שלום, קוראים לי נופר. אני CTO של חברת Joonko, אני אמא לשניים, ואני מנוהלת על ידי רגשות אשם.

אין אשה שלא נתקלת בזה. וכל אחת קוראת לזה בשם אחר. אני קוראת להם ״רגשות אשם״, והם יכולים להיות  מתורגמים לציפיות של החברה שסביבי, ציפיות שלי מעצמי, הפחד מראש לאכזב ולהתאכזב, מודל של ״איך אמא אמורה להיות/להיראות״. וכמובן- עוד הרבה הרבה אחרים. 

אבל בואו נתחיל רגע מההתחלה:

רגשות האשם שלי ניהלו אותי עוד אפילו לפני שהילדים נולדו: החובה המגדרית למלא את תפקידי בכוורת: ללדת ילדים. מיד. לטפח ולטפל בדור העתיד.

כך שבשלב מאד צעיר בחיי, אני מוצאת את עצמי מוקפת ו״מאכזבת״: מטורגטת בפייסבוק במודעות, נשאלת על ידי סבתא שלי בארוחות משפחתיות מורחבות ״נו, מה קורה עם ילדים״ עם הכותרת "אני לא נהיית צעירה יותר".

כבר אז, גם אם התנגדתי נחרצות ואמרתי לעצמי - ״שניה, קודם קריירה, אני לא נותנת הולכת לתת ל״ציפיות של״ לנהל אותי או את החיים שלי״, ואסרטיבית ככל שהייתי, מול עצמי ומול אחרים, רגשות האשם שלי הלכו והתעצמו. 

אי שם ב2017, התחלתי לעבוד בג'ונקו (שהיה אז סטארט אפ בראשית דרכו) בתור גיוס ראשון של מפתחת ראשונה. לראשונה בקריירה המקצועית שלי- הרגשתי מועצמת, למדתי בכל יום דברים חדשים ובעיקר הרגשתי שסוף סוף רואים אותי הרבה מעבר למפתחת שהייתי. פתאום הרגשתי שיש גם מקום בשולחן גם לדעה שלי ולא רק כדי לסמן וי, אלא, כי באמת אכפת להנהלה לשמוע מה שיש לי לומר.

בתקופה הזו, לרגשות האשם כמעט לא היה מקום. הרגשתי שאני במקום טוב מבחינה מקצועית, נהניתי מהעבודה שלי. 

אבל החגיגה הזו נגמרה כשנכנסתי להריון, ואז-  ורגשות האשם הרימו ראש יפה יפה.

פתאום המחשבות מתחילות לרוץ, חששות שמופיעים ובעיקר עולה השאלה - איך, לעזאזל, מסתדרים עם תינוק ועבודה? בעבודה, יש לומר, הגיבו יפה מאד- איחלו בשעה טובה ופרגנו למהלך - אבל אני (ורגשות האשם) לא הצלחנו להרפות. 

ואז, כשאני בחודש הרביעי להריון, החברה עברה שינוי משמעותי - עשינו חשיבה מחדש על המוצר, וכחלק מהתהליך המשמעותי הזה - החברה חיפשה CTO חדש כדי להוביל את הפיתוח הטכנולוגי של הכיוון החדש של המוצר.

עילית, המנכ"לית, הציעה לי להתמודד על משרת הCTO בידיעה שאני בהריון! 

הייתי כלכך מופתעת.

ואז- המחשבות: את רגע לפני לידה, למה את עושה את זה לעצמך? הרי יש עוד חמישה חודשים עד ללידה. איך אתמודד עם תפקיד שידרוש ממני יותר?  איך אתמודד עם רגשות האשם שיגיעו אם אקח את התפקיד?

האם אני אהיה אמא פחות טובה?

ואז- אחרי לילה שלם ללא שינה, כשמחשבות מולידות מחשבות, החלטתי ללכת על זה ולהתמודד על התפקיד. יצאתי לדרך עם שתי החלטות:

האחת, אל תתני לרגשות אשם לנהל לך את החיים, את תנהלי את רגשות האשם. 

והשניה, בהשראת שריל סדנברג, החלטתי לאמץ את המוטו: אל תעזבי לפני שאת עוזבת (הדבר הזה- שנשים עושות, עוד בשלב מחשבה על הריון וילד נוטשות מנטלית את העבודה שלהן, מתחילות בויתורים ונסיגות בגלל החשש של ״מה יהיה״).

אחרי תהליך מול מועמדים נוספים, נבחרתי לתפקיד והתחלתי להוביל את העשייה הטכנולוגית של ג׳ונקו. גאה ושמחה, ומאותגרת מקצועית, אבל עם יד על הלב, רגשות האשם לא נעלמו אף פעם. למעשה, הם התחזקו אחרי הלידה הראשונה ואפילו התחזקו יותר אחרי הלידה השניה של הבת שלי.

אז הכי קל לומר - אמהות עובדות- אתן אמהות נהדרות. קחו את רגשות האשם האלו ותעיפו אותם לעזאזל. זה קל לשלב קריירה וילדים. אבל אני רוצה לומר את האמת: זה לא קל. אמהות זה לא קל. קריירה בכירה- זה לא קל. 

אבל הנה כמה טיפים שיעזרו לעשות את הסינרגיה הבריאה בין בניית משפחה לבניית קריירה:

• תמצאי מקום עבודה שמאפשר

היכולת שלי לנהל את רגשות האשם שלי מול המשפחה שלי הוא הרבה בזכות הארגון, שמאפשר ומבין 

שיש לנו משפחה וחיים מלבד לעבודה, ואז השילוב נהיה קל יותר.

כשיש שבועות שבהן אני צריכה לתת יותר "זמן בית" אני לא ארגיש רע לצאת מוקדם גם כל יום במהלך השבוע. וכשיש שבועות שבהן אני צריכה לתת יותר "זמן עבודה" אני לא ארגיש רע להישאר יומיים ארוכים מהרגיל השבוע ולא להגיע להרדמות באותם ימים.

הכל עניין של איזון והיכולת שלי לנהל איפה אני שמה את הדגש היום, איפה צריכים אותי יותר כרגע. 

• תאמיני בדרך שלך ואל תקשיבי לקולות של אחרים

די. בשנת 2022 צריך להכחיד אמירות כמו "רק אמא יודעת לטפל טוב בילדים". 

לא אשכח לעולם שיחה עם מנהלת משרד של חברה אחרת שהייתה איתנו בקומה. בשיחת מסדרון שגרתית, היא לא הבינה איך אפשר לצאת אחרי השעה 15:00 מהעבודה, איך הילדים יכולים לגדולים בלי לראות את אמא אחרי הגן ובאופן כללי- טענה נחרצות שההשפעה האיומה של היעדרות חלקית של אמא על הילדים- היא עצומה.

היא גם סירבה לקבל את העובדה שהם נמצאים חלק מהזמן עם אמא שלהם וחלק מהזמן עם אבא שלהם, הזמן עם אבא לא שקול לזמן עם אמא.

ולמרות שהטענות היו לא רציונאליות ולא מחוברות למציאות הן הצליחו להוציא אותי מאיפוס לאיזה יום יומיים עד שאמרתי לעצמי שאני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה, לכל הצדדים. שחשוב לי שהילדים שלי יהיו חשופים לאמא שמגשימה את עצמה ואבא שנושא חלק שווה בנטל.

• צריך לעשות עבודה טובה מלמטה כדי שתהיה השפעה מלמעלה

הגעת למקום שאת יכולה להשפיע על מדיניות? תעשי את זה. תעשי כל מה שאת יכולה כדי להשפיע על התרבות הארגונית כדי למפות מחדש את המדיניות כלפי הורים שעובדים ובטח בכל מה שנוגע לנשים שעובדות. תנסי בכל הכח להציג רעיונות להנהלה שלך, להתייעץ עם קולגות בחברות מקבילות ואל תתיאשי, בסוף משהו יתפוס. 

מאד קשה לי להתחבר לאמהות שאומרות- אני עושה הכל ונשים לא צריכות יחס מועדף. תהיי סופר וומן ותג׳נגלי. כמו כולן. אני מאמינה שצריך לשנות את הפרדיגמה- וגם כאן- צריך לחתור לשינוי. ולכן אני אומרת: את מנהלת? תתחשבי ותגלי גמישות לעובדות שלך איפה שאת יכולה. אם את יודעת שעובדת שלך מנסה להיכנס להריון, או שהיא אמא שעובדת תקופה לא קלה- cut her some slack. 

ולבסוף- אני אגיד, יש עוד דרך ארוכה ארוכה לצעוד לשוויון אמיתי, לא רק בתחום התעסוקתי. אבל צריכות להתחיל איפשהו. ואני מתחילה בלהתמודד בפנים גלויות עם רגשות האשם שלי. 

נופר ברכה, CTO של חברת ג׳ונקו (סטארטאפ בתחום הHR Tech, שפיתח פתרון טכנולוגי שמסייע לחברות לגוון את מצבת ההון האנושי). בוגרת קורס תכנות בבסמ"ח ושירתה ביחידת אופק בחיל האוויר כמפתחת וראש צוות תוכנה. נופר בעלת מעל 10 שנות נסיון בפיתוח ובניהול. את זמנה החופשי היא מקדישה לפיתוח הדור הבא של מנהיגות טכנולוגיות- כמנהלת תוכנית הסימולציות בבאות (הקהילה הגדולה בישראל של מהנדסות תוכנה בכירות, מדעניות נתונים וחוקרות) ומדריכה נשים צעירות במנטורינג ב Watoobi ובבאות. היא גם אמא גאה ל-2 תינוקות קטנים.