לפעמים המשקיע סוגר את הברז באמצע התהליך. מה היזמים יכולים לעשות כעת?
מה קורה כשהמשקיע לא מקיים את ההסכם, ומפסיק את השקעתו באמצע? על כל סטארט-אפ שמצליח ושאנו שומעים עליו בחדשות, יש לפחות שמונה (ולפעמים יותר) שלא מצליחים, מדשדשים או נסגרים.
חלק מהחברות, אטרקטיביות ככל שתהיינה בעיני היזמים, לא קורצות למשקיעים. ההבנה הזאת מכה בהפתעה את היזמים, במיוחד לאחר סבב גיוס ראשון מבטיח. הדבר נכון הן לחברות חממה אשר הגופים העומדים מאחורי החממה החליטו שאינם רוצים או שאין ביכולתם להמשיך ולתמוך בחברה, והן לחברות בהן המשקיעים החליטו לעצור "באמצע" ההשקעה.
במקרים רבים הסכמי ההשקעה קובעים הזרמה של כספים לפי אבני דרך, milestones. זהו תהליך סביר ובריא, ואם מדובר במשקיע שכבר מנוסה בשוק ההיי-טק, הוא יודע שממילא קיימת סבירות שחלק מאבני הדרך לא תתקיימנה במועדן.
לפעמים, אבני הדרך עשויות לתפקד כסוג של מנוף לשינוי על היזם, לשינוי הקצאת הבעלות בחברה, אם היזם אינו מנוסה מספיק או שאינו עומד באבני הדרך. זהו כלי לגיטימי בעיני המשקיע, משום שהוא מסכן את כספו על סמך הבטחות של היזם (וגם על בדיקה של הנושא על ידי המשקיע, אך זו לעולם לא יכולה להיות 100% מדויקת או מלאה).
מאידך, היזם צריך לחשוב כיצד לתאר את אבני הדרך בצורה כזו שהוא יהיה מסוגל להגיע אליהן, וכן להסדיר בצורה חוזית מפורשת מה קורה כאשר אבני הדרך מתאחרות.
כשהמשקיע סוגר את הברז
מקרה שקרה לאחד מלקוחותינו, מוכיח כי לא תמיד ניתן לצפות את כל התמונה מראש. במה דברים אמורים? רוב חברות הסטארט-אפ, בשלביהן הראשונים, תלויות למעשה בכספים שמזרים המשקיע.
אם המשקיע "סוגר את הברז" לפני תום התחייבותו להשקיע, צינור החיים של החברה למעשה נחסם כמעט מיידית, מבלי שהחברה הספיקה להיערך לגיוס חדש חליפי.
נושא זה הוא בעייתי כמובן בכמה מישורים. אם היזמים ימשיכו לקדם את "הבייבי" שלהם גם ללא משכורת, הם יצטרכו לדאוג באופן המיידי להמשך תשלומים שוטפים כמו משכורות לעובדים ושכירות.
בנוסף, הם יצטרכו להסביר למשקיע חדש מדוע המשקיע הקודם לא רק שאינו מוסיף להשקיע – אלא לא השלים את השקעתו המקורית.
במקרה הרלבנטי שאירע לאחד מלקוחותינו הוסכם מראש מה תהיה התחייבות המשקיע במקרה של עמידה באבן הדרך (המשך השקעה בסכום מסוים), ומה התחייבותו במקרה של אי-עמידה באבן הדרך (הלוואה בסכום נמוך יותר).
במועד בחינת אבן-הדרך, כצפוי, היו הדעות חלוקות האם היא הושגה או לא, אך בכל מקרה, לפי פרשנות היזם את לשון החוזה, צריך המשקיע להמשיך ולתמוך בחברה, אם לא בהשקעה אזי בהלוואה. אך המשקיע מסרב.
לסירובו של המשקיע יש מספר סיבות, ואף אחת, במקרה זה, אינה אובייקטיבית, משום שגם הוא משוכנע בהיתכנות המוצר. מדובר בנסיבות אישיות של המשקיע וכן בהתרשמות אמצעית (כלומר לא ישירה) של גורמים נוספים, מהקשר עם היזם. כן קשורה לנושא גם השקעה נוספת מצד גוף שלישי שהחל להיות מעורב בחברה. ומה יעשה היזם כאשר לפתע הוא עומד מול שוקת שבורה?
נכון שלחברה וליזם עומדת לכאורה עילת תביעה כנגד המשקיע, במקרה בו לא עמד בהתחייבויותיו. אך חשוב לזכור כי המשקיע עדיין בעל זכויות בחברה, וכנראה ימשיך להיות, לכל הפחות בהתאם לחלק ההשקעה שבוצע בפועל. לכן, החרפת הסכסוך והעברתו לערכאות משפטיות תפגע כנראה באופן אנוש ביחסים העתידיים בין הצדדים ואף תשפיע באופן ישיר על יכולת התנהלותה של החברה ועל אפשרותה לגייס כספים נוספים (הרי איזה משקיע עתידי יהיה מעוניין להכניס את ראשו הבריא למיטה חולה?).
זו הסיבה, אגב, שאנו ממליצים תמיד להקצות מניות רק עבור הכספים שכבר הועברו, אף שדרישה מטעם החברה למשקיע להשיב את אותו חלק מאחזקותיו שעבורו לא העביר את כספי ההשקעה, הינה לגיטימית, במיוחד אם תקנון החברה מאפשר זאת.
הפתרון הרצוי למצב שכזה טמון לרוב באיתור אפשרויות חלופיות להשקעה, ואפילו היינו אומרים פתרון משותף. אפשרות כזו יכולה לבוא גם בדמות אותו משקיע, למשל על-ידי פשרה בין הצדדים כשהמשקיע יעביר את יתרת הסכומים עליהם התחייב, אך על בסיס שווי חברה נמוך יותר (דבר אשר יקנה לו אחזקות נוספות עבור סכום ההשקעה).
אמנם מדובר בפתרון אשר נשמע באופן ראשוני כמקומם מעט מצד היזם, אך ייתכן והוא עדיף על התכתשויות משפטיות העולות לחברה זמן וכסף, ובוודאי שהוא עדיף על הקפאת פעילותה.
האמור לעיל הינו סקירה כללית בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי.
1. אלי | 6 דצמבר 2013
פתרון חלופי
לדעתי אפשר לקבוע בהסכם כי היזם יכול להביא משקיע חלופי, והדילול יבוא תחילה מחלקו של המשקיע שאינו משלם, כאשר למניות שלו יהיה שווי כמו במועד ההשקעה המקורית. כך המשקיע מקבל חזרה את הכסף שלו, וגם המעורבות שלו בחברה קטנה משמעותית, או נעלמת בכלל.
הוסף תגובה