כולנו חולמים יום אחד לעשות את זה – לעזוב הכל ולנסוע לנדוד בעולם. לעזוב את מרוץ החיים המואץ, את השעבוד לעבודה, המשרדים והשגרה הידועה מראש. לארוז את הסטרטאפ וזוג כפכפי אצבע, ולנסוע לגלות את המקומות היפים ביותר בעולם. בין שיחת סקייפ לקריאת מיילים, כולנו חולמים, אבל רק מעטים באמת מעזים, בעוד רובנו - נשארים לחיות בצל החלום. רוצים לדעת למה?

דמיינו לעצמכם חוף קאריבי. כזה שעוד מעט יקפוץ לכם גם על הדסקטופ. אבל בינתיים, אתם לוגמים מכוס הקוקוס שבידכם, ונהנים מהדבר האמתי. מביטים אל קצה האופק, נהנים מהבריזה שעוטפת אתכם, ובין לגימה ללגימה - מציצים במסך המחשב וסוגרים עוד עסקה חשובה. דמיינתם? יופי.

עכשיו דמיינו שאתם בחוף הקאריבי הזה, אבל אתם לא מוצאים שקע חשמל. במשך חצי שעה חיפשתם בין כל פינות הישיבה, אבל האמת שעכשיו זה כבר אפילו משנה, החשמל נותק בכל האי וכולם ממש לא מתרגשים מזה אבל – לכו תסבירו להם שאתם לא באתם לפה רק בשביל בטן-גב, לכם יש שיחת ועידה סופר חשובה בעוד כמה דקות ו... הנה הלכה לה העסקה החשובה.

נוודות דיגיטלית AS IS

המונח "נוודות דיגיטלית" מתאר טרנד מגמתי שאת זכות הקיום שלו יש לזקוף לזכותם של המקצועות מבוססי האינטרנט ולתופעת הרווקות המאוחרת. על פי מחקרים, האנשים "הסובלים" מהתופעה ומגדירים עצמם "נוודים דיגיטליים", חווים, ככלל, שיפור ברמת האושר והפרודוקטיביות. כך, הפכה תופעת הנוודות הדיגיטלית ל"חלום האמריקאי החדש", ולא בכדי. היא מציעה הזדמנות לשגרה מלאת הרפתקאות, ומעניקה לאנשי מדיה ויזמים נשואי לפטופ את החופש לעבוד מכל מקום, לטייל יותר ולראות עולם באיזון מושלם עם העבודה השוטפת והמטרות העסקיות. אבל – וזה החלק שאף אחד לא ימהר לספר לכם על חיי נוודות דיגיטלית – היא אינה חפה מטיזינג ערמומי ליצירת אשליה לחיים מושלמים ומעושרים ומתרומה לשיעורי הבדידות.

כנוודית דיגיטלית, החלטתי שהגיע הזמן להוציא את הכביסה המלוכלכת מההוסטל ולדבר על התופעה בשקיפות מלאה, על כל צדדיה.

פרודוקטיביות VS זמן

אנשים שנמצאים באזור הנוחות מתאפיינים לרוב בתפיסת-זמן שגויה. רבים פשוט "שורפים" יום עבודה אחרי יום עבודה בפטפטנות-יתר ומיזמוז המשימות במשרד, והשאר - שבוחרים לקחת אחריות על עתידם - מקדישים את מיטב זמנם ועובדים יומם וליל לטובת יצירת מקור הכנסה שישחרר אותם, ביום מן הימים, מן השעבוד אל חיי חופש ונוודות, ומתגלגלים, באופן די אבסורדי, למלכודת העכברים גרסה 2.0.

נווד דיגיטלי, בין אם הוא מרוויח כמו טים פאריס ובין אם הוא רק בתחילת דרכו - לומד להעניק חשיבות עליונה לפרודוקטיביות ולא לזמן. מטרתו היא למקסם את העשייה במינימום זמן ולהתפנות ל"דברים החשובים באמת", כמו גלישה, סיורים מקומיים או אירועים חברתיים.

אך יחד עם זאת, חיי הנוודות הדיגיטלית, עמוסי הגירויים ואתגרי ההסתגלות, עלולים להפגיש את הסטארטפיסט הנודד עם קשיי ריכוז, היעדר מנוחה מנטאלית וחוסר יכולת לעמוד בפני פיתויים. ואליהם יצטרפו לא פעם גם מגבלות ה-Wi-Fi של עולם שלישי וחוסר היציבות באספקת החשמל, שישפיעו ישירות על רצף ואיכות העבודה.

זוגיות VS גמישות

נוודים דיגיטליים, בנוסף להיותם רחוקים מהמשפחה והחברים, מתקשים במציאת זוגיות. הם כל הזמן בתנועה, הם קנאים לחופש שלהם וחוששים מהמחיר שתגבה מערכת יחסים רומנטית מגמישותם לנוע במרחב הגלובאלי. כתוצאה מכך, רבים מהם מדווחים על תחושת בדידות שמלווה אותם לכל חוף קאריבי או הר מושלג.

מנגד, חיי הנוודות עשירים במפגשים אקראיים עם פרצופים חדשים ומעניינים, באירועים חברתיים ובמסיבות, שלבטח מטשטשים קצת את החסך הרומנטי וגורמים לקוראים הנשואים להתרפק עכשיו על זיכרונות עבר שכאלו.

בעלות VS מינימליזם

היעדר הצורך בבעלות דורש שחרור מהאגו ומהצורך בהצמדת התג "שלי" למילה בית, סלון, חצר או אוטו. כל נווד דיגיטלי נדרש במוקדם או במאוחר להשלים עם הוויתור על הצורך בחפצים, רהיטים ונכסים, להם יוכל לקרוא "שלי".

בעוד שהמושג 'מינימליזם' הולך ותופס תאוצה, וגוברת הנכונות לקנות פחות, לצרוך פחות ולהעריך יותר את מה שיש לנו – אני שואלת: איך זה שעוד לא ארזתם את הלפטופ וכפכפי האצבע לתיק גב ויצאתם להגשים את חלום הנוודות והמינימליזם?

מהי המסקנה?

נוודות דיגיטלית לא מתאימה לכל אחד, את זה כבר אמרו לפני. החדשות הטובות הן - שגם למי שנמנע מחוסר הוודאות, המינימליזם והבדידות, אבל בכל זאת מחפש שגרה דינאמית, מאוזנת והרפתקנית – יש פתרון אלטרנטיבי, עליו אספר בכתבה הבאה.