אז אני אופק יריב, בן 23, קצין בחיל אוויר, סטודנט למדעי המחשב באונ' הפתוחה וכבר עובד על הסטארט אפ השלישי שלי.

כמו שכבר הבנתם אני יזם בנשמה, מאז שאני זוכר את עצמי קראתי לעצמי "יזם", אני זוכר שהייתי בן 7 הלכתי בסופר וסיפרתי לאמא שיש לי רעיון לסטארט אפ – מטאטא שהוא גם שואב אבק, אני זוכר שהתחלתי לשכנע אנשים למה זה הולך לשנות את העולם ושמישהו רק ייקח את הרעיון ויוציא אותו לפועל (וככה דייסון גנבו לי את הרעיון).

בגיל 13 הגיע הביתה מכתב – "נמצאת מתאים לתוכנית אונ' לפני צבא", המכתב הזמין אותי למיונים להתחיל תואר ראשון במדעי המחשב בכיתה ח'. לאחר סדרה של מיונים זה קרה, התחלתי תואר ראשון, ממש כמו האחים שלי בני ה25 וה30 שלומדים באקדמיה לתואר הראשון שלהם, רק שאני הייתי עם שפם בר מצווה.


בתיכון למדתי 10 יחידות מחשבים כמובן ובכיתה יא' התחלתי לעבוד על הסטארט אפ הראשון שלי – אפליקציה. היה לי רעיון לאפליקציה שהיא בעצם שעון מעורר שאתה יכול להגדיר בה איזה ז'אנר מוזיקה אתה אוהב והוא יעיר אותך בכל בוקר עם להיט חדש מאותו ז'אנר.

הרעיון – 8/10, הביצוע – 2/10.

התחלתי לחפש במשך חודשים מדריכים באינטרנט – איך מפתחים אפליקציה. כשזה לא עזר פניתי אישית לאנשים שהכרתי בבקשה לעזרה. בסופו של דבר, אחרי שנה של עבודה האפליקציה עלתה לאוויר, היא נראתה בדיוק כמו שאתם מדמיינים, כאילו בנה אותה ילד שאין לו מושג מה הוא עושה, אין לו מושג אמיתי בקוד, אין לו מושג בעיצוב, בשיווק, במיתוג או בניהול מוצר. בקיצור – זוועה.


אני עד היום לא יודע להסביר איך זה קרה, אבל זה תפס, תוך חודש היו מעל 5000 הורדות, עשרות ביקורות אוהדות בחנות האפליקציות, אלפי משתמשים פעילים שחוזרים שוב ושוב, כתבות באתרי חדשות על "האפליקציות החמות של השבוע" ואפילו מקום 76 באפליקציות המומלצות של גוגל.

ואז הגיע המכתב ששינה הכל.

לאחר חודשיים שהאפליקציה באוויר, בזמן שאני מרחף לי בעננים עם האפליקציה המצליחה שלי, קיבלתי מכתב מגוגל שבו נכתב שהאפליקציה מפרה את הסכם הזכויות יוצרים לכן הוסרה מחנות האפליקציות. בום. תחושת כישלון איומה. מה עושים עכשיו? שאלתי את עצמי, כל ההשקעה שלי בשנה האחרונה הלכה לפח. בשנייה אחת הכל התהפך. נפל לי האסימון על מה כולם דיברו, כשהזהירו אותי שעולם הסטארט אפ הוא מסוכן, שרוב היזמים נכשלים ושהסיכוי להצליח שואף ל0.


בשבוע לאחר המכתב ניסיתי להבין עם עצמי האם כל היופי טופי הזה של יזמות באמת מתאים לי, מה אם עכשיו אעבוד שוב על מיזם רק כדי לראות אותו נכשל שוב?

אבל אז שמעתי את רוקי אומר:

 “It's not about how hard you hit. It's about how hard you can get hit and keep moving forward. How much you can take and keep moving forward.”

ובאותו רגע הרגשתי כאילו הבנתי את מה שהעולם ניסה להסביר לי.

חברים, אני מאחל לכל אהובי כישלון מתוק שכזה, כישלון שמלמד אותך כל כך הרבה, כישלון שמשנה אותך, כישלון שהופך לנסיון, לידע ולקשרים, כזה שבהסתכלות אחורה לא היית מאמין שתגיע לאן שהגעת ובעיקר.. אחד כזה שרק פותח את התיאבון לנסות שוב, לחלום בגדול יותר, להשתפר ולצאת לנסות שוב, ליזום, לפתח ולהגשים את הרעיון הבא. הרי בסוף, ההבדל בין ווינר ללוזר הוא כמות הנסיונות.