ענבר בדיאן מתארת תופעה לפיה נשים, שמהוות יותר ממחצית מהאוכלוסיה ומחצית מכוח העבודה, אינן שמות מספיק דגש על בניית רשת קשרים בתכנון הקריירה שלהן, ולמה הן חייבות להשקיע בכך יותר.
"It takes a village to raise a child". מכירים?
הפתגם נולד באפריקה ואומר שקהילה שלמה של אנשים חייבת לתקשר עם הילדים ולהקיף אותם, כדי שאלו יוכלו לחוות, להבין ולגדול לתוך סביבה בטוחה ובריאה.
מאז שנחשפתי למשפט הזה, הוא מהווה עבורי מעין "כוכב צפון" מבחינת בניית הקריירה שלי (ובכלל).
לאנשים שסביבנו יש השפעה עצומה על החיים שלנו ועל מי שנהפוך להיות בהמשך הדרך. החל מהאדם שייעץ לנו מה ללמוד, האדם שהציע לנו את העבודה הראשונה שלנו ושפתח לנו דלת להזדמנות חדשה, זה שמאמין בנו ברגע משבר ומטפח בנו את רוח היזמות ואת האש בעיניים בתחילת הקריירה. הכל בסוף מסתכם באנשים. ברור שאפשר לבוא ולהגיד "היי, אבל אני זו שפתחה לעצמי את הדלתות, נלחמתי ועבדתי קשה כדי להגיע לאיפה שאני היום, בלי לקבל עזרה מאף אחד". חד משמעית שאפשר, אבל גם שם, בנקודות האלו, היו את אלו שזיהו את הפוטציאל, גם אם הם מעטים וגם אם הם עשו זאת בשקט מהצד, אלו שראו את הלחימה הבלתי נדלית הזו והאמינו בך.
נקודת המפתח פה היא להבין שניתן לעשות הכל בעצמנו, אבל כמה טוב אם היו לנו כמה בעלי ברית, "סוכנים", שיכולים להכווין אותנו ולאפשר לנו לעשות את הכל לבד, אך קצת יותר טוב ועם קצת פחות טעויות. לצורך כך, עלינו להיות מכוונים לאותם אנשים שנרצה להקיף את עצמנו, ו – To make sure that our village is raising us to greatness.
ובכן, אם הקשרים עם אנשים כל כך חשובים ויעילים לקריירה, מדוע יכולות ה-networking נחשבות לנחלתם של גברים?
מחקרים מראים כי נשים מקבלות פחות הזדמנויות. לא רק הזדמנויות עסקיות, אלא גם הזדמנויות ל-networking. זו עובדה מרגיזה ומטרידה, בטח לאור הנתונים לפיהם נשים מהוות היום יותר מחצי מהאוכלוסייה וכמעט מחצית מכוח העבודה. אך סטטיסטית, ככל שעולים במעלה דרגות הניהול, ייצוג הנשים הולך ומצטמצם.
בסדנאות רבות לנשים מתמקדים כיום בחשיבותם של בניית קשרים לצורך יצירת ההזדמנויות ומעודדים נשים למצוא חונכים ובכירים שיפרשו עליהן את חסותם, אך צורת ההסתכלות על התהליך אינה בהכרח המתאימה ביותר והאנרגיה של אותן הנשים מופנית לעיתים למקום הלא נכון.
שריל סנדברג מסבירה בספרה "לפרוץ קדימה" (“Lean-In”) כי בעוד גברים מתמקדים בתהליך הנטוורקינג בקבלת תשובות לשאלות עסקיות קונקרטיות, נשים מחפשות אישור ועזרה. היא מדמה את החיפוש אחר חונך אצל נשים למקביל המקצועי של ההמתנה לנסיך על הסוס הלבן, וכי בעצם נשים חונכו כך שכל שעליהן לעשות הוא רק למצוא את החונך הנכון כדי שיזניק אותן במעלה הסולם, כלומר, מלמדים נשים להיות תלויות יותר מידי באחרים.
מנתונים עולה כי חונכים ואנשי מפתח בוחרים לתת חסות למועמדים על בסיס הפוטנציאל והביצועים שלהם ואם לומר את האמת, זה הגיוני – אדם שהתבקש להיות מנטור, סביר להניח כי יהיה אדם עסוק וקצר בזמן, ויעדיף להשקיע במי שהוא יאמין כי יש לו סיכוי לצמוח ולהפיק תועלת של ממש, מן העזרה שניתנה לו. היחסים בין המנטורים לחניכים יכולים להתפתח ולהפוך להיות מועילים והדדיים, אם החניכים אכן משתמשים בזמן שניתן להם בתבונה, שואלים שאלות משמעותיות ופתוחים למשוב.
ומכאן, שכשנשים פונות לחפש אחר חונכים ואנשים שילוו אותן בדרכן המקצועית, חשוב שלפני הכל יצטיינו בעבודתן ויעשו את הכי טוב שלהן. בנקודה שכזו, פנייה לגורמי מפתח במטרה לפתוח הזדמנויות ולייצר קשרי חונכות תגיע מנקודת חוזק ותאפשר לייצר קשר משמעותי ויעיל.
איך זה עובד אצלי?
מאז שאני זוכרת את עצמי, היה לי מסלול די ברור בראש של מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה". גדלתי במשפחה שתמיד דחפה למצוינות, ואותו village שהקיף אותי, עודד אותי לצעוד ב"מסלול קלאסי", שהחל ביחידה מיוחדת בחיל המודיעין, כיזמת, סטודנטית למדעי המחשב ומפתחת תוכנה. (כן כן, בדיעבד, ברור לי עד כמה "המסלול הקלאסי" שהכרתי הוא לא "קלאסי" לכולן ועל כן אני מנטורית בארגונים רבים לקידום נשים צעירות).
בכל מקום ובכל מסגרת, עבדתי קשה כדי להגיע להישגים הכי גבוהים שניתן ודאגתי לייצר באופן מכוון ויזום מפגשים עם אנשים מעניינים מהתחום, כדי לודא שאני לא נשארת מקובעת לאותו מסלול.
לפני שנה וחצי מצאתי את עצמי בצומת דרכים משמעותית. הגעתי לנקודה שבה עליי להחליט מה יהיה הצעד הבא בקריירה שלי. בזכות ה-village המגוון שגיבשתי, כמות האפשרויות גדלה באופן משמעותי. כך גם נחשפתי לתוכנית מצטיינים חדשה במייקרוסופט להכשרה של מנהלי מוצר. 5 בלבד מתקבלים ובמסגרתה הם עוברים בין מספר מוצרים שונים בחברה. תוכנית מנהלי המוצר במייקרוסופט קסמה לי מאוד. כמובן שעצם היותה אקסקלוסיבית וחדשנית היה מאוד מרגש, אך ההבנה שאוכל להחשף לשלושה מוצרים שונים, ודרכם גם להמוני אנשים עם גישות מגוונות, שיטות שונות ומסלולי קריירה אחרים, הביאה אותי להבנה שאוכל ללמוד ולהתפתח שם בצורה בלתי רגילה, ולכן לשם החלטתי שאני מובילה את עצמי.
כשהגעתי לתוכנית, הבנתי שאני הבחורה היחידה מתוך חמשת מנהלי המוצר שהתקבלו, והרצון להוכיח את עצמי רק הלך והתעצם. המעבר בין הצוותים השונים בתוך החברה איפשר לי להתפתח בצורה מהירה ומשמעותית אפילו יותר ממה שציפיתי. בכל צוות אליו הגעתי דאגתי בראש ובראשונה להוכיח את עצמי מקצועית ולודא שאני עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר, אחרת הבנתי שלא משנה מה, לא יהיה לי עם מי ועל מה לדבר. כשצברתי יותר ידע בתחום והוכחתי את עצמי, התחלתי להפנות גם יותר קשב ליצירת קשרים.
האפשרות לצבור ידע רב בתחומים שונים ולהכיר אנשים מקבוצות אחרות, אפשרה לי להתרחב בסופו של דבר גם מחוץ למעגלי הקבוצות המוכרות, ולפנות בשאלות ממוקדות ורלוונטיות גם לאנשי מפתח נוספים בארגון. כיום, אני מעורבת במספר פרויקטים משמעותיים וייחודיים, מעבר לעבודה היומיומית שלי כמנהלת מוצר, ומקבלת ליווי והכוונה ממספר מנטורים מדיסציפלינות ומקבוצות שונות.
יצירת קשרים היא עבודה בפני עצמה, אך היא משתלמת
העבודה הקשה בשילוב עם ההקפדה על יצירת קשרים, היא זו שאפשרה לי להגיע לנקודה בה אני נמצאת היום, ואני עדיין רק בתחילת הדרך – בניית קשרים היא עבודה אינסופית, ולכן אני משקיעה בה תכנון רב ומחשבה.
ככל שהתקדמתי בדרך, התחדדה לי יותר ויותר ההבנה שההתקדמות בקריירה תלויה כמובן בי, בהשקעה שלי ובמטרות שאני מציבה לעצמי, אך גם בדרך שאני עושה כדי להשיג את אותם דברים, והאנשים שמלווים אותי בדרך זו. ההשקעה ב-village שלנו ובבניית קשרים עם אנשי מפתח, היא חלק בלתי נפרד מתכנון הקריירה שלנו וצריך להשקיע בה זמן, מחשבה ולעשות אותה בצורה טקטית ושקולה כדי לפתוח לעצמנו דלת להזדמנויות נוספות, שמגיע לנו לקבל.
אז אומנם זו קצת קלישאה, אבל:
”If you want to go fast, go alone, if you want to go far, go together”
ענבר בדיאן
יזמת, פעילה חברתית ומנהלת מוצר בחברת מייקרוסופט
LinkedIn