אני זוכר את "תקופת האבן" של האינטרנט, אותם ימים בהם חיבור ביתי במודם במהירות מקרטעת של 56k  יצר רעשי חיבור מזעזעים של פקס, ועדיין נחשב ליתרון נדיר. 

זוכר את ההתרגשות הראשונית בכניסה לצ׳אט ב- IOL , ומהעובדה שצריך לבחור ."NickName"  משם המשכנו ל"תפוז", תוכנת ה-"ICQ" וה-"MSN". הכל התפתח במקביל וריצד מולנו במסכים בגווני ירוק-שחור. השיאים ששברנו היו מקסימום ב״נחש הפיצה״, אותו משחק נוסטלגי שהותקן בניידים הישנים של חברת נוקיה, ובו כולנו היינו מפלצת פיקסלים שרודפת אחרי נקודה ומנסה לא להתנגש בעצמה בתוך מבוך. אין לי הסבר איך שרדנו בלי להשוויץ בשיא על הקיר בפייסבוק, או לשלוף את האשראי כדי לקנות לנחש סט בגדים תואם מהחנות המקוונת באפסטור.

האבולוציה של המכשירים הניידים הישנים, היא המרת המסך לדור השלישי ומאוחר יותר לגרסה העדכנית, הייתה כנראה התהליך הכי מהיר בעולם. זה אולי לא נשמע כמו תיאור מדעי, אבל לפני ששמנו לב לכל העולם היה חיבור לאינטרנט אלחוטי בכיס וגישה ליו-טיוב בלחיצת כפתור.

כיום, העולם מחובר למדיה בכל רגע נתון. אנחנו רואים טלוויזיה ומסמסים בוואטסאפ, מכינים ארוחת ערב ומעלים לאינסטגרם, מפרסמים שיר שכתבנו בפייסבוק והחיוך עולה כשהלייקים מתרבים. בין אם מדובר בניווט, באינציקלופדיה או בקבוצת תמיכה - ברשת נמצא תחליפים להכל.

לשחוט פרה קדושה ולנוח

עד כאן נוסטלגיה, ועכשיו נחזור למציאות. כיום, מפרסמים מתחילים להבין שכדי למשוך את תשומת הלב שלנו צריך להתפשט על כדור הריסה, צריך הפקה של מאה רקדנים בקוריאה, צריך סרטון אנימציה של רובוטריק שיורה ציצים עם פרצוף של חן טל.  אם זה לא שערורייתי, אם זה לא שוחט איזה פרה קדושה, אם זה לא מעניין ומהודק ומצחיק ומקורי, אנחנו בחיים לא נעביר את זה הלאה ולא בטוח שבכלל נסיים לצפות בזה בעצמנו לפני שנעבור לראות מה חדש בטינדר.

יכול להיות שאנחנו פחות סבלניים, יכול להיות שפשוט מנסים להיחלץ ממזבלת התכנים ברשת ויכול להיות שפשוט נמאס לנו מHard sale  ופרסומים מסחריים ישירים שגם ככה מתקיפים אותנו מכל עבר, בכל שעות היום ובכל המדיות הרבות. ביוטיוב בא לנו פשוט ליהנות מהתוכן- לצחוק מהמערכון או להתלהב מהקליפ של השיר. מפרסם שמבין את המדיה, יודע שהוא צריך לייצר היום את ההתאמות לטובת התוכן ולא להיפך כי בסוף התוכן הוא המלך ורוב היוצרים המצחיקים ביותר בעולם נמצאים היום ביוטיוב.

רשת המסעדות "בורגר קינג"הייתה הראשונה לזהות את הפוטנציאל לפני ארבע שנים, כשמיהרה לקחת את החסות על מערכוני האנימציה הקורעים של סת׳ מקפרלן ("פאמילי גאי"). בזכותם, היא זכתה לעשרות מיליוני צפיות מה שבוודאות הביא לה לחשיפה משמעותית בהרבה מזו משיגה במדיה המסורתית ובתקציב נמוך בהרבה, ואפילו זה היה מיליונים.

מפרסמים יצטרכו להיות אמיצים ויצירתיים ולמצוא את מהלכי התוכן הנכונים עבורם, לזירה היוטיובית חוקים משלה וכדי להתבלט בה הכרחי להיצמד לתוכן שיצליח לייצר זכירות ולא להעלם במזבלת התכנים. אני ממליץ להם לשתות מיץ אומץ וללכת עוד צעד עם המדיה הזו שנמצאת היום בכיס של כל אחד מאיתנו גם אם זה יהיה כרוך בלצאת קצת מהמסגרות שהתרגלו אליהן במדיות הישנות. בעצמכם אמרתם שאתם רוצים ים צפיות, אז יאללה- קפצו למים.