את הטור הקודם סיימתי בסט השיקולים וההחלטות שגרמו לי לעשות את הצעד ולהקים את Panorays, והגיע הזמן לעסוק באחת השאלות החשובות, ״להקים ביחד עם מי?״. זהו נושא מהותי - איך בוחרים שותפים? איך יוצאים לדרך כזו אינטנסיבית עם עוד אנשים? 


בטח חלקכם שואל את עצמו, ״למה צריך בכלל שותפים?״, הרי אפשר גם לעשות דברים לבד. בגדול, אם כבר דיברנו על ״משוגע״, שכך אפשר להגדיר את המסע הזה של סטארטאפ, זה לדעתי עוד יותר משוגע לעשות את המסע הזה לבד. יש כל כך הרבה עליות ומורדות בדרך הזו - שמצד אחד באמת מאוד קשה לעבור אותה לבד ומצד שני זה תענוג להיות מקבל ההחלטות היחיד. אבל בפרספקטיבה אחרת - האם אנחנו באמת יכולים לעשות הכל לבד? אנחנו טובים בכל המרכיבים הנדרשים להקמת המיזם? אלה הן שאלות מאוד חשובות שאנחנו צריכים לתת עליהן את הדעת. (ספויילר: אין מישהו שבאמת טוב בהכל. ולא, לא יהיה בסדר..) אישית, אני חושב שקריטי לחלוק בנטל של המסע הזה כדי לעבור אותו בשלום. 


נתקדם הלאה ל״איך בעצם בוחרים שותפים?״. אז הקו המנחה שלי, אחרי שהבנתי מה הן החוזקות והחולשות שלי, היה שאצטרך קודם כל למצוא שותפים שמשלימים את הדברים שבהם אני חלש (נשמע טריוויאלי, אבל בפועל זה מאוד מורכב). כשאני אומר משלימים חשוב שיהיה כמה שפחות חיתוך בסט היכולות שלנו. לדוגמא אם אני חזק מבחינה טכנית וטכנולוגית ויכול להוביל את התחום הזה בחברה שאנחנו בוחרים להקים, אני צריך למצוא את הצלע הנוספת שתגיע עם ניסיון עסקי או מוצרי.  


במקרה שלנו אנחנו 3 שותפים טכנולוגיים - תכירו את השותפים שלי מתן (אור-אל) ומאיר (ענתר). הכרנו באותו הזמן קצת יותר מ 10 שנים אחרי ששלושתנו שירתנו ביחידת אופק של חיל האוויר ביחד (גם מתן בוגר קורס תכנות של ממר״ם כמוני). מוזר, לא? זה קרה בעיקר בתזמון נכון וגם בזכות העובדה ששמרנו על קשר (קשרים והמשך של מערכות יחסים זה אחד מנקודות המפתח בעולם היזמות, אבל נפתח את הנושא בטור אחר). מאיר ואני היינו בין המקימים של עמותת בוגרי אופק, ובמהלך אחד מהמפגשים בערב, מאיר אמר לי על כוס קפה: ״אתה ואני נעשה משהו ביחד!״ (זה היה שבוע לפני שהחלטתי להתפטר ולצאת למסע - מישהו אמר ״תזמון״?). מאיר ואני התחלנו לרוץ עם רעיון מסוים ובמקביל נפגשתי עם מתן לארוחת צהריים להתעדכן על הא-ודא, והוא סיפר לי על רעיון שהיה לו. רצה הגורל והיה הרבה משותף בין הרעיונות וחשבנו שאולי עדיף לשתף פעולה. מתן בדק עם השותף שלו שבעצם הפך להיות המשקיע הראשון של החברה אחרי שהתברר שמאיר היה איתו במסלול העתודה לפני לא מעט שנים. ברגע שמערכת הקשרים היתה לנו ברורה, זה היה רק עניין של ימים עד שהחלטנו לשבת ביחד ולקבל החלטה - ״רצים ביחד!״. 


להגיד לכם שהחיתוך בינינו מינימלי, ממש לא, אבל הקורלציה של הציפיות של מה שכל אחד מאיתנו חיפש ומסוגל לעשות הייתה מאוד טובה, אז די בבירור החלטנו לצאת לדרך אחרי הסיפור המשעשע של הסיבות וההכרות ביננו. עוד נושא חשוב ששווה לקחת בחשבון זה מה תפקידו של כל אחד מהשותפים.


לרוב מה שרואים בתעשייה זה: ״שלושה חנונים טכנולוגיים, האחד מנכ״ל, השני CTO והשלישי VP R&D״ (כמובן כי אתם Founders ואז כל אחד יהיה C-Level) ומה ההשפעה של זה תשאלו? שלושתכם Founders, אז ההאחריות שאתם לוקחים על עצמכם ביחד עם התפקיד - ״עם איזה דאגות אתם הולכים לישון בלילה? ועם איזה דאגות קמים בבוקר?״. 


בעיניי מה שחשוב בעיקר זה שאתם צריכים לדעת לסמוך אחד על השני ולהיות בטוחים שכל אחד באמת מטפל בסט הבעיות במגרש שלו כך שכל השאר לא דואגים לגביי הבעיות האלה בכלל (כמובן שיכולים לעזור). אנחנו  החלטנו בהתחלה שיש לנו פערים בתחום הביזנס, לפחות ברמה של איך שזה מצטייר החוצה ומיקמנו את עצמנו בתפקידים שהכי התאימו בראש בתקופה הזו אז קבלו את הנבחרת שלנו - מתן המנכ״ל, מאיר מוביל את המוצר, ואני את הפיתוח והטכנולוגיה - על חלק מהטעויות שלי עוד נדבר בעתיד.


עוד נקודה למחשבה היא שיש לנו צורך כיזמים לרוץ מהר. הראש שלנו קודח עם רעיונות ואנחנו רוצים למצוא שותף ולזנק עליו. הצורך הזה מוביל הרבה פעמים למפגשים מהירים (Foundtaing) ופתאום תוך שבועיים כבר מחליטים שרצים ביחד את הדרך המשוגעת הזו. אני חושב שזה אומר שעשיתם תהליך לא מלא של איתור שותף. הרי תוכניתן לפרוייקט אתם תאתרו בממוצע בערך במשך חודשיים. אז איך שותף מייסד מאתרים בשבועיים? תפגשו, תדברו, תחקרו אחד את השני, תגיעו להכרות אינטימית ותבינו איך הראש של השני עובד לפני שאתם רצים לחתום על הסכם מייסדים ולצאת לדרך. ברור שכמו באהבה ממבט ראשון יש גם דייטים כאלה מוצלחים, אבל זה לא החלק הגדול. 


בכל אופן, אחרי שהחלטנו כבר עם מי אנחנו יוצאים למסע הזה, מה הצעד הבא בעצם?

בטור הבא נדבר על מה בא לפני מה, ״הרעיון או התרנגולת?״ ובכלל מה זה ה״רעיון״ הזה שכולם מדברים עליו?