אנחנו כבר יודעים שהעולם בנוי על קשרים. אחרי הכל, מה שקובע הוא את מי אתם מכירים, לא מה אתם יודעים, נכון? ואחרי שזה נאמר, ככל שאתם נעשים עסוקים יותר, כך יש לכם פחות זמן לבזבז על פגישות שאינן רווחיות מפני ש- ובכן, אתם עסוקים בלעבוד על פעולות של יצירת רווחים.
אנחנו כבר יודעים שהעולם בנוי על קשרים. אחרי הכל, מה שקובע הוא את מי אתם מכירים, לא מה אתם יודעים, נכון? ואחרי שזה נאמר, ככל שאתם נעשים עסוקים יותר, כך יש לכם פחות זמן לבזבז על פגישות שאינן רווחיות מפני ש- ובכן, אתם עסוקים בלעבוד על פעולות של יצירת רווחים.
הבעיה היא שאתם כבר גם ככה פוגשים בהתקשרויות האיומות הללו על בסיס קבוע אם אינכם שמים לב, ועלולים למצוא את עצמכם במה שנראה כמו סבב פגישות חסרות תכלית שאינו נגמר. מהר מאוד הדבר הזה מוביל למצב שאני קורא לו "עששת זמן פרטי", שבו היכולת שלכם להיות פרודוקטיביים כנדרש במשרד מאוכלסת על ידי פגישות חסרות טעם, המכריחות את הזמן הפרודוקטיבי שלכם לחתוך אל תוך הזמן הפרטי שלכם- מצב שדי מזכיר עששת בשיניים.
החדשות הטובות הן שיש פתרון עבור הבעיה המסוכנת הזאת: להיות הרבה יותר בררנים לגבי הפגישות שאתם קובעים. כדי להיות ברור, אני מדבר רק על פגישות שמטרתן היא מראש להיות פרודוקטיביות ומבוססות לחלוטין סביב קידום מטרות העסק שלכם, לא על פגישות חברתיות.
אז, איך תזהו את בזבזני הזמן הללו מראש? בואו נביט בכמה.
1. קשר קלוש מחבר או עמית לעבודה.
כנראה שאלו הפגישות הפוטנציאליות השכיחות ביותר, ועל כן אתם חייבים להפנות תשומת לב מיוחדת אליהן. הסיפור הוא כזה: אתם במפגש חברים, מפטפטים עם כמה חברים על עסקים ונהנים ממשקה קר נחמד כשמישהו אומר לכם, "הי, יש לי חבר טוב שאתה חייב לפגוש. אני חושב שזה ילך ביניכם." התגובה הטבעית שלכם צריכה להיות, "מעולה, תודה," אבל במציאות אסור לכם לעולם לקחת פגישה כזאת, משום שהסבירות שהיא תסתיים בתוצאה פרודוקטיבית כלשהי שואפת לאפס.
אם וכאשר החבר שלכם באמת לוקח לעצמו את היוזמה לשלוח ביניכם לבין החבר שלו מייל היכרות, ארגנו שיחת טלפון של עשר דקות כהקדמה- כי "רוחב הפס שלכם הולך להיגמר"- על מנת לקבוע האם פגישה עם האדם הזה למשך שעה או שעתיים מהחיים שלכם היא הגיונית.
2. מחפשים "עצה".
זו עוד דוגמה מצוינת לפגישה שאין כמעט שום היגיון בלקיים אותה, לפחות לא פנים מול פנים. ואני מבהיר: אני לגמרי בעד לעזור לאנשים ולספק הדרכה בנושאים שייתכן ויש לי מומחיות. אני מאמין שמנטורינג הוא קריטי להצלחה מוקדמת והוא חלק גדול מהסיבה שאני נהנה כל כך לכתוב את טורי ה"איך ל-" הללו. לאחר שזה נאמר, ככל שאתם נעשים עסוקים יותר וזוכים בהצלחה גדולה יותר- שתהיה לזה איזו משמעות שיש לזה עבורכם- הזמן לעזור לכל מי שמבקש את העזרה פשוט לא יהיה קיים מבלי לגרום לעששת זמן פרטי, שממנה אתם מוכרחים להימנע לחלוטין.
במקום זאת, כשהבטחתם, ארגנו שיחת טלפון של עשר דקות תוך שאתם זוכרים שעם כמה שתרצו, לא תוכלו לעזור לכל מי שמבקש את עזרתכם.
3. כשמישהו מבטל פגישה קרוב לזמן אליו נקבעה.
הפגישה או השיחה נקבעה כבר לפני שבועות, ושבע דקות לפני הפגישה אתם מקבלים מייל: "סליחה, אבל משהו צץ ואנחנו צריכים לקבוע מחדש." זו את מההתרגזויות הקטנוניות הגדולות ביותר שלי, כיוון שמשמעות הדבר היא שלא היה אכפת להם בכלל מהערך של הזמן שלכם, שנחסם למשך שלושים דקות ועכשיו נשאר ריק, וללא ספק ישנם דברים חשובים יותר מכם שקורים. הדבר הזה מנוגד לכמעט כל כללי המכירות והאינטליגנציה הרגשית הקיימים.
אותו אדם עכשיו קבע תקדים- אם הוא או היא מוכנים לבטל או לדחות פגישה כל כך קרוב לזמן אליו היא נקבעה, מכל סיבה שהיא, הסבירות שהדבר הזה יקרה באופן קבוע היא גבוהה- ואין לכם זמן לזה. במקום זאת, פשוט אמרו, "תודה, אבל כנראה שלא יתאים לנו לעבוד יחד," והמשיכו הלאה.
4. היכרות עיוורת.
אלו הן הגרועות ביותר- אתם מקבלים מייל פתאומי מחבר שמכיר ביניכם לבין מישהו אחר מסיבה שאינה ידועה. אבל תמיד ישנה סיבה, אתם פשוט לא יודעים אותה מפני שהחבר שלכם חסר התחשבות, כך משתמע מההיכרות העיוורת. הוא או היא היו צריכים, במקום זאת, לשאול אתכם אם תהיו מעוניינים לתקשר עם האדם הזה קודם לאינטרו, כדי לאפשר לכם לסגת מזה אם תצטרכו.
האינטרו העיוור לעיתים נדירות, אם בכלל, יסתיים בתוצאה פרודוקטיבית כלשהי, אפילו אם רק בגלל האופן שבו הוא נוצר. המקרה הזה, כמו האחרים שהוזכרו קודם, צריך לכל יותר לפנות דרך לשיחת טלפון של עשר דקות- ושיתוק זרוע רציני לחבר שלכם.
