כבר מעל לעשור שתהליכי Open Innovation הופכים למבוקשים ונוצצים, והדרישה רק הולכת וגוברת.

כמעט כל ארגון מחפש את המקום בו יוכל להתפתח בתהליכי חדשנות פורצי דרך, ומבין שכוח אדיר טמון בחיבור החיצוני, זה שבינו לבין הסביבה.

עד ממש לא מזמן כינינו זאת "שיתופי פעולה", כשם גנרי, אבל אנחנו כבר לא שם. תהליכי החדשנות של ההווה, ובטח של העתיד, מתוחכמים הרבה יותר ודורשים מוכנות אחרת, משופרת, כמעט בסדרי גודל.


מדוע?

מכיוון שאופי הפעילות של ארגונים הפך מורכב באופן משמעותי. מבחינת התוצרים - מוצר הוא לא רק "הדבר עצמו", אלא עטוף בשכבות על גבי שכבות של ערכים שונים. המוצר הפשוט ביותר מצריך עבודה במישורים שונים, והמוצר המורכב הופך לעתים ללא רווחי. ארגון עסקי הופך לישות מורכבת, עם אתגרים מהירים ועוצמתיים, תפקידים חדשים, דרישות גבוהות, מאפיינים חדים. כך גם עבור כל אספקט של הפעילות הארגונית, וכמובן שגם עבור התהליכים הבין ארגוניים. הם מצריכים הבנה עמוקה של המטרות המשותפות, עשייה מהירה בשוק משבש, וכמובן תאימות ברמה גבוהה.

המפתח להצלחה בתהליכי Open Innovation הוא הדיוק. דיוק המטרות, הקשר, התהליך. הדרך להצלחה רצופה כשלונות, ולכן נתבונן בהבנת הכשלים האופייניים.


פעם הסתפקנו ב"בואו נעבוד יחד". היום זה כבר לא מספק אותנו. זה נחמד ויכולים לצאת דברים טובים, אבל לתהליכים משמעותיים ועוצמתיים הקשר חייב להיות מדויק. הקשר הבסיסי והנפוץ של "לי יש מוצר ולך יש צורך, בוא נאחד כוחות" מספק למצבים טריוויאליים, לא יותר. מהלכים בתדר גבוה מצריכים קוהרנטיות רבה, דיוק אנרגטי. ניצול לא נכון של אנרגיות ומשאבים עלול להכניס ארגון לסחרור מהיר בשוק משבש. 

תהליכי Open Innovation מבטאים את אינסוף האפשרויות העומדות לקראתנו באקוסיסטם העסקי ומחוצה לו, ומנגד, את הצורך לחדד את המטרות ולאפיין את הדרך שבה אנחנו יודעים ורוצים לעבוד. ורסטיליות היא לחלוטין תכונה של העולם החדש, וארגונים, במיוחד גדולים, לא ניחנים בורסטיליות רבה ולכן נדרשת התאמה ראשונית טובה ומדויקת עד כמה שניתן, בהתחשב באי-הוודאות האינהרנטית.


פן נוסף של כשל לוגי - "אם כולם עושים את זה גם אנחנו יכולים". על הנייר - כן. במציאות הדברים הופכים מורכבים ועלולים להסתבך במקומות הכי פשוטים. העתקת מודלים ושיטות עבודה ממקום למקום לא עובדת במציאות העכשווית. הדיוק העסקי לא מאפשר לנו לעשות "מה שאחרים עושים" ולהצליח. המשוואה העסקית הופכת מורכבת, עסקים רבים מנסים את מזלם, חלק קטן מאוד צומחים בקצב אדיר, אבל הרוב מתאמצים להשאר עם הראש מעל למים, וזה מצליח לתקופות. ואין, וגם לא יהיה מצב ששני עסקים עוברים את אותו תהליך של פיתוח עסקי. 

לא זו בלבד, שתהליכי Open Innovation לרוב לא יהיו תהליכים ארוכי טווח אלא כריכוז מאמצים לטווח זמנים מסוים ולפעילות מוגדרת מראש. מדוע? מכיוון שארגון מעוניין לשמור על זהותו העסקית, כך שארגונים שונים פוגשים הזדמנויות שונות במהלך התנועה לעבר המטרה. דיוק.


אזור כשל משמעותי נוסף - תאימות הפלטפורמה. 

לא ניתן לקיים תהליכי Open Innovation ללא התאמת הפלטפורמה ברמה שתאפשר פעילות מדויקת על פי המטרות שהוגדרו. פתיחת הפלטפורמה היא פעילות שיש לעשותה במשנה זהירות ובתכנון קפדני, מכיוון שהיא הלב של האינטראקציה בין הארגון לסביבה. יש להתאימה למטרות, לקהלי היעד ולאופי הפעילות. כשיש כשל סביב הפלטפורמה הוא כנראה נובע משאננות של הארגון ואי הבנה בסיסית בתהליכי חדשנות חיצונית.

אם נאסוף את כל הנקודות לעיל לחבילה אחת מאפיינת, נגיע למסקנה המתבקשת שתהליכי Open Innovation הם תהליכים ייחודיים, אמורפיים, בעלי פוטנציאל רב וחשיבות רבה בשלבי התפתחות ארגון. ויש גם פן מאתגר: אלה הם תהליכים שמצריכים חשיבה פורצת דרך, סיבולת ארגונית מבחינות שונות (נושא בפני עצמו), ורסטיליות, תכנון יסודי והתמדה. זהו תהליך חדשנות, על כל המשתמע מכך.


הכניסה לתהליכי Open Innovation מאתגרת, אך אנו מבינים שעם תכנון וניהול נכונים זהו כלי עוצמתי בעל יתרונות וערכים רבים שמאפשרים לארגון לצמוח ולהתפתח לכיוונים לא טריביאליים, שלא פחות מאשר מעצבים את ה DNA של הארגון.


אבי שגיא, מומחה לאסטרטגיית חדשנות, תהליכי Open Innovation וחדשנות משבשת.
מנכ"ל ושותף מייסד של P20 ומנהל קהילת Open Innovation Israel.
www.avisagi.com