוב ושוב.
טוב, אם הוא נופל ולא מוכן לנסות יותר - אולי הוא ״לוזר״. אבל רוב הילדים שלי יצא לראות - חדורי מטרה באופן מפחיד וממשיכים לנסות עד שהם מצליחים ללכת (משם חברים, אין דרך חזרה. זה שלב מכונן בחייהם של הורים).

גם אנחנו כיזמים צריכים לדעת ליפול על התחת שלנו, אבל גם להרים את עצמנו בחזרה ולהמשיך הלאה לאתגר הבא. הרי בסופו של דבר, כל מה שאנחנו צריכים באמת בתחום שלנו זו הצלחה אחת.

אין ספק שהכשלון הוא חלק מהדרך שלנו היזמים. צריך לדעת להתמודד עם הכאב שהוא מביא איתו. אני טוען שההתמודדות עם הכשלון דומה לתהליך האבל הקלאסי שכולל 5 שלבים - הכחשה, כעס, מיקוח, דכאון, קבלה. (ואני מוסיף את השלב השישי - היכולת לדבר על זה ולצחוק אפילו). וזה לא פשוט חברים. אבל ההבנה שהתמודדות עם כשלון הוא תהליך של כמה חודשים - היא חשובה מאוד. ולשמחתי הרבה בשנים האחרונות החל טרנד של ״סיפורי כשלון״. זו מגמה מדהימה בעיני. יש כל כך הרבה מה ללמוד מהכשלונות שלנו ושל חברינו, לא פחות מאותם סיפורי הצלחה מטורפים.

נחזור לטראמפ שנמצא כרגע בשלבים של הכחשה (בעיקר) וכעס (שמתחיל להתפרץ). הוא יתמודד. הוא כבר התמודד עם כשלונות עסקיים לא קטנים. 

בנימה אישית, אני חושב שהוא הביא לנשיאות את הסגנון היחודי שלו (דיון אחר זה מה שאנחנו חושבים על הסגנון) ובמשך 4 שנים עשה את התפקיד כמו שהוא מבין. לנו בישראל, זה עשה לא מעט דברים טובים (אז תודה לך הנשיא היוצא), אבל כנראה שהעם האמריקאי אמר את דברו וזה יותר מהספיק לו. יאללה לאתגר הבא!