המיזם שלנו כבר ילד אמיתי, מה עכשיו? האם אתם אוהבים את המיזם שלכם כמו את הילדים שלכם? גיל שם לנו את האמת בפנים.
בחלק הקודם דיברנו על כך שמיזם הוא מאין ילד מלאכותי שאנחנו מנסים להפוך אותו לילד אמיתי. מעבר לשאלת התכלית (כאמור מלאכותיות המיזם מאפשרת לנו לשנות את התכלית בנקל) קיימת שאלה קשה יותר שמתבררת כקריטית כשאנחנו מתחילים להניע את המיזם.
שאלת הרצון החופשי.
I’ve got no strings to hold me down – Pinocchio , Walt Disney Productions, 1940
תפקיד ההורים הוא לכוון לייעץ וללמד את הילדים בצורה כזו שהם יממשו את רצונם בצורה בטוחה ומועילה לכולם.
מיזם לעומת זאת אינו מכיל כל מרכיב של רצון חופשי, התכלית המלאכותית שלו גם לא תשתנה לעולם באופן עצמאי. על כן מחשבה עליו כאילו הוא בעצם מכיל רצון חופשי שמתפתח מסכום חלקיו היא מכשילה במקרה הטוב ועשויה למוטט אותו במקרה הרע.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך התרחשה במאה הקודמת - מיזם מטוס הקונקורד.
את הפיתוח עליו החלו צרפת ובריטניה משנות ה 60 עד לטיסת הבכורה המסחרית שלו ב 1976. כלומר כ-20 שנות פיתוח קשה ורצוף אתגרים טכנולוגיים כבירים. בסופם הגיע פלא טכנולוגי של ממש הכולל מערכות ממוחשבות לכניסת אוויר למנועים , בקרת תעופה של "טוס-על-חוט" וחומרים מתקדמים כמו סיבי פחמן (כל זאת בשנות ה 60 כאמור). בסופו של דבר עלות הפיתוח הסופית הסתכמה ב 1.3 מיליארד פאונד (התקציב המקורי עמד על 70 מיליון פאונד). במונחי 2016 מדובר על 7.67 מיליארד פאונד לפיתוח מכונה של להסעת המונים.
זה תמיד יקר לפתח משהו חדש, עזבו פיתוח, 3 שנים לפני הטיסה המסחרית הראשונה של הקונקורד אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) העלו את מחיר הנפט בעולם.
לא בוצע שום חישוב מחדש שום ניסיון לשנות את הפרויקט לאור ההתפתחויות. כך קיבלו הנוסעים מחיר כרטיס לונדון-ניו יורק ב $12,700 (שווי ריאלי ל- 2019) לכיוון. גם מבחינת חוויית לקוח לא הייתה בשורה של ממש , חלל הנוסעים היה צר וספרטני בגלל הפרופיל שהתכנון הכתיב. התוכנית לבסוף נסגרה ב 2003 לאחר שהיא מעולם לא הייתה רווחית עבור המפעילות שלה Air France ו- British Airways. גם יתרונותיה מבחינת יחסי ציבור לחברות התעופה התבררו כזניחים בהשוואה לעלויות התפעול.
האהבה תנצח
כל הורה (לא פסיכוטי) מבין שילד אי אפשר להחזיר לבורא, אי אפשר לוותר עליו. מהרגע שהוא נוצר קיימת אחריות הורית כלפיו - אהבה הורית. גם ליזמים יש נטייה לפתח אהבה הורית כלפי המיזמים שלהם. אולי זה חלק ממנגנון אבולוציוני מתוחכם כדי שנמשיך וננסה לבנות כלים גם כשאלה נכשלים ואולי זה "באג" של המוח שמתבלבל וחושב שדברים לא מוחשיים כמו חברות עסקיות הם מוחשיים לחלוטין.
אהבה הורית למיזם הכרחית, היא מאפשרת ליזם להמשיך גם במצבי קיצון ושברון לב. היא עוזרת לא לוותר והיא תנאי הכרחי לכל מי שמנסה להניע משהו לפעולה. היא גם אחת הסיבות העיקריות ללמה מיזמים כושלים (הסיבה השנייה היא שנאת הפסד מצטברת , אבל על כך בפעם אחרת).
בניגוד לאינסטינקט שלכם, כאשר אתם מפתחים מיזם תשתפו אחרים. תערבו את בעלי העניין שעשויים להנות ממנו. הסיבה לכך פשוטה, שיתוף אנשים יוצרת שיתוף אחריות ובמידה מסוימת גם ב"אהבה ההורית". ההחלטות שיתקבלו בפורום רחב יהיו טובות יותר הן בגלל הן בגלל השאלות שיצופו והן בגלל התשובות שעשויות לצוץ. זה שלילדים יש בד"כ 2 הורים לא אומר שגם למיזם שלכם חייבים להיות.
