היעד הטבעי של חברות סטארט אפ ישראליות הוא ארה"ב. יש לכך מספר סיבות: גודל השוק ומספר הלקוחות העסקיים, אחידות השוק, השפה האנגלית השגורה בפי רוב הישראלים, פוטנציאל האקזיטים, ומשקיעים אמריקאים שמעדיפים להיות קרובים לחברות שהשקיעו בהן.

אך לעבודה מול ארה"ב יש גם כמה חסרונות, שכל יזם שעבר לשם עם החברה שלו הרגיש אותם על בשרו. משמעות העבודה בארה"ב היא לא רק מרחק אדיר ממרכז הפיתוח, המשפחה והחברים בישראל, אלא גם מרחקים גדולים בתוך ארה"ב.  לשם השוואה, המרחק בין ניו-יורק לסן פרנסיסקו הוא כמו המרחק בין תל אביב ללונדון.

הבדלי השעות מחייבים שיחות אל תוך הלילה. עבודה בארה"ב כרוכה כמובן בהוצאות תפעול אדירות הנובעות גם מאופן עשיית העסקים במדינה זו. מעבר לכך, קיימים הבדלי מנטליות משמעותיים בין ישראל לארה"ב, שישראלים רבים אפילו לא מודעים להם.

נשאלת השאלה, האם יש אלטרנטיבה לארה"ב ואם כן מה היא? למרבה הצער, השוק המקומי אינו גדול מספיק עבור רוב חברות הטכנולוגיה במונחים של החזר על ההשקעה ופוטנציאל צמיחה ומכירות, כך שישראל לבדה לא מהווה אלטרנטיבה.

אבל ישנם מקומות אחרים. לאחרונה פרסם שר הכלכלה נפתלי בנט כי הייצוא הישראלי לאסיה עקף את הייצוא לצפון אמריקה. מגמה זו מצטרפת לכיוון אחר עליו רציתי להמליץ: התמקדות באירופה.

השוק האירופאי נוח מאוד לעבודה של חברות ישראליות. כמות לקוחות דומה לשוק האמריקאי, מנטליות הרבה יותר קרובה למנטליות הישראלית (!), קירבה גאוגרפית, אזורי זמן דומים, הוצאות תפעול נמוכות יותר, טיסות זולות, סביבה תחרותית קלה יותר, ריבוי דוברי שפות זמינים בישראל ועוד, הופכים את השוק האירופאי ליעד אטרקטיבי במיוחד.

חברות סטארט-אפ וטכנולוגיה רבות רצות באופן אוטומטי לארה"ב ולעיתים קרובות הן נכתשות לפני שהן מגיעות למטרה. לעומת זאת, באירופה אחוזי ההצלחה יכולים להיות גבוהים הרבה יותר.

אצלנו ב-One Hour Translation , אנו עובדים עם לקוחות עסקיים מכל רחבי העולם, כולל כמובן לקוחות מאירופה ומצפון אמריקה. כמו כן, יש לנו משרדים בקייב, בוקרשט, ניקוסיה וניו-יורק, בנוסף למשרד ברחובות. בפועל, העבודה מול אירופה מייצרת רמת הכנסות דומה לזו של השוק האמריקאי, אולם הרווחיות של הפעילות באירופה גבוהה יותר בזכות הוצאות תפעול נמוכות יותר באופן משמעותי. במילים פשוטות: הפעילות האירופאית פשוט משתלמת לנו יותר.

מכירה באירופה מחייבת היערכות מתאימה. מבחינה תפעולית עיקר ההבדל טמון בשפות השונות ביבשת. אסור להניח ש"כולם יודעים אנגלית ויהיה בסדר", אכן הדור הצעיר באירופה שולט יותר באנגלית, אבל 80% מהקונים באינטרנט, שאינם דוברי אנגלית כשפת אם, מעדיפים לקנות בשפתם. המשמעות ברורה: יש להתאים את המוצר, השירות, הצגת החברה ושירות הלקוחות (!) לכל מדינה בה פועלים.

בפועל יש לבצע לוקליזציה של אתר האינטרנט של החברה (תרגום והתאמה של התכנים למדינה הרלוונטית), תרגום של החומר השיווקי והפרסומי, תרגום של האימיילים הנשלחים ללקוחות, תרגום של האפליקציה, מדריכי המשתמש וכו'. מדובר בהוצאה חד-פעמית לא-גבוהה יחסית, ולאחריה נדרשות רק עלויות שוטפות נמוכות לביצוע עדכונים.

בנוסף, חשוב להיערך למתן שרות לקוחות רב-לשוני. העלות של מתן שרות טלפוני רב-לשוני גבוהה יחסית ויש לקחת זאת בחשבון. לחלופין, מתן שרות לקוחות רב-לשוני באימייל פשוט הרבה יותר, גם ללא נציגי שירות דוברי שפות. ניתן להשתמש בכלים דוגמת Transbox המאפשרים לענות ללקוחות בשפתם על-ידי תרגום של האיימילים הנכנסים והיוצאים ישירות ממערכת הדואר או ממערכת ה-CRM של הארגון. כך, נציגי שירות הכותבים בעברית או באנגלית יכולים לתקשר עם לקוחות מכל מדינה בעולם. על-מנת לסבר את האוזן, 95% מהאנשים המחוברים לאינטרנט מדברים 50 שפות בלבד (מתוך כ- 7,000 שפות בעולם). כמו כן, 80% מהמסחר האלקטרוני בעולם מתבצע ב-7 שפות בלבד: אנגלית, ספרדית, צרפתית, גרמנית, רוסית, איטלקית, יפנית.