לאור הורדת תחזית דירוג האשראי של חברת מודיס וירידה של השקעות בישראל בתקופה הנוכחית ישנה תחושה של חוסר וודאות ועצבנות בקרב ארגונים רבים בשוק העבודה. ההערכה היא לפי הסקרים האחרונים (רשות החדשנות לגלובס) ש 80% מהסטרטאפים מתכוונים להתאגד בחו"ל ואכן 58% מהם כבר בתהליכי ההתאגדות (N12)
במהלך עבודתנו נחשפנו להרבה ארגונים שנמצאים בתהליכי "היפוך שרוול". היפוך שרוול (Corporate Inversion) הוא שם לסדרת פעולות הגורמות לשינוי מבנה התאגידי של החברה ומעבירה אותו לאקו-סיסטם אחר. מטבע הדברים, החברות מתמקדות במעבר החברה לארה"ב.
במובן הבין תרבותי, אם עד כה הסוגייה הזו הייתה מינורית עבור חברות וזאת בטענה כי המטה שלה התנהל בישראל ולמרות הסניפים ברחבי העולם האינטראקציות היו לא רבות, מספר העובדים היה יחסית יותר קטן והפעילות התמקדה לרוב במכירות ואיך שהוא כולם הסתדרו. כעת, בזמנים של היפוך שרוול, הנושא התרבותי מחזיר את כובד המחויבות של החברה להתמודד עם הסוגייה התרבותית וזאת משום שמטה החברה עובר ברמה התאגידית למדינה אחרת. הסיטואציה החדשה מעמידה בפני החברה לא רק את השינוי התאגידי והמיסוי אלא גם את הסוגייה הבין תרבותית משום שהחברה הופכת להיות אמריקאית לכל דבר ועניין.
כיצד הדבר בא לידי ביטוי בנושא עבודה משותפת בין העובדים האמריקאים לישראלים? מן הסתם יהיה גיוס רחב של עובדים מקומיים למטה החדש בארה"ב וזה אומר שיהיו עובדים רבים שכנראה לא עבדו לפני כן עם ישראלים ולא מכירים את התרבות, את סגנון התקשורת וסגנון העבודה הישראלי – והרי הם יצטרכו לעבוד ביחד. פועל יוצא של הסיטואציה – אחד מתוך שלוש מבכירי הייטק בישראל שוקלים להעביר עובדים לחו"ל, ואם מדובר מעבר לארה"ב, הרי זה מחייב את אותם העובדים להבין את נוהלי העבודה אמריקאיים על כל ההשלכות שבכך.
העברת מסרים סמויה
עבדנו לאחרונה עם חברה שעשתה היפוך שרוול. הם ביקשו שנתמקד בהדרכה שלנו בהבדלי סגנון התקשורת שלעיתים גורם לאי הבנות, היעלבויות, ואפילו הפסקת עבודה בין הצוותים.
להיות לגמרי כנות, הצוותים היו די סקפטיים לגבי "סדנא של שלוש שעות על תקשורת בין תרבותית. למה צריך כל כך הרבה זמן, תנו לנו את ה"עשה ואל תעשה" ונחזור למחשבים שלנו, הרי זמן של הייטקיסט הוא יקר...."
לימוד העשה ואל תעשה הוא בהחלט חשוב, במיוחד כשאנו מבקרים במדינה שהתרבות שלה לא מוכרת לנו, ושונה מאוד משלנו – למשל כמו ההבנה של להימנע מלעשות את סימן האוקי בברזיל, או כמה נשיקות על הלחי מקובל לתת לקולגה שלנו בצרפת. אבל, איך זה עוזר סביב שולחן משא ומתן או כשצריכים לעבוד ביחד מרחוק ולקבל החלטות, לפתור בעיות ועוד?
בחברה שכולם יושבים באותו משרד או אפילו באותה מדינה, העברת מסרים סמויים הוא הנורמה. כמה שאנו יותר קרובים פיזית אחד לשני ובאים מרקע תרבותי דומה, המסרים הסמויים עוברים יותר בקלות. אנחנו מתקשרים דרך אינטונציה, שפת גוף ובמילות מפתח. זו סוג תקשורת שמאפיינת גם זוגות החיים הרבה שנים ביחד: כשאחד מהם מתחיל משפט כמו: "איפה שמת את ה..." ולפני שסיים, השני עונה: "המפתחות שלך על השידה בסלון."
יתרה מזו, אם במסדרון אפגוש קולגה עם מבט מודאג על פניו, אשאל "מה קורה, אפשר לעזור" והרבה דילמות נפתרות כך, או עם המנהל שלי מבקש דחוף את הדוח שעוד לא הכנתי, שפת הגוף שלי כנראה תסגיר אותי שעוד לא התחלתי לעבוד על הדוח.
מדברים אמריקאית
כל זה משתנה כשהחברה גודלת, פותחים עוד סניפים במדינות אחרות, וישנם עובדים רבים מתרבויות אחרות שלהם סגנון תקשורת שונה משלנו.
נחזור לחברה שלנו. כולנו מדברים אנגלית אבל האם זו אותה אנגלית? האמריקאים מדברים "אמריקאית" וכשהמנהל שלך אומר לך "אני לא בטוח שהדוח שלך משקף את כל הנתונים" הוא מתכוון שתשב על הדוח שוב ותשלים את כל הנתונים החסרים. זו לא המלצה אלא "באמריקאית מנומסת" אומר תעשה את זה. אנחנו הישראלים הרבה פעמים נופלים למלכודת "הנימוס האמריקאי" והם מצידם נעלבים מהישירות "יתר" שלנו שמתרגמת לאגרסיביות.
בנוסף, כשעובדים בשני צידי האוקיאנוס המסרים הסמויים כבר לא עובדים. אם לא תגיד לי במפורש שהדוח שלי לא טוב, לא אשלח לך דוח חדש, ובוודאי לא באותו יום כי המושג "דחוף" הוא גם תלוי תרבות.
אחת התלונות האופייניות בין האמריקאים לישראלים חוזרת על עצמה בשיחות זום טרנסאטלנטיות. האמריקאים מטבעם בסגנון התקשורת שלהם מנומסים, כלומר הם יקשיבו בנימוס, לא יפריעו באמצע המשפט, ויחכו שהשני יסיים את דבריו. סגנון התקשורת שלנו "מעט" שונה. אנחנו נוטים להתפרץ לתוך דבריו של השני, אנחנו רוצים להוכיח שאנו צודקים, ואנחנו גם מדברים בציווי, סגנון שאימצנו מתקופת השרות הצבאי שלנו. הבעיה היא המפגש בין שני הסגנונות, המנומס והמחוספס.
אימוץ מתודולוגיות עבודה חדשות
אם המבנה התאגידי הפך להיות אמריקאי, גם הצביון, החשיבה וההתנהלות היום יומית תשתנה בהתאם. ולכן, על החברה לאמץ מתודולוגיות עבודה חדשות, כאלה שמתאימות לתרבות אמריקאית. אם עד כה הישראלים באו לעבודה בטישירט ונעלי טבע, אולי זה כבר לא מתאים? ואיך עונים לאימייל "באמריקאית"? לדוגמה, בחברה המדוברת, האמריקאים משקיעים זמן ומאמץ לכתוב מייל מפורט המסביר איך הם פתרו בעיה טכנית מסוימת והישראלים מגיבים, "סבבה תודה". והנה דוגמא לאיך נולד קונפליקט בין תרבותי. האמריקאי נעלב מהסגנון, הישראלי כלל לא מבין מה הוא עשה לא בסדר, הרי אמר תודה, ומשם נוצרת אצל שני הצדדים תפיסת סטראוטיפית לגבי "החוסר נימוס" הישראלי ו"לחפירה" האמריקאית.
ארבע טיפים לגישור הפערים
לסיכום, חשוב לזכור שכולם באים עם כוונות טובות ולא משנה באיזה צד של האוקיאנוס הם עובדים, המטרה המשותפת הינה - הצלחת החברה והפיכתה לגלובלית לא רק בהתנהלות אלא גם במינדסט.
מומחית לייעוץ והדרכה בין־תרבותית ומייסדת תחום ההדרכה לאינטליגנציה תרבותית בישראל
מאמרים נוספים
