כל הסטארט-אפים נועדו לכשלון, בקירוב ראשוני. מה שלעולם לא אמור למנוע ממך מלהקים אחד!

בימים אלה אני כותב מסמך מקיף בשם "פתרונות לעומס מידע: הקטלוג המלא", שעתיד לאגד כל פתרון שאני מכיר בנושא עומס המידע. רבים מהפתרונות הגיעו מחברות סטארט-אפ קטנות, ואני נהנה פעם אחר פעם מהמפגש עם מקוריות המחשבה והאנרגיה המתפרצת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפתרונות הללו.

אך במהלך איסוף החומר, פחות נעים לראות שחלק גדול מחברות הסטארט-אפ הללו נעלמו, כשהן מותירות מאחוריהן עקבות רבים. זה מסבך את המחקר ומעלה כמה שאלות מעניינות.

למיין את החיים מהמתים

חברות סטארט-אפ הן מוקד של אנרגיה עצומה, והן צצות "משום מקום" ("הגראז'", מנקודת מבט של תאגידים וחברות גדולות, קרוב יותר לשום-מקום). הן שורדות או נעלמות לאחר שעברו תהליכים מגוונים: יש חברה שנגמר לה הכסף והמזל, יש כזו שנרכשה בידי חברה גדולה ממנה, או, כפי שקורה לעתים נדירות, ייתכן שהסטארט-אפ עצמו הפך לחברה גדולה.

להירכש בידי אחרים נחשב בידי רבים לשיא החלום של סטארט-אפ, אך העדפתי האישית היא האפשרות השלישית: ראיתי יותר מדי חברות חדשניות נרכשות מתוך כוונה גלויה להשתיק אותן ולקבור את המוצר שלהן. לא שאין סיכון בלהפוך לחברה גדולה - קל למדי לאבד את נשמתך בדרך.

הבעיה שאני חווה כשאני מנסה לקטלג את כל המוצרים והפתרונות שעוסקים בעומס המידע, היא שרבים מהם מובילים לאתרים הנראים חיים, שמאחוריהם, מסתבר, נמצאות חברות מתות.

הדבר נובע מכך שנכסים וירטואלים הם כה זולים - לעתים חינמיים - כך שברגע שהקמת אתר, אתה יכול להיעלם והגישה לאתר תישאר זמינה במשך שנים, עד שתקנים חדשים ברשת יהרסו את הגישה הזו. מאחר שהאתרים האלה הוקמו כדי לפרסם מוצר, הם מלאי-מרץ ואופטימיות, ובעלי חזות חיה למדי. יש אמנם סימנים מעידים שלא כך הדבר, אך עליך לאתר אותם בעצמך.

הדרך הקלה ביותר לוודא את קיומה של חברה היא לבדוק את הבלוג שלה, המקושר לרוב מעמוד הבית של החברה. אם הפוסט האחרון בבלוג הוא מ-2011, אפשר להיות בטוחים למדי שאתם חוזים באתר יפה אך חסר-חיים.

לאחר בדיקת הבלוג, אני מחפש בגוגל את שם החברה, בוחן את תאריכי התוצאות, או עורך חיפוש מתקדם המתמקד בשנה האחרונה. לבסוף, אני פונה ללינקדאין ובודק את עמודי המייסדים: אם הסטארט-אפ לא מופיע כעבודתם הנוכחית, אפשר להיות בטוחים שהחברה אינה קיימת עוד. במקרים שאיני בטוח אני כותב למייסדים בכדי לקבל מידע נוסף.

הבעיה היא שחברות סטארט-אפ רבות מתנהגות כמו מפלגות פוליטיות: ברגע שהן מפסידות את הבחירות, הן נוטשות את האתרים שלהן קפואים במלוא ההדר של היום שקדם לבחירות. חברות הסטארט-אפ האלה לא טורחות אפילו לסגור את האתר או לכתוב רשומה אחרונה: "אנחנו מצטערים, אבל אנחנו סוגרים / משנים כיוון / נרכשנו בידי..." - כפי שעד לפני כמה ימים היה ניתן לראות באתר של face.com, שנרכשה בידי פייסבוק (אך אפילו כאן, הקישור לפרטים נוספים אינו פעיל).

מעגל החיים

מה אפשר ללמוד מהסטארט-אפים המתים הללו? לא, לא להימנע מהמסלול היזמי בחיים. כמו שאמרתי בהתחלה, וכפי שאני אומר לסטארט-אפיסטים המבקשים עצה, כישלון הוא חלק מהמציאות בסטארט-אפ - וזה ממש בסדר. אני לא מנסה להפיח אופטימיות, אלא מציין הסתכלות אמפירית במציאות.

מייסדים של סטארט-אפ שכשל פשוט ממשיכים הלאה ומקימים את הסטארט-אפ הבא, כשהם משתמשים בכישורים שלהם, בכושר ההמצאה וההתלהבות, ונעזרים בידע שצברו מהניסיון האחרון. ואם גם הסטארט-אפ הזה נכשל, הם מתחילים עוד אחד... כרוך בזה מאמץ גדול, אבל בדרך-כלל יש ליזמים האלה את מה שדרוש, אחרת הם היו עובדים בעבודת תשע-עד-חמש מלכתחילה. סטארט-אפים מתים הם הזרעים לסטארט-אפים חדשים. החדשנות תמיד ממשיכה הלאה.

ובאשר לאתרים המתים שהם משאירים מושלכים ברשת: הלוואי שהיה להם את הרצון לעשות את הדבר הנכון ולסכם את הדברים, לחלוק עם כולנו מה קרה, לאן פניהם מועדות, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה. אבל הם ללא ספק צריכים לשמור את הבלוג של החברה זמין ונגיש: יש כל-כך הרבה תבונה וידע בארכיוני בלוגים, ואפשר לחפש בהם בקלות באמצעות גוגל. לו תהא זו מתנת הפרידה שלהם עבורנו.