כידוע, בכל מאבק חברתי, עבור הקבוצה השלטת, הפריווילגית - השוויון , מוסרי ככל שיהיה, הוא תכלס שינמוך. פייר, למה לו, לפריווילג, השוויון הזה ? 

חישבו טוב על המשפט הזה - הוא בסיסי אבל לא ממש מחלחל למודעות שלנו.

כיוון שהוא טומן בחובו את העובדה הלא תמיד נוחה, שכולנו פריווילגים.יות ביחס לאוכלוסיות אחרות. גם אחרונת הקאסטות בהודו היא פריווילגית יחסית לבעלי חיים אילמים, הסובלים מהעדר מוסר כלפיהם. 


צידה לדרך: משקפיים של אמפתיה

כדאי לאמץ את המשקפיים שאנחנו מרכיבים בבואנו להוריד את בננו הבכור, מהאולימפוס משנכנסים לחייו אח או אחות, גם בנושא מגדר: משקפיים של אהבה ושל אמפתיה.

אפשר להבין טנטרום כתוצאה מה Downgrade הפתאומי בחלוקת המשאבים של בננו הבכור ? אפשר בהחלט! (ובהשאלה: בייחוד אם ישבת על האולימפוס הזה משחר ההיסטוריה). 

עדיין, בהורות או מנהיגות בריאה, לא מתקפלים, לא מתבצרים במאבק, כי אם יודעים שנוכל להוביל את המבנה החדש גם באהבה וגם בנחישות לטובת העוצמה החוסן בשותפות החדשה.

למעשה, שוויון הכלה וגיוון הם לפתחינו כולנו - זן בני האדם.

זו דרך ארוכה ומפותלת, אבל אנחנו כבר על השביל והמטרה ברורה.


מנהיגות מתוך אמפתיה

בשביל להוביל הזדמנויות כאלה על רחבת הריקודים צריך מנהיגות אמיתית. כזו עם אפס סובלנות לטנטרום אלים ולא לגיטימי מכל סוג שהוא, קורטוב אמפתיה לאחיזה בדפוסים ישנים (בדיחות סבאים שפעם עבדו) ובעיקר הסברה ואימון עקביים ולא מתפשרים של כללי המשחק החדשים.

הסברה מה כדאי הלאה ולא רק מה כבר אסור:

לא רק ״כבר אסור לשאול בראיון על מצב משפחתי״ 

אלא גם ״מצב משפחתי לא רלוונטי. אג׳נדה מקצועית תנבא טוב יותר הצלחה בתפקיד״.

פקיחת עיניים עניינית למנהלים שיש לחתור לניהול שוויוני לא כמס שפתיים ולא ״כשהצוות קצת יגדל ונתייצב״ אלא כיון שזה כשלעצמו יכול להיות קטליזטור לגדילה, יציבות והצלחה ! 

פשוט להתרגל להכניס את כובע החשיבה הזה (ממש כמו אלה של דה-בונו) עד שזה יהיה טבעי.

ישנן המון סיבות, שחלקן מופיעות במאמרים פה בסדרה, על כדאיות השוויון. בואו פשוט נחיה אותן. נהנה מהן. נחגוג אותן. ממש כמו שמחת לידה של אח או אחות קטנים שגוברת על כל טנטרום. זו לראייתי המהפכה בעידן הזה שלכולנו יש את ההזדמנות וגם החובה לקחת בה חלק.


אז רגע, מי נגד מי במהפכה הזו?

אני מקווה ששמנו לב כולנו, שהמאבק אינו בין גברים לנשים, שהרי יש לנו גם שותפות וגם שותפים לאג׳נדה שוויונית ולהפך: יש לנו גם מקובעים וגם מקובעות.

המאבק הוא בין קיבעון בעולם ישן (פחד משינוי) לעומת פתיחות וחדשנות (סוכנות שינוי). 

כשאנחנו דנים באלימות נגד נשים ואונס, הוא אף מסלים למאבק בין מפלצות אדם לבין בני.נות אדם. אבל הוא לא בין גברים לנשים. לפעמים זה מבהיל איך השיח ברשתות אחרי חורבן ואלימות מבלבל את זה והופך להיות כל-כך לעומתי. זו זליגת אנרגיה לשווא. הרי כבר הבנו שנדרש שילוב ידיים בשביל לעשות קפיצות קוונטיות.

האתגרים של העולם החדש מעודדים את כולנו להתקדם לפתיחות-מחשבתית, אמון ושיתופי פעולה. אלו כבר אינם רק שאלה של מוסר, כי אם כדאיות אסטרטגית, רבות דובר עליה ואנחנו נראה את הפירות שלה עוד ועוד.

גם כעת נוכחנו שמה שמשרת אותנו במלחמה בפנדמיה עולמית, הם דפוסים שבעבר נחשבו נשיים: שיתוף פעולה ומידע, אמון בקהילה, אותנטיות ושקיפות וקבלת החלטות בצוות.

אסטרטגיות כאלו אינן פתוחות או מיושמות רק ע״י נשים, כי אם ע״י כל מנהיגות שקוראת מפה ומעוניינת בשגשוג - כאדם או כארגון.


אז מה הלאה?

כמנהלת בארגון שזורק עוגנים יציבים וכבדים אל העתיד, מרגישה חובה להיות ערנית לשוויון גיוון והכלה, כולל ערנות להטיות של עצמי, שוב, לא רק כי זה מוסרי אלא גם כי זה נכון אסטרטגית לארגון. למזלי עובדת במקום בו יש לאג׳נדות חברתיות קרקע פוריה ורוח גבית, אבל בינינו, לא תמיד זה כך וזה גם לא תנאי הכרחי - כל אחד ואחת יכולים לקחת את הכובע הזה על עצמם. בצעדים קטנים ועיקשים אפשר להביא את היום.

כאמא, אם אסתכל בכנות על כברת הדרך שכן נעשתה, עובדה שארבעת ילדיי ,עוברות ועובר תהליך חיברות אחר, עם פרספקטיבה הורית שוויונית מראש. תכלס, ביתי שואלת למה בסיפורי השראה על נשים פורצות דרך כל-כך מודגשת עובדת היותן נשים. משמע, נחסך לה חלק ניכר מהאתגרים שהיו ועודם עבור חברותיי ועבורי. אז כן, יש להשקיע בחינוך לשוויון אבל קחו בחשבון שזה ימשיך בפעפוע לדורות הבאים שכבר יהיו אגנוסטיים למגדר, אמן!

כל זה נכון לצערי רק עבור העולם השבע שלנו. עבור חסרות וחסרי המזל שלא, נצטרך כולנו להמשיך ללחום את מלחמת הקדמה על כל צורותיה, כל אחד ואחת עם הארסנל שלו.ה.

אז נכון המהפכה לא מתרחשת באותו הקצב עבור כולם - אבל כן נראה שאנחנו דור שיכול לה. הרי עבור מרבית ההורים שלנו המציאות המגדרית היתה לא פחות מאקסיומה.

אז אפשר להמשיך לחתור לשוויון, גיוון והכלה חמושים במשקפיים אופטימיים?

בעולם החדש לימדו אותי קודם כל לא לפחד מלנסות.

דנית גד נומברג
Product Operations Manager at Gong
LinkedIn