מדינת ישראל מתגאה בתעשיית הייטק משגשגת המתבטאת בפעילות  אקדמית ענפה, חוקרים ברמהעולמית וחברות טכנולוגיות כישרוניות. את הפוטנציאל הקיים בתעשייה זו נראה כי החברות הרב לאומיות גילו וכבר היום, לפי מחקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית נראה כי 63% מכל ההשקעות במרכזי מו"פ מגיעות מחברות טכנולוגיה בינלאומיות הפועלות בארץ, ויותר מ- 67% מהעובדים במרכזים אלו מועסקים על-ידי חברות זרות שהקימו בישראל מרכזי מחקר.  נתוני הלשכה משנת 2011 מראים כי מרכזי הפיתוח של  SAP, Facebook, Google, Apple, Microsoft, IBM, Intel, HP ועוד מעסיקים לא פחות מ- 34 אלף עובדים,  כאשר מספר המועסקים עולה כל שנה.

מחקר זה הרגיז גורמים רבים בארץ, אשר טוענים שהמהנדסים אומנם ישראלים, אולם הצמיחה והידע לא שייך לישראל וכך, החברות הזרות הן הנהנות מגישה ראשונית לטכנולוגיות פורצות-דרך.

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, יעקב פרי, אף הרחיק לכת באומרו ש"כלכלת ישראל נסמכת במידה רבה על מקורות מימון ממדינות אחרות לצורכי מחקר ופיתוח, וזהו מצב שברירי" עוד אמר כי  "אם לא נגדיל את ההשקעה הממשלתית במחקר ופיתוח יתערער בסיס הידע של ישראל".

אני מאמין, כי מרכזים אלו מספקים הכשרה ייחודית ובכך מטפחים את העובדים הישראלים המבריקים ביותר. המרכזים משמשים למעשה כאינקובטורים עבור היזמים הצעירים. עובדים רבים עוזבים את החברות הרב-לאומיות לאחר שצברו ניסיון רב והם מוכנים להקים חברות הזנק משלהם, מצוידים בקשת של מיומנויות, ידע ונסיון שצברו במהלך עבודתם במרכזי המו"פ האלה.

בנוסף, עולה כי פעילותם של מרכזי מו"פ זרים ושל חברות רב-לאומיות בארץ מהווה מקור ליצירת תעסוקה, בניית עסקים חדשים וכמובן, תורמת לתפוקה הכלכלית בארץ.

על מנת לטפח יזמות טכנולוגית ישראלית מקורית, מדינת ישראל לא יכולה לוותר על המרכזים הטכנולוגיים של החברות הרב-לאומיות. אין טעם לבכות על כך שהתוצרים המפותחים אצלנו בסופו של דבר מיוצאים לחו"ל.

אדרבא, יש להמשיך ולעודד את הפעילות של חברות אלו בארץ אשר מספקות הכשרה לאלפי עובדים, חושפות את העובדים לתהליכים ושיטות עבודה בינלאומיות ומכשירות קרקע פורייה לרכישות של טכנולוגיות ישראליות מקוריות.

בהעדר מרכזים אלה, ספק אם תעשיית ההיי-טק הישראלית החדשנית והייחודית היתה מגיעה לפסגות שהיא השיגה בשנים האחרונות.