היום לפני 12 שנה אירעה סדרת הפיגועים בארה"ב. אחת המסקנות של הממשל האמריקאי, אחת מני רבות, מאותו יום נורא עסקה ברשתות התקשורת בין כוחות ההצלה. באזורי אסון, כפי שמוכר גם בארץ, רשתות התקשורת נופלות ופוסקות מלעבוד. באותו זמן קריטי קשה עד בלתי-אפשרי ליצור קשר טלפוני או סלולרי בין האנשים הנמצאים באזור הסכנה.

בישראל יש מעט ארגוני כוחות ביטחון והצלה – המשטרה, מכבי-אש ומגן דוד-אדום – אך בארה"ב ארגוני ההצלה מבוזרים הרבה יותר. בהתאם לכך, התקשורת ביניהן מורכבת עוד יותר וחלקה נעשתה באמצעים גלויים ופתוחים. כשאלה קרסו בזמן האסון, נוצר נתק בין הכוחות, מה שהקשה על התיאום ביניהם.

בעקבות האסון נולדו יוזמות מקומיות בכמה מדינות בארה"ב במטרה להקים רשתות ייעודיות לעת חירום. רשתות ייעודיות לכוחות ההצלה הוקמו בכמה מדינות, כשמדינת ניו-יורק, זו שהיתה במוקד אסון התאומים, אימצה רשת ייעודית לכוחות ההצלה כבר בשנת 2006. לרשת שהוקמה בניו-יורק יש זווית ישראלית, שכן היא הוקמה עם ציוד של חברת הטכנולוגיה הישראלית סרגון.

לאחרונה יצאה בארה"ב הוראה שמטרתה לתקן את הבעיה הנוצרת מקריסת רשתות תקשורת בזמן אסון. במסגרת התוכנית הוקמה הרשות FirstNet. תפקידה של הרשות הוא לבדוק את האפשרויות להאחדה של רשתות תקשורת ייעודית לכוחות ההצלה לעיתות חירום (Public Safety). קיימות כמה אפשרויות להקמת רשתות בעת חירום, ביניהן באמצעות סיבים אופטיים, רשתות קוויות, ורשתות המבוססות על גלי מיקרוגל. 

כיצד שומרים על זמינות בעת אסון?

רשתות התקשורת של כוחות ההצלה זקוקות לזמינות מלאה בעת אסון. הרשתות נדרשות להציג ביצועים גבוהים מבעבר, כך שאם בעבר היתה נדרשת רק תעבורה קולית בסיסית, הרי שכיום כוחות ההצלה משתמשים ביישומים כבדים הרבה יותר. היום התעבורה בחירום כוללת אפליקציות ניווט, העברת מידע, וכל אלה במהירות רבה מבעבר. לכן, לרוב לא מסתפקים רק ברשת סיבים ויוצרים גיבוי עם תקשורת המבוססת על גלי רדיו.

"בתקופת ההוריקן 'קתרינה' בניו-אורלינס היתה הצפה בכל האזור וכוחות ההצלה היו צריכים קשר אחד עם השני", מספר אודי גורדון, סמנכ"ל בכיר לשיווק ופיתוח עסקי בסרגון, שמפתחת ומקימה רשתות תקשורת אלחוטיות, מבוססות מיקרוגל, המתאימות גם לתקשורת בעיתות חירום.

"הצבא האמריקאי הקים עם מערכות שלנו רשת אלחוטית מהירה, שלא מחייבת פריסה של סיבים בכל העיר. לאחר הקמה מהירה של כמה נקודות עם הציוד יוצרים חיבור בין הכוחות". 

מערכת החירום על גלי מיקרוגל עובדת בתדרים גבוהים בסביבה עירונית (למעלה מ-23 ג'יגה הרץ), ובסביבה פרברית, בה ניתן לפרוס את האנטנות במרחקים גדולים יותר, התדרים נמוכים יותר ונעים במנעד של 6-11 ג'יגה הרץ.

לכוחות ההצלה עצמם מוקצה ציוד-קצה ייעודי ונפרד למערכת החירום. כוחות ההצלה מקבלים מכשירים המתוכננים לעבוד ברשת הייעודית, כשהתעבורה ברשת עוברת הצפנה.

בעקבות המסקנות מפיגועי ה-11 בספטמבר, מדינות שונות בארה"ב פעלו לאמץ רשתות תקשורת ייעודיות לכוחות ההצלה, אך ההחלטות התקבלו באופן מבוזר ועצמאי בכל מדינה. לפעמים, אומר גורדון, ניתן היה למצוא באותה מדינה מספר רשתות שנבנו במקביל. כיום, בעקבות הקמת רשות FirstNet נערכות פעולות להסדרת הנושא וליצירת האחדה בתחום.

האפשרויות החלופיות להקמת רשתות תקשורת לכוחות הצלה הן באמצעות סיבים אופטיים, אך אלה כרוכים בעיקר בעלות תקציבית גבוהה הרבה יותר מאשר בשימוש ברשת מיקרוגל, מה גם שהם עשויים להיקרע או להישרף בעת האסון.

במה שונה מערכת חירום העובדת בתדרי מיקרוגל לעומת סיבים אופטיים?

"רשת מיקרוגל עמידה בהרבה בפני אסונות בהשוואה לרשת מבוססת כבלים או סיבים אופטים, שכן אלו יכולים להיקרע, להיחתך ולהישרף בקלות, ואילו לשם הקמת רשת מיקרוגל יש צורך בכמות קטנה בהרבה של ציוד פיזי", מסביר גורדון.

האם המערכות עמידות בפני תנאי השטח הקשים באזור אסון, כמו עשן וחום?
 

"המערכות זקוקות ל'קשר עין' ביניהן, כלומר, לקו ראייה ישיר, כמו גם לחיבור לחשמל. את החשמל ניתן לגבות באמצעות מצברים ובטריות. מבחינת קשר הראייה, גשמים למשל, לא מהווים חסם לפעילות של המערכת, גם אם יש חולשה מסוימת בסיגנל. אך פריסת המערכת נעשית בצורה כזו שיש גיבוי למקרה שמקטע מסוים בין המערכות נחסם. אפשר לבצע פריסה בצורת טבעת, או באמצעות מערכות כפולות, וכך יש פתרון למצבים של ניתוקים נקודתיים".