אני אוהב לנצח, אבל יותר מכל אני לא יכול לסבול את הרעיון של להפסיד בגלל שעבורי להפסיד פירושו מוות. גיל אויבין על ההתמודדות עם הפסדים.
נראה כאילו טראמפ ממש לא יודע להפסיד. אי אפשר להאשים אותו, אמריקאים שונאים לצאת "לוזרים". ישראלים שונאים לצאת פראיירים, זה בעצם ממש לא קשור ללאום כזה או אחר. אנשים שונאים הפסדים. המוח שלנו יוצא מגדרו בשביל למנוע מאיתנו להפסיד ולסכן משאבים יקרי ערך (פיזיים או נפשיים). סיבות הישרדותיות אלה הן הגורם לכך שהפסד משפיע עלינו פי 2 יותר מניצחון.
בעידן ההזדמנויות הפוסט מודרני בו האדם כבש סיכונים רבים, ביית את הטבע, החיות ויצר שפע של מזון זמין ותרופות למכביר מרבית האנשים דווקא מעיזים פחות. תקראו להם שמרנים או סתם שונאי סיכון אבל אנשים מוכנים לשלם כסף רב לאחרים שיסתכנו ויספקו עבורם מוצרים ושירותים חדשים.
כמעט כל תפקיד אנושי בחברה קפיטליסטית מכיל בתוכו סיכון להפסד אך סיכון זה בד"כ משני לתפקיד. אנשים לא קמים בבוקר במטרה מוצהרת לסכן את עצמם לשם הסיכון. מי שכן עושה זאת אלה הם מסתכנים מקצועיים –ספורטאים.
עקרון הפעולה, תחרות בעמיתים לצורך ביסוס סטטוס מוביל, המנצח לוקח את הכול והמפסיד מפנה את הזירה בבושת פנים. ספורטאים יכולים ללמד יזמים המון על תחרות ועל אסטרטגיות להתמודד עם כישלונות. יותר מכל הם יכולים לספק נקודת מבט ייחודית על תחרות והיא של תחרות בהילוך מהיר. בניגוד לתחרות עסקית התחרות הספורטיבית נמשכת דקות עד שעות ולא חודשים ושנים. ההכנה מפרכת וההפסדים מידיים וגובים לחץ נפשי עצום.
כיצד בכל זאת הם מצליחים להתמודד עם השחיקה הזו ?
הפסד זו לא אפשרות : מדובר בטריק מחשבתי דומה למה שעושים בעת צפייה בסרט פנטזיה במטרה להנות ממנו ,השעיית הספק בניצחון. כמו שמעיד על עצמו לאנס ארמסטרונג : "אני אוהב לנצח, אבל יותר מכל אני לא יכול לסבול את הרעיון של להפסיד בגלל שעבורי להפסיד פירושו מוות". אם תקימו חברה ובמקביל תטפחו את האפשרות שהיא תיסגר, הפסדתם. השעיית הספק ביתרון התחרותי שלכם חיונית, הדרייב שלכם מושפע ממנה באופן ישיר. זה שחוק אבל אם תאמינו בעצמכם ללא פקפוק תנצחו.מומחה בניהול חדשנות וחשיבה עיצובית, מנהל חדשנות ומערכות מידע ב-Bioforum.
מאמרים נוספים