מאז ומעולם הייתי רגיש לסתימת פיות ובמיוחד לצעירים. גם בטירונות הצבאית שעשיתי לאחר קורס תכנות המ״מ השאיר אותי שעה ביציאה כי שאלה שאלת הבנה שמבחינתו לא היתה במקום. למה היא היתה לא במקום? כי הייתי צעיר. ולצעירים ולצעירות, גבירותיי ורבותיי, אסור. הם צריכים לשתוק וללמוד. מזעזע.

כשאני יצאתי לדרך היזמית שלי הייתי עוד לפני גיל 30 ועם מעט שערות לבנות על הראש (הייתי שמח לחזור לנקודה הזו עכשיו). הצעירות תמיד הציקה, היא היתה שם. שאלות לא פשוטות כמו - איך יתפסו אותי אם אני מנסה לקדם עסקה גדולה? מי יענה למישהו צעיר כמוני? למה שארגון גדול יסמוך עלי כמי שמוביל מיזם? ולמה שמישהו ישקיע בי? הבעיה הקשה היא בעיקר ההבנה שהגיל הוא חסם. והשאלה היא איך מתמודדים עם החסם הזה.

בחודשיים האחרונים יצא לי לפגוש בלמעלה מ50 מיזמים וכמעט 100 יזמים במסגרת כובעי כיו״ר עמותת בוגרי ממר״ם ובמסגרת תוכניות היזמות שאנחנו מקיימים הן ל CTOs והן לתוכנית היזמות שלנו Mamram Space למיזמים בשלבי Pre Seed. בין היתר יצא לי לפגוש יזמים וותיקים, מאוד מנוסים, עם גב וצוות מנוסה גם כן. ומהצד השני נפגשתי גם עם יזמים ויזמיות שזה הוא המיזם הראשון שלהם ושחלקם רק השתחרר או השתחרר לפני מספר שנים ועדיין זוכר את טעם ארוחת הצהריים בחדר האוכל הצבאי.

באחת הועדות נכנסו 2 חבר׳ה צעירים, חיוך כובש, רעל בעיניים, רצון לכבוש את העולם. אחרי 6-7 ד׳ היה לי ברור (אני באמת לא חושב שצריכים יותר) שהם משהו אחר. יש להם את זה. אבל אנחנו סביב השולחן התחלנו גם לתהות מה הסיכוי שלהם להצליח, בכל זאת ״מה הם מבינים?״ ״הם לא בשלים מספיק״, ״מי ידבר איתם בארגונים הגדולים?״ ״שיגדלו קצת ונבחן אותם בהמשך״ ועוד משפטים שאת האמת גם כשאני כותב אותם אני מבין מהיכן הם הגיעו. הדילמה אמיתית. בתור יו״ר הועדה, קיבלתי את הדברים. אבל גם היה לי חשוב להגיד להם שאנחנו מאמינים בהם. עדיין הרגיש לי שזה לא מספיק. לכן לאחר שיצאו מהועדה קיבלו ממני הודעה שהיות שהדבר שהיה להם הכי חשוב זה ״מקום לשבת בו״, אני מזמין אותם לשבת אצלי במשרדים. בלי קשר לתוכנית. 

ההחלטה להזמין אותם היתה מתוך המקום של ״מישהו צריך לעזור להם ולתת דחיפה קלה.״ אני באמת מאמין שהם לא צריכים יותר מזה. פשוט שמישהו יהיה שם עבורם כדי לעזור להם לעבור עוד אתגר וחצי ומשם הם יסתדרו לבד.

ביום חמישי ישבנו ודיברנו קצת על העתיד לבוא ובעיקר הסברתי להם שהחלטנו לא לקבל אותם לתוכנית וניסיתי להסביר שאנחנו צריכים לראות איך הם מתקדמים למרות הצעירות שלהם. המבט על הפנים שלהם וגם התסכול אמר לי הכל. בחצי חיוך מבואס אמר לי אחד החבר׳ה ״כן, זו הבעיה שלנו. הצעירות״.  

באמת? זה מה שאנחנו רוצים לייצר פה באקו-סיסטם שלנו?
חייב להגיד שלא במשמרת שלי, ולכן אמרתי לחברים ה צ ע י ר י ם שהם מוזמנים לשבת אצלנו כמה שיצטרכו ושבפעם בשבוע אנחנו נשב ביחד לצהריים ואני אנסה לעזור להם למקד, להתקדם ולפתוח דלת או שתיים. למה? כי ככה אני מאמין שצריכים לעבוד באקו-סיסטם מאפשר ומקדם. לא, זו לא תוכנית אקסלרציה, וזו לא תוכנית יזמות. זה מישהו מבוגר (יש האומרים ש-40 זה מבוגר++) שעוזר ל-2 יזמים צעירים שבעוד 5 שנים יעשו את האקזיט של החיים שלהם, וזה לא משנה מה המוצר בכלל.

ולכן, אלה הטיפים שלי לצעירים:

1. הצעירות היא עובדה - היא פה ולא תעלם. תשתמשו בה.
2. צעירים הובילו מהפכות בעולם - אתם יכולים כל עוד לא תתנו לגיל לשתק אתכם.
3. הצעירות דורשת מכם להתמקצע עוד יותר, להיות אלופים - תתנו מעצמכם עד הסוף.
4. תמצאו לעצמכם מנטור וותיק יותר שיעזור לכם עם חכמת החיים והניסיון העסקי (זה בתכלס הדבר היחיד שחסר).
5. אל תוותרו - זרקו אתכם מהדלת כי אתם צעירים, תחזרו מהחלון. זרקו מהחלון? תקנו רחפנים ותעשו מופע רחפנים שמי שזרק אתכם לא ישכח לעולם.
6. הרבה מגדלים זקן כדי לטשטש את הצעירות. זה עובד רק אם הוא מתחבר, אז שימו לב.

הטיפים למבוגרים ביננו:

לעזאזל - גם אתם הייתם צעירים. לכם באמת לא נתנו הזדמנויות, אז בואו נעשה משהו טוב. 

תהיו שם בשביל הצעירים והצעירות, תנו להם כתף, עיצה טובה ובעיקר מילה טובה ומעצימה. ואם אתם יכולים לפתוח להם דלת וחצי עוד יותר טוב.

צעירים הובילו מהפכות בעולם, תזכרו את זה.

יוסי