נכון, יש לנו עוד דרך ארוכה כדי לייצר הזדמנויות שוות לנשים וגברים, ונכון, יש אפליה במגזר הציבורי והפרטי, אבל מה קורה בעולם היזמות? מה באמת עוצר נשים מלהקים חברות גדולות ואפילו חדי-קרן? רויטל קרמר מציגה שבעה חסמים שנמצאים דווקא אצלנו, הנשים.
אז השנה היא 2021, ואנחנו עדיין צריכים להתעסק בנושא השוויון המגדרי במקומות העבודה והמצב די עגום: מתוך 125 חברות הרשומות בבורסה הישראלית, רק שלוש מנוהלות ע"י נשים ובדירוג 50 המנכ"לים הטובים ביותר של כלכליסט לשנת 2020, נמצאו שתי נשים בלבד.
המצב בישראל מסתבר לא חריג ואפילו בארה"ב, סריקת מדד ה- S&P500 תעלה שמתוך 500 החברות המובילות, נמצא רק 30 חברות המובלות ע"י נשים (6%!).
גם כשנצא מעולם השכירים ונבדוק את דו"ח העסקים הקטנים והגדולים בישראל (טרום-קורונה) נמצא שאומנם בישראל העסקים הקטנים והבינוניים מייצרים 54% מהתוצר במדינה (חברות עד מאה איש), אבל ההובלה הנשית בהן עדיין מאוד נמוכה, ולמעשה, בשנת 2019 עמד שיעור היזמות בארץ על 10% יזמות של נשים בלבד.
מדד ההזדמנות הכלכלית לנשים שפרסם הבנק העולמי תומך בממצאים המקומיים וממצב את ישראל במקום ה87 בלבד מתוך 190 מדינות. לשם ההשוואה, ההזדמנות הכלכלית לנשים בישראל נמצאת הרבה אחרי טורקיה, קולומביה ואפילו זמביה (!)
זה קצת יכול לבלבל כי לפעמים התקשורת והרשתות החברתיות קצת מתעתעות ומביאות לקדמת הבמה כל הצלחות בניהול נשי. אבל, הניהול הנשי נמצא בשפל ובמגמת ירידה מתמשכת בשנים האחרונות (אותה מגמה אגב, קיימת גם בקרב חברות כנסת מכהנות).
אבל בעוד ואת התשובה לשאלה מדוע אין לנו מספיק נשים שכירות בעמדות ניהוליות בכירות במשק, נוכל לתלות בעיקר בגורמים חיצוניים (מנהלים ופוליטיקאים גברים שמאיישים משרות בכירות עם הדומים להם, נטוורקינג גברי ששומר את אותם האנשים במעגלי ההנהגה והניהול, חוסר ברגולציה שמכריחה נוכחות נשית בדירקטוריון ובצוות ההנהלה בחב' ציבוריות, חוסר בחינוך מגדרי שוויוני ועוד ועוד), הרי שהבחירה של נשים להקים חברה או עסק תלויה במקרים רבים יותר בחסמים פנימיים שלנו, הנשים, ואת זה אפשר לשנות.
לפי מחקר משרד הכלכלה משנת 2018, נשים יזמות בישראל מרוויחות בממוצע שכר שעתי גבוה יותר ב-11% משכרן של נשים שכירות, הן מקבלות גמישות גבוהה יותר בשעות העבודה ובאופן כללי, שבעות רצון יותר מנשים שכירות.
אז מדוע רק כשליש מכלל העסקים בישראל בקרב חברות המעסיקות עד 100 איש נמצא בבעלות נשים?
זה לא נושא חדש, ולא מדובר בבעיה שמאפיינת רק את ישראל, אבל משום מה הדיון בדר"כ נעצר בשיח על ניהול של נשים שכירות והגיע הזמן שנבחן גם את המצב לגבי נשים שאינן שכירות – נשים שהיפותטית יכולות מחר בבוקר להקים חברה או עסק מצליח, לעמוד בראשו ולהנפיק בבורסה ובכל זאת בוחרות שלא לעשות כך.
מה עוצר אותנו? במילה אחת - אנחנו
1. אנחנו יותר חוששות מכשלון
בואו נערוך ניסוי קטן - שבו קצת בגני השעשועים קרוב לביתכם ונסו לספור כמה פעמים ההורים מזהירים בנים מנפילה וכמה פעמים מזהירים את בנות. מהצד זה נשמע כאילו רוב ההורים (לא אנחנו, הורים אחרים) בטוחים שהבן שלהם יסתדר לעומת הבת. רוב ההורים תופסים את בנותיהם כעדינות יותר ופגיעות בזמן שמהבנים אנחנו מצפים ליפול, לקום ולנסות שוב.
פחד מכשלון זה גם הסיבה, שגורמת לנשים לפתוח פחות עסקים מגברים לפי מחקר משרד הכלכלה ובעוד הנשים לא פותחות חברות מחשש שיכשלו, הגברים שנמנעים מפתיחת עסק חוששים יותר מהתחרות בשוק ומאובדן ההכנסה הקבועה כשכירים. פחדים נוספים של נשים שמשאיר אותן ללא עסק עצמאי הוא הפחד לשווק את עצמן ופחד מחוסר שליטה בתחום הפיננסי, חששות שמדורגים בתחתית הסולם אצל הגברים.
2. אנחנו יותר חוששות לפרוץ לתחומים חדשים
בחינת שוק התעסוקה הישראלי (שכירים), תראה כי שליש מהנשים השכירות מועסקות במשלחי יד נשיים מסורתיים: מטפלות, אחיות, סייעות, עובדות סוציאליות ויועצות בתחומי חברה ורווחה, מנהלות חשבונות, מזכירות, פקידות, קופאיות, מורות וכיוב'. הרקע התעסוקתי המובחן בין נשים וגברים, יביא בהמשך גם לבחירה יזמית נשית המבוססת על אותם המקצועות, וזה מצד אחד, יקצר את הדרך אל היזמות (כי לא צריך לרכוש הרבה מיומנויות חדשות), אבל מצד שני, ימשיך לשמר רווחיות נשית נמוכה מהעסק העתידי ואפשרויות מצומצמות לגדילה.
נשים שמקימות עסק חדש ברוב המקרים לא מעזות לפרוץ לתחומים חדשים (היי, אנחנו אפילו לא שולחות קורות חיים למשרות שאין לנו אליהן מאה אחוזי התאמה) ואם כבר נשים מקימות עסקים, המניע להקמת העסק שונה לחלוטין משל הגברים - נשים שיבחרו תחום חדש ילכו ברוב המקרים על חברות אימפקט וגברים יפתחו חברות לצורך רווחיות והעצמת הקריירה. גם כאן, הבחירה מראש תוביל להצלחות מוגבלות.
ההישארות באזור הנוחות סביב תחומי השירותים בענפים המאופיינים בדרך כלל בהשקעות נמוכות, מחזורים נמוכים ומספר מועסקים נמוך (לעיתים קרובות בהעסקה עצמית בלבד), משאירה את הנשים היזמות עם טווח השפעה מקומי בלבד ועם פוטנציאל כלכלי מוגבל.
בנוסף, להרבה נשים שאני פוגשת בתהליך היזמי קיים מחסום אישי גדול בייזום ופריצה עם רעיונות חדשים שאינם בתחום הנוחות המקצועי והקושי המרכזי לעיתים קרובות הוא במציאת הרעיון ובאמונה העצמית ביכולת להגשמתו ולאו דווקא ביכולות ובכישורים ליישמו בשטח.
3. אין לנו את המוטיבציות הנכונות להקמת העסק
מסתבר שנשים פחות אמיצות מגברים בכל הקשור ל"קפיצה למים" בעצמאות. למרות שהמספרי היזמים (נשים וגברים) עולים בכל שנה, בשנה החולפת רק 31% מהנשים שקלו או התחילו בתהליך הקמת עסק עצמאי, לעומת 41% מהגברים.
שאלת האומץ מתקשרת באופן ישיר למוטיבציה ולסיבות בגללן נשים וגברים פותחים עסק: הסיבות המרכזיות לפתיחת עסק עבור נשים הן האפשרות לעבודה בשעות גמישות יותר והרצון לפתח כישורים אישיים, בעוד והסיבות המנחות גברים בפתיחת עסק הן רווחיות והרצון להיות אדונים לעצמם.
אנחנו צריכות לשים לב שאם אנחנו פותחות עסק מלכתחילה רק כדי לאזן את שעות העבודה עם הקמת המשפחה וכדי להעצים את היכולות שלנו, יש סיכוי גדול שהחברה שהקמנו תתקשה לעמוד בתחרות חברה המנוהלת ע"י גבר, שבא לעסק הזה בשביל להרוויח כמה שיותר ולנהל כמה שיותר בעצמו.
4. אנחנו בונות לעצמנו את תקרת הזכוכית
שריל סנדברג קוראת לסיבה הזו גם "לעזוב לפני שאת צריכה לעזוב". נשים ממהרות לוותר על הזדמנויות לקידום בקריירה כשכירות וכעצמאיות, בגלל הציפייה שלהן לקושי העלול לצוץ בשילוב חיי משפחה עם קריירה. זה יכול להגיע לאבסורד בו נשים רבות מוותרות על פתיחת חברה עצמאית לפעמים עוד לפני שיש להן בכלל משפחה או בן-זוג, בגלל המחשבה על הקושי העתידי. הרצון לשמור על מקום העבודה כשכירה כדי לתכנן חופשת לידה בתשלום מובן לחלוטין (בעיקר בישראל שלא מגבה עצמאיות שיוצאות לחופשת לידה), אבל לא לפתוח מיזם משלך שנים לפני שבכלל תכנון המשפחה עומד בפתח, זה חסם שלא ממש קשור למציאות.
5. אנחנו לא "נלחמות" על העסק שלנו ועובדות בעוד עסק במקביל
למרות שכחצי מבעלות העסקים בישראל בעלות תואר אקדמי (לעומת שליש מהגברים) עדיין, נשים מרוויחות כ-18% פחות מגברים בעלי עסקים. בעולם העסקים הפרטיים הסיבות לפערי ההכנסות תלויות רק בנו ובבחירות שאנחנו עושות. קל לראות שיש שוני בשעות העבודה בין גברים לנשים – גברים שמנהלים עסקים, עובדים בממוצע כשליש יותר מהנשים ואם אנחנו זוכרות שנשים מקימות עסק מלכתחילה כדי לאפשר גמישות בשעות העבודה, הרי שהמסקנה ברורה.
אנחנו שוב רואים איך הצורך לתמרן בין הבית לקריירה גובה מחיר גם מנשים שבוחרות בניהול עסק עצמאי. כלומר, גם אם נשים מתגברות על כל החסמים האחרים, הן ברוב המקרים אלו שנאלצות (או בוחרות) לשלב אותו עם העסק השני שלהם (שהוא לעיתים קרובות העסק הראשי) – הקמה וניהול עסק המשפחה. בדומה לעולמן של המנהלות השכירות, גם כאן, נשים שרוצות להשקיע יותר בקריירה יצטרכו לבחור בני זוג מעורבים שלוקחים על עצמם באופן שווה את ההתנהלות "בעסק הביתי", המשפחתי כדי לאפשר להן ליזום ולהמריא מקצועית.
לצערי, עד שלא יחול שינוי מהותי בתרבות העבודה של כולנו בישראל, כל מי שרוצה להצליח בקריירה, גבר או אישה, יצטרכו להשקיע הרבה מזמנם בעבודה, יותר מאשר בבית עם הילדים. כשאנחנו שכירות, זה ברור לנו מאליו שאנחנו צריכות להשקיע שעת ארוכות בבניית הקריירה, כי ככה עובדים כולם במשרד. אבל, דווקא כשאנחנו הופכות לעצמאיות, זה הופך להיות ליותר מאתגר – כי אז ההתעקשות על הזמן הדרוש לבניית העסק והמראתו, היא שלנו וזה מחייב אותנו לבחור ולהאמין שהבחירה שלנו לגיטימית, ושאין בינה ובין האושר של בני המשפחה שלנו שום דבר. להיפך, מימוש עצמי זו בחירה שתשפיע על הסביבה שלנו יותר מכל דבר אחר.
מבחינת בן הזוג, יש כאן רווח כפול – קודם כל, הוא כנראה יהיה מרוצה אם לך תהיה קריירה טובה יותר ויכולת להגשמה עצמית, ובנוסף, זו השקעה לטווח ארוך בדור ההמשך של הנשים הצעירות שאנחנו מגדלים. מחקרים מראים שאבות לילדות המעורבים בצורה שווה בגידולן, תורמים מעשית לכך שלבתם בעתיד תהיה קריירה משמעותית, כיוון שהיא תגדל ללא הטיות בנוגע למה שהיא ובן זוגה מסוגלים לעשות יחד בשדה המשפחתי והמקצועי. אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות ואפשר פשוט לחיות אותו כל יום בבית.
6. אנחנו בכלל לא יודעות מה אפשרי
זה מתחיל עוד בתק' הילדות שלנו, בה לא מספיק ילדות נחשפות ומעודדות לבחור במקצועות הריאליים, המדעיים והטכנולוגיים, זה ממשיך בצבא בו חלקן של נשים בצה"ל במקצועות המחשוב, התוכנה והסייבר בצבא נמוך משמעותית מחלקן היחסי בקרב משרתי החובה בצה"ל (23% בלבד), וגם במוסדות להשכלה גבוהה שם רק שליש מהנשים, לומדות מדעים פיזיקליים ופחות מזה בוחרות בסטטיסטיקה ומדעי המחשב. אותה המגמה ממשיכה גם בשוק התעסוקה בו נשים מהוות רק כשליש מהעובדים השכירים בהיי־טק, ומבין כל יזמי ההייטק שמקימים עסק חדש - הן רק 8%.
בעולם כזה בו אין מספיק נשים שמהוות מודל לחיקוי (role-models), הסיכוי שנערה או אישה בתחילת דרכה המקצועית תוכל לדמיין את עצמה כמנהלת עסק כלכלי גדול או סטארטאפ טכנולוגי, קטן מאוד. אנחנו גם רואים שרוב הנערות שמסיימות לימודי חמש יחידות מתמטיקה בתיכון לא ממשיכות בכיוון המקצועי הזה שמתאים ליכולותיהן ולמה? בהרבה מהמקרים זה פשוט בגלל שהאופציה הזו לא הייתה זמינה להן מחשבתית.
מחקרים מראים, שאנחנו יכולים להפוך להיות רק למשהו שראינו בעבר. על פי רוב, ייצוג המודל היזמי הנשי המוצג לנו בכלי התקשורת, אחיד - אישה לבנה, שיער חלק, רזה ומצליחה סדרתית. זה מאוד מצמצם את החשיבה (שגם ככה מאוד מצומצמת) לגבי מה שאפשרי. אישה שרוצה לצאת לדרך, צריכה לצאת ולחפש לה קהילת נשים יזמיות ולהצטרף אליהן לחבורה (או להקים חבורה כזו משלה). מעבר לנטווריקנג שיעזור לקידום המקצועי, היא צריכות עוד מקורות השראה מנשים כמוה שהתחילו מנקודת התחלה שדומה לשלה (הנה דוגמה טובה להתחיל ממנה).
7. אנחנו לא מכירות מקורות מימון
זו תופעה שלא מאפיינת נשים ישראליות בלבד, היא כלל-עולמית. מחקר שנערך עבור המדינות הנורדיות, הנתפסות כנושאות הדגל בנושא החקיקה בנושאי שוויון המגדרי, בחן מדוע נשים פותחות פחות עסקים מגברים למרות שמבנה הכלכלה הסוציאלי מעודד את השתתפותן בשדה העסקי? מסתבר שאחת הסיבות המרכזיות היא גישה מצומצמת יותר של נשים למימון חיצוני. שם, וכנראה בכל מקום בעולם, יזמת שרוצה להתרחב לפעילויות חדשות ולקחת סיכון פיננסי – מצליחה בזה הרבה פחות מגבר וזה די צפוי בעולם בו רק 8% מהמשקיעים בקרנות הן נשים.
הקצאת מסגרות פיננסיות ייעודיות חשובה במיוחד אם אנחנו רוצים לאפשר ולעודד יותר יזמות נשית (במיוחד עכשיו בעיצומה של הקורונה). הבשורות הטובות - בישראל, נפתחים בשנים האחרונות יותר מסלולי מימון ממשלתיים המעודדים נשים לפתוח ולהוביל מיזמים טכנולוגיים, מדעיים ואחרים.
לסיכום, ברור לי שלא כולן יכולות או רוצות לבחור במסלול היזמות, וכן, יש לחלקנו נסיבות חיצוניות שלא מאפשרות את הדבר. אבל לא תמיד אנחנו בוחרות במסלול המקצועי שלנו מתוך מודעות מלאה, ומניסיוני, לפעמים האופציה היזמית בכלל לא על השולחן.
לדעתי, אנחנו צריכות להיות מודעות לחסמים שלנו כנשים ולבחירות המקצועיות שאנחנו עושות ואם אנחנו רוצות לראות סביבנו יותר מנהלות בדרגות בכירות, אולי אפשר לבחור שנהיה כאלו בעצמנו.
השנה האחרונה הוציאה רוב מוחלט של נשים לחל"ת (70% מבין העובדים שיצאו לחל"ת הן בעצם עובדות) וזה אולי הזמן שלך לנסות ולהקים יוזמה חדשה שתצמח לחברה עולמית מצליחה. יכול להיות שמקום לשלוח עוד קורות חיים, זה בדיוק הזמן לעזוב את אזור הנוחות ולאתגר את כל הנחות היסוד שפורטו כאן, להתחיל בתהליך היזמי וליצור מאפס משהו ענק שאת, כן את! תעמדי בראשו.
בהצלחה!
רויטל קרמר
מלווה יזמות ויזמים שזו להם הפעם הראשונה בהקמת מיזם או חברה, מנטורית לסטרטאפים ומרצה.
LinkedIn
