Photo by Matthew T Rader on Unsplash
12 אוגוסט 2019 | נתן לייבזון
מיומנו של יזם: על הדבש ועל העוקץ

לכל מטבע יש שני צדדים, בטח ובטח כשמדובר במיזמים וטכנולוגיות בקנה מידה של מאות מיליארדי דולרים בשנה. בואו לקרוא את המאמר שיגרום לכם לחשוב קצת לפני שאתם מתחברים שוב לפייסבוק.

"גם את-הטוב נקבל מאת האלוהים, ואת-הרע לא נקבל?"

זה אולי אחד מהמשפטים היותר זכורים מפרשת איוב שנמצאת בתנ"ך: כאשר אשת איוב באה ומנסה לשכנע אותו שמה שאלוהים מחולל לו זה בלתי נסלח, איוב מסביר לה שכמו שאנו יודעים לקבל את הדברים הטובים בחיים, צריך לדעת לקבל גם את הדברים הרעים שמגיעים אלינו.

מספיקה הצצה אחרונה במציאות של ימינו כדי להבין שלטכנולוגיה ולחדשנות יש שתי קצוות מחודדים, או יותר נכון חרב פיפיות. בזמן שאנו מתרגשים מהחדשנות והקדמה, אנו לפעמים שוכחים מהאפקטים הרעים שהקדמה הזו עלולה ליצור. לא בגלל שיש טכנולוגיה שהיא רעה מעצם היותה, אלא כי פשוט לא יכול להיות טוב ללא רע.

פייסבוק

על הדבש – מישהו זוכר איך החיים נראו לפני? לפני יותר מ-10 שנים שבהן הרשת החברתית נכנסה בסערה לחיינו, וסחפה אותנו מהרגליים אל עבר העולם הוירטואלי? אם עד לפני כמה שנים, לא היה לנו מושג מה קורה בחיים של אנשים מחוץ לסביבת החברים, באה פייסבוק וכהגדרתה "חיברה אותנו לחברים שלנו". מספיק לראות את הנתון שמספר המשתמשים בפייסבוק נושק ל-1.5 מיליארד משתמשים, כדי להבין שכנראה החברה הזו עושה משהו טוב, משהו שגורם לאנשים לרצות לעשות על בסיס יומי. אם זה לשתף דעות, לעלות תמונות, לחלוק סרטונים מצחיקים, או סתם לעשות "לייקים" לחברים. בזמן שכל העולם רק מדבר על היום שבו פייסבוק תיעלם, היא מוכיחה כל פעם מחדש שהיא כאן כדי להישאר.

על העוקץ – גל הטרור האחרון חידד את מה שאנו מתעלמים ממנו על בסיס יומי – הגודל והחוזק של הרשת יכולים גם להוביל למקומות לא טובים, ואפילו רעים מאוד. אינספור דפים עסקיים של מחבלים, או של קריאות "לצאת לפגע" בנוצרים בפייסבוק, מבלי הגבלה מצידם. ערכים כמו "חופש הביטוי" ו"חופש הדעות" הם שני ערכים שמנוצלים בפייסבוק עד הסוף, ולפעמים זה ממש מוגזם. פייסבוק אלופה בלארגן קבוצה של אנשים שלא מכירים אחד תשני תחת אירוע ומטרה משותפת, וכאשר דבר כזה בא בצורה של טרור – המשחק נהיה מפחיד.

Secret

על הדבש – אפליקציה שסחפה את הסיליקון ואלי ולאחר מכן את שאר העולם. רבים זוכרים את קצב הגידול המהיר של משתמשיה, עם קונספט פשוט אך שהגיע בזמן הנכון. סיקרט נגעה בנקודה שהתחלנו להזניח ובגלל זה אנשים המשתמשים נהרו אליה בהמוניהם, והיא: ה"פרטיות". בעולם שבו כולם יודעים עליך הכל, וכל חברות הטכנולוגיה מנטרות כל צעד שלכם, היה נחמד סוף סוף לחלוק את הדעות בצורה אנונימית לגמרי, ולא לפחד מה יגידו עלינו או על השקפתינו.

על העוקץ – העלבות, הקנטות וחרמות. אנשים לקחו את האנונימיות למקום הכי נמוך והכי מכאיב. בחסות החשכה ילדים התחילו לארגן חרמות כנגד חבריהם לכיתה, אנשים התחילו לרדת לפסים אישיים כנגד אנשים אחרים – רק כי אין מי שידע שהם אלו שלכלכו. שמועות נוצרו בקצב מסחרר, ואם יש מצווה של "לא תלך רכיל בעמך", אז נדמה היה כי Secret  התירה את הרסן, ושחררה את הקנאות, צרות העין ועוקץ הלשון לחופשי.

הדפסות תלת מימד

על הדבש -  המהפכה כבר כאן. אם אתם מפתחים משהו שקשור לטכנולוגיית תלת מימד, אז הסיכוי שישקיעו בכם זהה לסיכוי שישקיעו בכם אם שירתתם ביחידת 8200. הטרנד שממשיך לתפוס תאוצה יכול להחליף בחלומות הוורודים כמעט כל דבר, אפילו איברים בגוף – ויש לנו לב מיניאטורי שמוכיח זאת. מומחי הטכנולוגיה כבר מדברים על השתלות עתידניות של איברים מודפסים, שלא רק יצילו חיים, אלא יאריכו אותם בעשרות שנים.

על העוקץ – אמרנו שאפשר להדפיס בעתיד כל דבר. אז זה נכון גם לגבי רובים, כדורים, רימונים ובקיצור- נשק. בעתיד הקרוב לא רק שיהיה אפשר להדפיס כלי נשק בבית, הסכנה היותר גדולה שאי אפשר יהיה לעקוב אחרי אותם נשקים – כי לא יהיה להם לא יצרן ולא מספר ייצור. טרוריסטים יוכלו להוריד באתר פירטי רנדומלי מפרט טכני שמראה את הדגם של הנשק, ידפיסו אותו, יעברו איתו במכונות שיקוף ללא בעיה (כי זו לא מתכת) ויבצעו את זממם. במקרה כזה כל תסריט מלבד המילה "כאוס" לא נראה לעין.

מכוניות ללא נהג

על הדבש – עם כל הכבוד לרכבת הקלה, מה שבאמת יכול לפתור את הפקקים במדינת ישראל ובעולם כולו זה הפתרון שבני אדם פשוט לא יהיו מאחורי ההגה. הכירו את המכוניות החכמות, שעל ידי שליטה של מחשב על סופר חכם יסעו בצורה חסכונית ויעילה. כאשר כל אזרח יתפוס לו בשעה מסוימת טרמפ עם רכב אוטומטי למקום שהוא צריך. אין פקקים, אין עצירות, אין צפירות מעצבנות – הגענו כנראה לגן עדן.

על העוקץ – עם שלמות הנסיעה והתזמון המדוייק כנראה ובאמת אף בן אדם לא יוכל להתחרות. אבל מה קורה אם לפתע מתפרץ ילד לכביש? מה במקרה הזה עושה המחשב החכם שמפעיל את המכוניות? האם הוא דורס את הילד או שהוא סוטה בגבורה מהנתיב ומרסק מכונית אחרת? אם הוא מרסק מכונית אחרת, איזה אפקט שרשרת זה יוצר? מה הנוסחא הגאונית תעדיף? מה יהיה השיקול הקר שלה? כאשר יש אדם מאחורי ההגה, אז אין חישובים לטווח הארוך, אין מבחני יעילות, יש רק את הרצון לשמר את החיים, אבל כשמדובר במכוניות חכמות זה סיפור אחר לגמרי. וברגע שעניין של חיים ומוות כבר לא נמצא בידי האדם, לא משנה אם ההחלטה הייתה נכונה או לא, אנחנו נמצאים במקום שהוא לא בשליטתנו – וזה לא עוזר לאנשים להירדם בלילה.

אז המהפכות הטכנולוגיות המבורכות מכניסות אותנו למצב אויב כל פעם מחדש - הו מביאות אותנו לארץ המובטחת עם הבטחות על עתיד ורוד ואוטופיה, אבל בזמן שהן עושות את זה הן מביאות איתן את הפתח לרע שנלווה אליהן. את הקדמה כנראה ולא נעצור אבל מה שעלינו לעשות זה להבין שאם אנחנו אוכלים מהדבש, אז בוודאות יגיע גם העוקץ. ולא משנה איזה חלום יוצרים לנו סביב כל רעיון או מוצר צריך לדעת – כי יש שם משהו שיכול להשתחרר ולהשאיר אחריו הרבה ארס.

תגובות
הוסף תגובה

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של StartIsrael לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.