ושוב סטארט-אפ מקומי שואל אותי בתמיהה למה לו לטרוח ולהשקיע ביחסי ציבור בארץ. 

אין ספק שהכרה בעולם הגדול מאוד חשובה ויוקרתית אבל הנה כמה דגשים (מופשטים למדי וגנריים) שצריך (וכדאי) לקחת בחשבון.

נתחיל מהסוף שתמיד, אבל תמיד, מכאיב לכולם. 

• גיוס עובדים. כשמחליטים שרוצים לגדול, עזבו רוצים, צריכים... אין ברירה... צרות טובות, פתאום קולטים שתכלס, אף אחד לא מודע לקיומכם. ואז מתחיל הלחץ על מחלקות השיווק ומשאבי האנוש לגייס כאן ועכשיו ולא משנה כמה יעלה קמפיין הגרילה. אולי היח"צ בחו"ל יהיה חזק מספיק, אולי. מניסיון זה לא עובד על העובד המחוזר. חייבים לעשות משהו בשביל המודעות בשוטף. על ההיקף והתכולה אפשר וצריך לדבר, אבל לעשות חייבים!

• נראות. הבורד לעולם לא יגיד לכם שהחשיפה מיותרת. הוא ישמח לשמוע ולראות שאתם מצליחים ואקטיביים, גם מעבר לפגישות העדכון השוטפות.

• גיוסים רבותיי, גיוסים. גיוסי הסבב הראשון והשני... יש כאלה שזה ילך להם בקלות ויש את הרוב שלא יוכלו בלי המודעות ויצירת העניין אצל מקבלי ההחלטות. זה מאוד נאיבי לחשוב שכתבה או שתיים, שנייה לפני היציאה לסבב, תעשה את העבודה.

• עסקאות ענק. ברור לגמרי שלא מעניין אתכם למכור ב־20 דולר לחנות השכונתית. גם ברור שאתם מכוונים גבוה לאותה ענקית אמריקאית, סינית או אירופאית. אבל בואו לא נשכח שלכל אותן ענקיות (כמעט) יש גם נציגות מקומית. סבירות שיהיה לכם קל יותר לפגוש את המנכ"ל המקומי, להרשים אותו ודרכו לפלס את המשך המכירה במעלה ההיררכיה.

• מי את/ה? וכשיוצאים לשוק הבין־לאומי משקיעים ומנהלים רבים ירצו לעשות בדיקת רקע קצרה או מעמיקה כדי לדעת מי אתם. אם לא נכתב עליכם כלום ואם אין אנשים שיוכלו לספר מי אתם, מלכתחילה הסיכויים שלכם קטנים. לא חבל? 

• פספוסים."אתם עוד פעילים? לא שמענו עליכם כלום בחצי השנה האחרונה, אז הנחנו שלא הסתדר והתחלנו להתקדם עם חברה אחרת". משפט אמיתי שסיפר לי יזם ממש השבוע. ליזם שמנהל במקרה הטוב עוד 3-5 עובדים קשה עד בלתי אפשרי לתחזק את כל הקשרים וכל הלידים העסקיים. חשיפה תקשורתית, מדי פעם, היא יופי של תזכורת במינימום השקעה.

• חשיפה חינם.הובלה של התחום וביסוס מעמד. החשיפה התקשורתית, אם תעשה ברצף, תגביר מן הסתם את המודעות גם אליכם. פועל יוצא הוא שאתם מייצרים עניין. אנשים שמייצרים עניין הם גם פאנליסטים ומרצים שמייצרים עניין. תוזמנו להרצאות ולפאנלים. עוד לא נתקלתי במנהל שיסרב להיות פאנליסט בכנס מתוקשר. 

• טירונות. הצלחת פה, הצלחת בכל מקום. בואו נודה על האמת, יש מקום ציני וביקורתי כמו ישראל? אם שרדתם את טירונות התקשורת הישראלית, אתם ערוכים ומוכנים להתמודד עם התקשורת בעולם. 

• ציונות. כן... באמת לא חשבתם על זה? איפה התחנכתם? איפה צברתם את הניסיון הראשון שלכם? איפה פיתחתם את הצד היזמי שבכם? לשכונה שבה גדלתם אין השפעה על מי שאתם היום? קיבלתם כאן כל כך הרבה, סביר להניח שגם שילמו לכם על הניסיון שאפשר לכם לפרוש כנפיים ולהתחיל מנקודת התחלה נוחה יותר, אז למה לשכוח מאיפה באתם?

• ניסיון של אחרים. בינינו, אם יח"צ מקומי היה מיותר אף חברה לא הייתה טורחת. מאחר ו(כמעט) כולן עושות את זה, אז כנראה שהן מבינות שיש ערך. 

• יקר לי. אין ספק כי זה פיל שחייבים לדבר עליו. היתרון הגדול והבולט של יחסי ציבור הוא בעלויות. נכון, יהיו חברות שידרשו ריטיינר גבוה והתחייבות שנתית, היי, כל אחד והתקורות שלו, אבל מי קבע שזה חרוט באבן? יחסי ציבור כמו כל משרת אמון יכולים להיות בעלי ערך גדול יותר מאשר רק אותה כתבה בעיתון. והעלויות... ובכן בקשו הצעות מחיר. ודאו מה התכולה שתינתן בתמורה, מה מידת ההשקעה והמעורבות ומה הערך המוסף, גם אם קשה למדוד הצלחות בתחום הזה. איש יחסי ציבור אחד ברוב המקרים, כמו כל איש מקצוע, לא בהכרח דומה למשנהו.

• טבעת. ‏יחסי ציבור הם לא חתונה קתולית. מנסים. מקסימום תגלו שצדקתי :)