רחל לא זכתה בילדותה אלא לחינוך בסיסי. כאלה היו החיים אז, אם גדלת בסביבה כפרית, במשפחה מעוטת יכולת, לצד חמש אחיות. רחל נישאה לאדם מארץ זרה, וגם עברה עימו לארץ זרה, שם הייתה הדבק שהחזיק את כולם יחד. בזכות התמיכה והעידוד שלה, בעלה הקים מפעל, למרות שכמוה גם הוא לא זכה לסיים את בית הספר היסודי. רחל ניהלה את משק הבית, גידלה את הילדים והתנדבה בקהילה: תמיד העניקה לאחרים ככל שרק יכלה לתת, למרות שהייתה בעצמה מהגרת בארץ חדשה. רחל הייתה זו שגרמה לנו לצחוק, שגרמה לנו להרגיש אהובים. רחל הייתה זו שהיו לה הרוח, הנשמה, ההומור, הרגישות והאהבה המולדת לכל בני האדם באשר הם.

סימה הייתה פסנתרנית קלאסית מיומנת כשהמלחמה פרצה. אולם אלה לא היו הכישורים שעזרו לה כשהייתה בגטו, או כשצעדה בצעדת המוות. היה זה האומץ שאזרה באותה צעדה לפסוע קדימה מבין השורות ולהשמיע את קולה. בכך הצילה את חייה ואת חיי בעלה ממוות בטוח בבורות הירי. למרות שלא היה לה כל ידע רפואי, היא הפכה לאחות כשהצטרפה לפרטיזנים של ביילסקי ביערות. לאחר המלחמה, היא נותרה יתומה ולמעט בעלה, כל משפחתה נספתה. היא הקימה וגידלה משפחה בארץ זרה, בה לא הכירה את התרבות או את השפה, בעודה נרדפת כל ימיה על ידי הסיוטים מעברה.
סימה היא זו שהיו בה הנחישות ורוח הקרב להלחם על החיים בכל מחיר. כל זאת, למרות שאם הייתם רואים אותה, לא הייתם מאמינים שזהו סיפור חייה. סימה לעולם לא הייתה מספרת לכם אותו. היא מעולם לא הייתה משתפת. היא השמיעה את קולה רק באותה פעם יחידה, וזה עשה את כל ההבדל.

כשאנחנו מדברים על חדשנות, נחישות, עוז רוח - אבל משאירים נשים מחוץ לשיח הזה, זה נשגב מבינתי. למרות הנסיבות, על אף הקשיים התרבותיים, ההיסטוריים, החוקיים והחברתיים - נשים יכולות להיות, ותמיד היו, בחזית: עמדנו על דעתנו. הגנו באומץ לב על משפחותינו וקהילותינו. עשינו יש מאין. יצרנו, הצטיינו, הנענו מהלכים. לא תמיד הנוכחות הזו קבלה הכרה – זו זכות יתר, שלא הורשינו לדרוש; אבל היא תמיד התקיימה בדרכים משמעותיות שחוללו שינוי.

נהוג לומר ש- "נשים צריכות לדרוש את מקומן" בשולחן מקבלי ההחלטות. זו אמירה מקוממת מאין כמוה, הניכוס האולטימטיבי. אנחנו הלב הפועם של הבית: אנחנו הכנו את האוכל, ערכנו את השולחן, הזמנו וארחנו את המשפחה ואת החברים. אנחנו אלה שפתחנו את ביתנו בפני כל מי שלא היה לו שולחן משלו. ה- "שולחן" הוא הקהילה, המקום הבטוח, המעגל הפנימי, כיוון שאנחנו הפכנו אותו לכזה.

בין אם מכירים בכך ובין אם לא, בראש השולחן הזה יושבות רחל וסימה, וכולנו זוכים לשבת אליו בזכותן.

רוני מאייר
CEO & Co-founder OtailO
LinkedIn