השבוע אנחנו עם אבישי אברהמי - מייסד ושותף מנכ"ל Wix.


ספר לנו על הרגל יומיומי שאתה אוהב לעשות.

בכל לילה אני משחק פלייסטיישן, ותוך כדי גם מאזין לספרים (e-books) באפליקציית Audible. אני לא יודע אם זה נחשב למולטיטאסקינג כי שתי הפעולות האלו מפעילות מעגלים שונים במוח - זה קצת כמו לרוץ ולשמוע מוסיקה במקביל. ככה אני גם נרגע וגם מספיק לעבור על כמויות מטורפות של ספרים.

יש לי מספיק זמן לעשות את זה כי אני אדם של לילה - אני הולך לישון בערך ב-5:00 בבוקר וקם בסביבות 11:00. כל החיים הייתי ככה. גם כששירתתי בצבא, באיזשהו שלב התייאשו ואמרו לי להגיע מתי שאני רוצה, כל עוד אני עובד כמו שצריך.


איזו עצה היית נותן לעצמך כשהתחלת? מאיזו עצה היית מתעלם?

עם הזמן למדתי שני דברים מאוד מהותיים: דבר ראשון, כמה חשוב לייצר את הדרך שבה אנחנו עושים משהו ו״לכפות״ אותה עד הסוף. זה אומר שאנחנו ניצור מתודולוגיה סדורה לגבי איך צריך לעבוד, ומי שלא עובד לפיה לא יכול לעבוד איתנו.

יש לנו למשל כמה עקרונות מאוד ברורים לגבי איך עושים מרקטינג אצלנו. עקרונות שנוגעים למיתוג, ל-acquisition, לאיך שאנחנו מוציאים תוכן החוצה ולאיך שאנחנו מודדים את עצמנו (אנחנו משתמשים במטריקת ה-TROI). את כל אחד מהדברים האלה אתה מגדיר ממש טוב, ואז פועל לפיו. באיזשהו שלב אתה מבין שאתה יכול לשנות או לשפר את המתודולוגיה הזו, אבל העובדה שיש לך בסיס טוב מאפשרת לקחת את זה קדימה.

אותו דבר גם לגבי פרודקט. יש לנו מתודולוגיה סדורה לגבי איך שאנחנו עושים פרודקט אצלנו בוויקס: אנחנו לוקחים כמה יוזרים והופכים אותם לשגרירים. אחר כך, אנחנו בונים ׳טרקטור׳ - לוקחים את כל הפונקציונליות ושמים אותה בערימה של מסכים שמסבירים מה אנחנו מתכוונים לעשות במוצר. בהמשך, אנחנו הופכים את המסכים האלו ל-UX של ממש, ואותם ניגשים לפתח. התהליך הזה מייצר הרבה יותר איכות מהשלב הראשון. ה׳טרקטור׳ מאפשר קבלת פידבק מההתחלה, והתהליך מאפשר גם חופש פעולה ויצירתיות גדולה מאוד בכל מה שנוגע ל-UX.


כשהתחלנו את וויקס, אני וגיג (גיורא קפלן, Co-Founder & CTO בוויקס) היינו בונים מסכים. למרות שגיג הוא איש פרודקט יותר טוב ממני, הוא הרגיש שהמוצרים שאני בניתי היו יותר טובים. הוא ישב וניתח את הסיבות לזה, והגיע למסקנה שזה קרה בגלל שהשתמשתי במתודה. ברגע שהוא התחיל להשתמש במתודה, הוא כמובן כבר עשה את זה יותר טוב ממני. אם אני הולך לפי התובנה הזו, אני עכשיו יכול להשתמש במתודה שגיג בנה - שכבר הייתה יותר טובה משלי - ולהיות אפילו יותר טוב. אבל אם כל אחד היה עובד בתהליך נפרד בפני עצמו, אף אחד מאיתנו לא היה יכול להשתפר.

זו עצה שקראתי בספר של פראן סוריאנו (Goal: The Ball Doesn't Go In By Chance: Management Ideas from the World of Football), שהצטרף גם לדירקטוריון שלנו לאחרונה. קראתי את הספר לפני המון זמן ולא הבנתי כמה זה חשוב. היכולת של הארגון לייצר לעצמו דרך שהעובדים נאמנים לה בצורה אבסולוטית היא מה שמאפשר לארגון להגדיל את עצמו ולהשתפר.

אם אתה לא נאמן לדרך בצורה אבסולוטית, החברה יכולה לצאת מסנכרון. בהתחלה זו לא בעיה כי אתם חמישה אנשים בחברה. כשיש חמישים אנשים זו מתחילה להיות בעיה, וכשיש חמש מאות אנשים זה נורא. הדרך להגיע למצויינות היא לעשות את הדברים בצורה דומה באופן רוחבי בארגון. כולם מבינים מה הדרך, מה השאיפות, איך למדוד את עצמם ואיך לתאם ביניהם דברים. הדבר הזה מייצר לא רק שפה משותפת, אלא גם איכות משותפת לארגון כולו ויכולת לשכפל דברים שעובדים מצויין ממקום למקום. 

אפשר לראות את זה גם במאנדיי ובוויקס. חברה צריכה לגלות איך היא עובדת ולהישאר נאמנה לזה. יש המון נקודות חפיפה בין מאנדיי לוויקס, ועדיין ישנם הבדלים די ניכרים. ה-׳flavor' של מאנדיי הוא לא ה-׳flavor' של וויקס, וזה מה שהופך את מאנדיי לחברה מדהימה בזכות עצמה. גם המנכ״ל, לדעתי, יותר טוב מהמנכ״ל של וויקס.

קשה לי לדבר על עצה שהייתי מתרחק ממנה כי אני מאמין שכל אחד צריך לעשות את מה שמתאים לו. גם אם אני לא בהכרח מאמין בללכת לפי תבנית מסוימת, אני עדיין לומד המון מאנשים שכן הלכו בתבניות האלה. לדוגמא, כשהלכנו להנפקה היינו צריכים להבין איך בכלל עושים את זה. בדרך כלל כשהולכים להנפקה מדברים עם מנכ״ל אחד או שניים לפני כן. אנחנו דיברנו עם חמישה עשר. ראיינו אותם, שמענו מה עבד להם ומה לא, שמנו את כל התובנות בטבלאות ובסוף באמת הרגשנו מאוד מוכנים.


מה התוכן (ספר / פודקאסט / Ted Talk) המועדף עליך או שהכי השפיע על חייך?

יש כמה ספרים שהשפיעו עלי. הראשון הוא ספר על ביל גייטס בשם How the Web Was Won. הדהים אותי ללמוד איך הוא מסתכל על אנשים וכמה עוצמה יש שם.

הספר השני הוא Up the Organization - הספר של מנכ״ל Avis לשעבר, רוברט טאונסנד. אני מאוד מזדהה עם אופן העבודה שלו. אני סומך במאה אחוז על העובדים בוויקס, ברמה שאם עובד יעביר לי חוזה לעבור עליו אני לא אעשה את זה, כי אני סומך על אותו עובד שיעשה את זה בצורה הטובה ביותר. אם אני לא יכול לסמוך על מישהו במאה אחוז, אני לא אעבוד איתו. הספר מדבר על צורת החשיבה הזו, והוא מאוד השפיע עלי.

הספר השלישי הוא No Rules Rules, הספר שכתב ריד הייסטינגס, מנכ״ל נטפליקס, ועוד ספר מדהים זה The Goal שמדבר על תעשייה באופן כללי, ומנהלים בעולם ההייטק שקוראים אותו צריכים לנסות להבין איך לוקחים את התובנות משם לעולם שלנו.

הסרט הכי טוב שאני מכיר על ניהול נקרא The Replacements - סרט קומדיה מטופש על פוטבול, שמבחינתי מלמד אינסוף על ניהול. יש שם משפטים שלמים שלקחנו ואימצנו בוויקס. 


מהי ההשקעה הכי בעלת הערך (מבחינת זמן, כסף, אנרגיה וכו') שביצעת אי פעם?

אספתי סביבי אנשים מאוד חכמים ומעניינים לאורך השנים, וזו ההשקעה הטובה ביותר שעשיתי. תמיד אפשר להשקיע בחברות, אבל ההשקעה האמיתית היא בבניית מערכות יחסים. 

ההשקעה השנייה הטובה ביותר היא ללמוד לתכנת. בגיל 11 נתקלתי בחנות מחשבים וביקשתי מאבא שלי לקנות לי מחשב, ומאז לא הפסקתי לתכנת.


לאיזה ציטוט, מנטרה או מסר אתה הכי מתחבר?

אני מאמין שמנכ״ל צריך להיות ׳חגורה חומה׳ בהכל.

בשיר Mad world של Tears for Fears הם שרים "When people run in circles it's a very mad world״. ברמה הפילוסופית, זה משפט שמאוד השפיע עלי. העולם באמת נראה לי ככה: אנשים רוצים לעשות ולחוות דברים, רוצים שהחיים שלהם ישתנו - אבל בסוף הם קמים ועושים את אותו דבר כל יום. אז איך משהו ישתנה? הם אולי קוראים על שינוי, אבל לא עושים אותו בפועל. זה דבר שמאז ומתמיד היה לי מאוד קשה להבין.

זה פחות משנה כמה אתה טוב במה שאתה עושה כרגע, העיקר שתלך ותעשה את הצעד הראשון. אם כל בוקר תקום ותעשה את אותם הדברים, החיים שלך ייראו אותו דבר. ברגע שאתה מתחיל לעשות צעד לכיוון הנכון - גם אם עשית אותו רע ואתה נופל בדרך - כבר החיים שלך השתנו. אתה כבר לא מי שהיית אתמול. ומעכשיו, אתה כבר יכול להשתפר.

את התפיסה הזו לקחנו לתוך וויקס. כל יום אני עוסק בלהיות ׳חגורה חומה׳ בכל הדברים שאני צריך בתור מנכ״ל. כחברה, אם אנחנו ממשיכים לעשות את אותם דברים, אני מצפה שנשיג את אותן התוצאות. העניין הוא לחשוב איך אנחנו יכולים לעשות דברים אחרת ואיך אנחנו משפרים את מה שאנחנו עושים. אם אנחנו עושים משהו לא טוב, זה עדיין הרבה יותר טוב מלא לעשות אותו בכלל. אחרי זה נשתפר.

כמנכ״ל, אתה לא צריך להיות ׳חגורה שחורה׳ או סופר-מומחה, אבל אתה כן צריך להבין מספיק בשביל לאתגר את המומחה שעומד מולך. התפקיד שלך כמנכ״ל הוא לגייס צוות מצויין, לתקשר את המטרות לכולם בצורה מאוד ברורה, ואז לאתגר אותם לעשות יותר דברים ובצורה טובה יותר.


מה מניע אותך בימים טובים ובימים קשים?

ברגע שהחלטתי שאני עושה משהו - בונה חברה למשל - אז זה מה שמניע אותי. מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שאני רוצה לבנות חברת טכנולוגיה. אף פעם לא הייתי צריך לשאול את עצמי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, אז זה כבר דבר שהניע אותי מאוד.

מעבר לזה, ישנם שלושה דברים נוספים שמניעים אותי: הראשון הוא העובדים של החברה. אני מאוד אוהב את העובדים בוויקס ומאוד נהנה לראות איך הם נהנים בעבודה. זה מדהים לראות שהצלחנו לייצר דבר כזה. הדבר השני הוא הלקוחות. בעולם שלנו, אני ממש רואה אנשים שהמוצר שלנו שינה להם את החיים, על אמת. פעם, למשל, קיבלנו מכתב תודה מכפר שלם במרוקו. זה סופר מרגש.

הדבר השלישי הוא החזון שלנו. כשהתחלנו את וויקס ב-2007 אמרנו משהו שהיה נשמע הזוי לרוב האנשים. אמרנו שלא נמכור את החברה, ונוכיח שאפשר לבנות חברה גדולה, לצרכנים פרטיים, שההנהלה שלה נמצאת בישראל. בזמנו לא היו חברות כאלה בישראל - החברה האחרונה שהונפקה לפנינו הייתה מלאנוקס. היה נהוג לבנות את החברה לאקזיט, וההנהלה כמעט תמיד הייתה עוברת לארה״ב. כשהלכתי לגייס כסף בתור ישראלי ודיברתי על השאיפות האלה, חשוב שאני הזוי.

זו הייתה מטרה ששמנו לעצמנו ובעיני, זה מה שישנה יותר מכל דבר אחר את איכות החיים של כולנו. בסוף זה מה שיהפוך את המדינה שלנו למקום עם כסף, שיש בו עבודות, ועניין, ועתיד. היום כשאני מסתכל על זה, אני אומר לעצמי שהצלחנו. זה בזכות מספר חברות שהוכיחו שאפשר - חברות כמו מאנדיי, איירון סורס, פייבר ולמונייד. בשנה הבאה יהיו כבר 15 חברות בישראל ששוות מעל מיליארד דולר, שהן עצמאיות לחלוטין, וזו הצלחה אדירה למדינה.

ולצד כל מה שאמרתי, אני לא מאמין בדברים שצריכים להניע אותך. אתה צריך להניע את עצמך.


מה עוד אתה אוהב לעשות, מלבד ניהול החברה שלך?

אני מהאנשים האלה שנולדו עם בטריה וחיוך של שמחה. יש הרבה דברים שאני נהנה מהם: אני עוסק באומנויות לחימה כל חיי, אני משחק בפלייסטיישן, אני צופה בסרטים, אני מטייל. אני נהנה מללמוד, מלשבת עם חברים ולצחוק. גם קל לי מאוד לשעשע את עצמי. עד גיל 30 לא ידעתי שיש קונספט כזה של שעמום - אין לי זמן לזה. 


מה זרקת או שחררת מחייך לאחרונה שהשפיע עליך לטובה, ולמה?

נפרדתי משותף באיזשהו סטארטאפ שהקמנו. הוא איש מבריק, אבל צורת העבודה שלו ושלי מאוד שונות וזה לקח ממני הרבה מאוד אנרגיה. זה משהו שאני מרגיש ששחררתי מחיי. למדתי ששותפות היא כמו מערכת יחסים - זה אמור להיות כיף וקל.

דבר נוסף שלמדתי לשחרר הוא הציפיות של אנשים אחרים ממני. ככל שוויקס יותר מצליחה, לאנשים יש הרגשה שאני חייב להם משהו, בין אם זה לגבי איך שאני פועל או מה הדעות הפוליטיות שלי. אני לא מתיימר להבין בזה כלום. הדרך שבה אני תורם למדינה היא כמהנדס - לבנות מוצרים וחברות, להכניס כסף למדינה, לשפר את הכלכלה, ולהיות חלק מתרבות של יצירה והצלחה. את כל השאר למדתי לשחרר לגמרי.


שתף כישלון שחווית ומה למדת ממנו.

אחד הדברים שלמדתי זה שאם לאנשים אין את אותו סט אמונות של ערכים ועשייה שאני מזדהה איתו, אני לא יכול לעבוד איתם. עבדתי עם קבוצה של אנשים שהרגשתי שמאוד ניסו להראות לי כמה הם יודעים לעבוד, והם ניסו לבנות דברים מאוד מסובכים. סט הערכים שלי הוא מאוד שונה - אני מאמין בלעשות דברים פרקטיים וקלים. המשכתי לעבוד איתם תקופה ארוכה יחסית שהייתה אמורה להיגמר הרבה יותר מוקדם בעיני, כי הם פשוט לא יכלו ליצור דברים שאני מאמין בהם ברמה האסטרטגית. זה נשמע קטן, אבל אם אין הסכמה על איך לבנות דברים, זה יוצר ויכוחים וזה תוקע. זו עצה שנשמעת תיאורטית אבל היא מאוד מהותית.


אם היית יכול לבחור כל אדם בעולם שיענה על השאלות האלה, מי זה היה ולמה?

האדם שהכי יעניין אותי לשמוע הוא בראד סילברברג. הוא פיתח בין השאר את המק ואת הליסה (אחד מהמחשבים האישיים הראשונים שיוצרו), וגם עוד כמה מוצרים כמו ווינדוס, אקספלורר ואופיס. עד שהוא פרש, כל דבר שהוא נגע בו כבר תפס מאה אחוז מהשוק.

הצלחתי לפגוש אותו פעמיים, ואלו היו הפגישות הכי מאלפות שהיו לי בחיים. הוא לימד אותי שיעור בצניעות, ולצד זה עוצמת החשיבה שלו היא דבר שלא יצא לי לראות בשום מקום אחר.